מבקשת לשתף אתכם -

[Iris-1]

מבקשת לשתף אתכם - ../images/Emo53.gif

כידוע יש לי 3 ילדים שיחיו ותמיד יהיו בריאים. אינשאללה. אבל לכל מקל יש שני קצוות הקצה האחד נחמד והשני הולך ככה: אצלנו בבית רוב שעות היממה הבלגן חוגג ולא ממש אכפת לי, הביעה מתחילה שעה וחצי לפני שגומרים את היום כשאני מבקשת להתחיל לסדר בחדרים. התשובה שאני מקבלת תמיד זה לא אני עשיתי, זה ____ וכאן בא שם הילד. בקיצור אני מעירה וצורחת ועומדת וצועקת וכל השכונה לבטח שומעת. ובסוף מה קורה אמא מסדרת ואמא מנקה ואמא מרדימה וככה כל יום כמעט. אני כבר משתגעת. הם יודעים לאסוף יופי, לנקות את החדר שלהם נפלא, אז למה אני צריכה להוציא גרון. איך משכנעים את הקטנים האלה שבלגנו לסדר בחזרה. אני תשושה בבקשה תעזרו לי מהר לפני שאני מתמוטטת. בינתיים דפנה עוד קטנה אבל עוד חצי שנה היא מצטרפת לבלגן הכללי ואני - אנא אני באה!!!!! הצילו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

 

[רותי ע]

קטונתי ../images/Emo3.gif עם ילד אחד וקטן

אבל שיודע לבלגן היטב ובגיל שנתיים וחצי כמעט אני בד"כ מסדרת אחריו אחרי שהוא הולך לישון. ואני יודעת שזה לא חינוכי אז עוד מעט נתחיל להרגיל אותו... ובכל זאת אנסה - מה הם למדו? אמא נובחת אבל לא נושכת - כלומר אמא צועקת ועושה רעש אבל בסוף מסדרת אחריהם. אז אולי כדאי שלפני השינה עוצרים הכל - אין טלביזיה, אין משחקים אין מחשב. וכולם יחד מסדרים. וממש לא משנה מי בילגן. אולי אפשר להפוך את זה למשחק. תחרות.. משהו שיאתגר אותם..

 

[Iris-1]

תודה את העצה הזו כבר ניסיתי.

נבחתי, נבחתי שנתיים בסוף גם נשכתי גם נשכתי. ועדיין אמא מסדרת ומתקנת ושוב מסדרת אבל העיקר צועקת - נמאס לי לצעוק, נמאס לי להגיע עם גרון גמור למיטה שלי - מה עושים?

 

[לימור של עמית]

היי איריס..קודם כל ../images/Emo24.gifגדול

טוב עצות לך עם שלושה קשה לי לתת..כי אני עם בלאגן של אחד בקושי מסתדרת..אבל אולי זה מתחיל מזה שלסדר נשמע כמו עונש.. אולי להפוך את זה לחלק מהמשחק...ואפשר לקבל צ´ופר גם בסוף סיפור אהוב..אמבטיה משותפת..מאכל אהוב..ממתק.. משהו שממש אוהבים.. ניסיתי..

 

[שירלי פז ושי]

איריס,מכירה את השיטה הנפלאה

של תחרות ? אבל לא אחד נגד השני אלא נגד השעון. אצלנו זה עובד נפלא.אני מראה לבנות היכן מחוג גדול ולהיכן הוא מגיע ובואו נראה מי ישיג.אתן או השעון.חבל על הזמן.התחרות נגד השעון גורמת לשיתוף פעולה נפלא בין השתיים והצעצועים מסודרים לשביעות רצוני. פז בת 4 ושי בת 2

 

[אם הבנים שמחה]

כמה פטנטים...

לנו יש 4 ילדים וגם אני עייפה מלשמוע את המשפטים: "זה לא אני עשיתי", "זה______ פִילגן","למה תמיד אני" וכו´... אז שיטת התחרות עובדת לפעמים, למשל נראה אם תוכל לסדר תוך 5 דקות? או מי יגמור לסדר ראשון את החדר שלו? או מי שיסדר בחריצות ב- 10 דקות הקרובות יקבל צ´ופר, וכו´ מסתבר כי ב-10 דקות יש המון זמן וגם מעבר ל-10 דקות נורא קשה לשמור על רצף של עבודה במרץ אגב, גם במקלחות זה עובד נהדר, וכך במקום לרוקן את הכנרת , הם עושים תחרות נגד השעון ויש לנו שיאים של מקלחת תוך דקה(!) כולל סיבון וחפיפה (לניצן (בת-5) הם מוותרים כי יש לה שיער ארוך...) וממש לא כדאי לצעוק... האפקט של הצעקה כבר לא "עובד" עליהם, וכואב הגרון בסוף...

 

[ענת של תומר]

לא מתוך ניסיון../images/Emo91.gif

משום שתומר רק בן שנה ו-10 ,אבל קראתי כתבה שבה הציעו הצעה ,למקרה שכל המשחקים שהוצעו לעי´ל לא עובדים ! קוראים לזה "החור השחור" . אם כלו כל הקיצים זה יכול להיות פטנט טוב :מה שלא מסדרים נכנס בסוף היום למגירה נעולה ויצאו משם אחרי תקופת צינון...אחרי כמה פעמים נראה לי שהם יתפסו את העניין

 

[no-a-m]

אמא ותיקה

איריס יקרה את מתארת סצינה מאוד מאוד מוכרת אני חושבת לכולנו, ואולי אם ניזכר וניקח כמה שנים אחורה ( אני צריכה עשרות שנים) בודאי נוכל לראות את הורינו ואותנו עומדים על אותה במה , וכנראה שהם שמשו לנו מודלים אני מקווה שלא לכולם של הטפות, צעקות, עונשים, סנקסיות וכו´ אני אשתף אותך קצת מנסיוני (4 ילדים), כאמא מאוד צעירה חשבתי שאכן כך, "צריך לחנך" " שידעו" "שיבינו" וכל הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמינו. נשארתי צודקת , כועסת, מאוד בודדה עם המון המון בלגן,, ולבסוף כמובן שאני סדרתי את הבלגן לשמחתי עם השנים באה התבונה,( כך אני מקווה ) היום אני בוחרת להיות שמחה ומאושרת ( לא מהבלגן )ופחות צודקת, ויותר חשוב לי הקשר עם ילדי מהסדר בחדר כך שלעיתים אני מאפשרת להם ליצור לעצמם את הבלגן הפרטי שלהם וכאשר אני רוצה שיהיה מסודר, אני זוכרת כמה קשה להם לסדר לבד את הבלגן, כמה זה גדול עליהם ונכון הם בלגנו והם עשו וכל ההסברים נכונים, אבל מבחן התוצאה הוא שלפעמים קשה להם לבד אז אם ממילא אני צריכה לסדר אז למה קודם להתעצבן מה שאני נהגתי לעשות כאשר ילדי היו קטנים,זה להתחיל בעצמי ולהזמין אותם להצטרף אלי לפעמים זה עבד ולפעמים לא , חסכתי לי הרבה כעסים, צעקות עגמת נפש בדידות וכו´ היום כאשר הם כבר גדולים הם לא זקוקים לי וכאשר הם מחליטים ( וזה לא קורה כל יום , ולא מפריע לי שזה אצלם בחדר,) הם כמובן לא זקוקים לעזרתי

 

[רותי ע]

נהניתי לקרוא את זה..

בתור אמא מתחילה לגלות שאני למערה עושה בדיוק את מה שעושה אמא בעלת נסיון.

 

[ליאת של בר]

תשובה בתור ילדה.... ../images/Emo13.gif

הייתי נורא מבולגנת! ואמא שלי הייתה תמיד מסדרת לי וכשנאלצתי לסדר בעצמי הייתי מכינסה כל מיני דברים שלא היה לי חשק לסדר לשקיות וזורקת לארון... למתי שיהיה לי כח (אולי פעם בשנה) והיום, כנראה בגלל שאני די מבולגנת ועדיין לא מחזירה ישר למקום כמו שאבא תמיד אמר לי.. אני סדרנית כפייתית! אז מה מוסר ההשכל.. אין לי האמת.. אבל העיצות שנתנו לך בקשר לתחרות נשמעות מצויינות, בהצלחה

 

[עידית של מעין וארז]

גם לי התחרות נשמעת מצוינת הבעיה

שלי היא איך לישם את זה על ילד אחד ??? מעין פשוט ברדקיסת לא נורמלית, ואפילו כאשר לוקחים הכל ומעלימים..לא אכפת לה - רעיונות יתקבלו בברכה !

 

[אמא של שחר]

אולי יש להם יותר מדי דברים?

אני יחסית חסרת נסיון ויש לי רק ילדה אחת, אבל אני שמה לב שככל שיש לשחר יותר צעצועים/בובות/משחקים זמינים, כך היא עושה יותר בלגן. ואת גם אומרת שלא אכפת למעין אם מעלימים לה דברים - אולי היא פשוט לא שמה לב? אולי כדאי לדלל קצת את כמות הצעצועים? ככה גם לה יהיה קל יותר לסדר בחזרה.

 

[עידית של מעין וארז]

לא הייתי אומרת שחסר לה

ויש לה באמת המון, אבל השיטה היחידה שעובדת היא לסדר עם אבא, מוזר אבל עובד. אין לי הסבר לרעיון למה עם אבא כן ואמא לא...אבל גיליתי שאיפה שאני יותר "צועקת" ו"מאיימת" בתנאים שהיא רוצה משהו אז זה מסתדר..אבל צריך לעמוד בהסכם, וידוע כמה אנחנו נכנעות מהר.. תודה על הרעיון בכל אופן !

 

[noa_f]

את כל כך צודקת

גם אני ממש בלגניסטית, אבל אוהבת מאוד שמסודר. אמא לי מיד כעסה שכשגמרנו לבלגן את החדר עברנו לבלגן את הסלון וכו´ האמת שהיום, כשיש לי בית משלי וחשוב לי יותר הסדר אז אני פתאום מסודרת... בינינו, לא ממש ולא תמיד, אבל כשצריך אז אני עובדת קשה חצי שעה והכל נראה נפלא. גם תכננתי את הבית עם המון אפשרויות אחסון כך שלכל דבר יש את המקום המוסכם שלו, כנ"ל בחדר הילד. באופן כזה, הסידור הוא מהיר וקל. גם לילד. מה שמפחיד אותי היא הדוגמא של בנזוגי, שהיה בן יחיד ותמיד הלכו אחריו וסדרו לו והיום הוא לא מסוגל לסדר לבד חפצים שאינם שלו. עם הילד אני משתדלת לסדר ביחד, ברור לי שילד קטן אינו מסוגל לסדר באותה הרמה שהוא מסוגל לבלגן, אז אנחנו מסדרים יחד. "עכשיו תכניס את הלגו לקופסאות שלו", כלומר: "סידור מודרך". שוב, מאוד עוזרת העובדה שקבענו מקומות קבועים לכל משחק ומשחק. לו היה לי רובוט...

 

[פנינה של שחר ותומר]

אצלנו עדיין לא עובד

עניין התחרות למרות שהעלתי כאן דיון על זה לפני כמה ימים וקיבלתי רעיונות איך לגרום להן לסדר את החדר. שחר אומרת, אין לי כח, לא בא לי וכל מיני תירוצים כאלה, תומר בכלל לא נכנסת לחדר המשחקים, אלא משחקת רק במה שאחותה מביאה מהחדר לסלון והבלגן עובר מיד מחדר המשחקים לסלון. כבר שלושה שבועות היא "מסדרת" את החדר, כל פעם היא מרימה משהו קטן אבל לא מסיימת גם אם היא כל היום שם. לצערי גם אבא שלהן היה בן יחיד בין שתי בנות, וכ"כ פונק (הן גדולות ממנו בעשר שנים ומעלה) ככה שגם תמיד אחריו היו הולכים ואוספים...ואין סיכוי שהוא יעזור להן לסדר (ניסיתי, ביקשתי, התחננתי, וכלום. הוא אומר שיסדרו לבד) היום ניסיתי לסדר איתן, אבל היה לי נורא קשה אז עזבתי את זה. מצד שני גם אני הייתי מבולגנת בתור ילדה, אבל בסוף היום היינו יחד כל האחים מסדרים את הבלגן... אז בכל זאת דילמה. מה עושים?!?

 

[no-a-m]

המסר שאני מעבירה לילדי

היי פנינה התחלת לסדר והיה לך קשה אז הפסקת,,,, תארי לך כמה זה קשה לילדים לעשות את זה בעצמם. כמה קל לנו לתת להם תיוגים של עצלנים, מפונקים, וקשה לנו להתייחס אל הדברים מנקודת מבטם של הילדים, , ובסופו של דבר מה יותר קשה לנו, לסדר בעצמינו, או להשיג את הסדר ?" האם אנחנו עייפים מעבודת סידור החדר או עייפים מלבקש, להתחנן, לכועס וכו´ וכו´,,, והשאלה הגדולה שאני תמיד שואלת את עצמי היא , איזה מסר אני מעבירה לילדי, שאני יכולה להשיג את מה שאני רוצה כאשר אני כועסת, צועקת רוגזת , או כאשר אני פועלת??? אני מזמינה אותך לקרוא את המאמר בקובץ המאמרים של הפורום ללקויי למידה "מבט אחר על לקויי למידה- לגלות את האוצר" אני חושבת שזה יהיה לך מעניין ותורם

 

[פנינה של שחר ותומר]

לא זאת הסיבה

שהפסקתי לסדר אחריהן. לא מפאת עייפות או עצלות אלא מפאת כאבים עזים שפקדו אותי עקב הישיבה וההתכופפות (אני נמצאת כרגע בחודש תשיעי). כשלא הייתי בהריון, אפילו לא טרחתי לבקש שיסדרו כי חבל לי על האנרגיות שבכעס, ובמקום זאת ישר הייתי מסרת וזהו. מה לעשות, עכשיו קצת קשה לי, אבל אוטוטו אלד ואז אוכל לחזור ולסדר את החדר, לנקות את הבית ללא מנקה ולעשות את כל מה שעשינו יחד לפני שהתחילו הכאבים.

 

[no-a-m]

אחלה , שיהיה במזל טוב ו

עוד דרך לעבור את זה בשלום זה לנסות להנות מזה שהחיים בבית תוססים החברה מבסוטים,, מה שנקרא הבלגן חוגג

 

[פנינה של שחר ותומר]

לא זאת הסיבה

שהפסקתי לסדר אחריהן. לא מפאת עייפות או עצלות אלא מפאת כאבים עזים שפקדו אותי עקב הישיבה וההתכופפות (אני נמצאת כרגע בחודש תשיעי). כשלא הייתי בהריון, אפילו לא טרחתי לבקש שיסדרו כי חבל לי על האנרגיות שבכעס, ובמקום זאת ישר הייתי מסרת וזהו. מה לעשות, עכשיו קצת קשה לי, אבל אוטוטו אלד ואז אוכל לחזור ולסדר את החדר, לנקות את הבית ללא מנקה ולעשות את כל מה שעשינו יחד לפני שהתחילו הכאבים.

 

[אילנה של יובל ומיכל]

אני משאירה את הבלגן ומסדרת רק

פעם בשבוע לפני שבאה העוזרת... פעם הייתי נכנסת לחדר המשחקים בסוף היום, מתחילה לסדר לבד וקוראת ליובל לעזור לי. נהגתי להתעקש שהיא תסדר ולו פריט אחד, רק בשביל שתרגיש שהיא עושה משהו. אבל נמאס לי גם מזה. אז אני פשוט לא מסדרת, אלא פעם בשבוע לקראת העוזרת וגם אז זה סידור חפיף של להרים דברים ולא בהכרח לשים אותם במקום. אני תמיד מבקשת מיובל לסדר בסוף היום אבל היא מתעלמת. מדי פעם אני נתקפת בצורך עז לסדר ואז אני מחזירה כל פריט למקומו, תיבת התחפושות שוב נהיית כזו וכנ"ל הקופסאות של כלי המטבח וכו´. ומדי פעם קורה נס, ויובל מחפשת משהו ולא מוצאת. ואז אני מסבירה שזה מה שקורה כשלא מחזירים למקום. הכל בלי כעס, פשוט ציון עובדה. אולי יום אחד היא תלמד מזה משהו....