מבקשת סליחה
מכל מי שפגעתי בו השנה ומכל מי שהקשיתי עליו. אין לי איפה ואיך, אבל הייתי רוצה לבקש סליחה מחברתי הטובה, שילדה אתמול במזל טוב את בתה הבכורה. כל כך הייתי רוצה לשמוח איתך ובשבילך בלב שלם, ואני לא יכולה. כל כך הייתי רוצה להזדהות עם ההקלה והאושר שלך, וקשה לי. אני יודעת שבימים הקרובים נבוא לבקר אתכם, והייתי רוצה לבוא בחיוך, בלי לבכות לפני ואחרי, בלי להשוות ביני לבינך, בלי להסתיר ממך בכוח את רגשותי, ואני לא אוכל. אתמול הייתי כל היום במתח נוראי, דאגתי לטאניוש עד כאב פיזי ממש, ורק אחרי שהגיעה צפירת ההרגעה קלטתי כמה אני פוחדת. על טאניוש ועל כל הבנות כאן ועל עצמי. לא ידעתי שאת בחדר לידה, והבשורה הגיעה בערב כשהחצי חזר. נכנסת להריון תוך חודשיים. במהלך ההריון לא קראת, לא נטרדת ואכלת את כל מה שאסור פשוט כי לא ידעת. בקושי זכרת מתי צריך ללכת לאיזו בדיקה. לא הרגשת את תנועות התינוקת כמעט בכלל, וזה לא הדאיג אותך כי לא ידעת שחשוב לספור אותן. אתמול ילדת בשעה טובה בלידה שארכה שעתיים. אני מצליחה לשמוח בשבילך, אבל לא יכולה להפסיק לחשוב על עצמי ועל כולנו כאן. לא מצליחה לחשוב עלייך בלי לקנא בתמימות שלך, בפשטות, בהריון המובן מאליו הזה. לא מצליחה לשמוח בשבילך בלי לחשוב על השבועות הארוכים שנותרו לי. בלי להשוות את הדרכים השונות שבהן עבר עלייך ועובר עלי ההריון הזה. בלי לכאוב על כך שכשנכנסת להריון אני הייתי בהריון הקודם, על כך שהילד שלי היה אמור להיות היום בן ארבעה וחצי חודשים ובמקום זה יש לי ארבעה חודשים לחכות ולהתפלל שיעברו בשלום. אני מסתכלת בבטן שלי זזה ויחד עם הרוך ממלא אותי כעס. לא רוצה לראות את הבטן זזה, רוצה לחבק אותך כבר בחוץ ולדעת שאתה בסדר. שמעתי שילדת וכל המתח של אתמול התפרץ ממני בבכי, וכל כך רע לי עם זה שזו התגובה שלי על הלידה שלך. עדיין לא דיברתי איתך, אבל גם כשאדבר איתך היום לא אוכל לומר לך דבר מכל זה. הלוואי שהיה אחרת. אני מאחלת לך, לתינוקת ולאיש המקסים שאיתך את כל הטוב שבעולם
, אושר ובריאות, שתישארו שלווים, שמחים ויצירתיים ותזכו לגדל את בתכם ברוגע, בצלילים ובשמחה הקורנת
שבגללם אנחנו כל כך אוהבים אתכם
.
מכל מי שפגעתי בו השנה ומכל מי שהקשיתי עליו. אין לי איפה ואיך, אבל הייתי רוצה לבקש סליחה מחברתי הטובה, שילדה אתמול במזל טוב את בתה הבכורה. כל כך הייתי רוצה לשמוח איתך ובשבילך בלב שלם, ואני לא יכולה. כל כך הייתי רוצה להזדהות עם ההקלה והאושר שלך, וקשה לי. אני יודעת שבימים הקרובים נבוא לבקר אתכם, והייתי רוצה לבוא בחיוך, בלי לבכות לפני ואחרי, בלי להשוות ביני לבינך, בלי להסתיר ממך בכוח את רגשותי, ואני לא אוכל. אתמול הייתי כל היום במתח נוראי, דאגתי לטאניוש עד כאב פיזי ממש, ורק אחרי שהגיעה צפירת ההרגעה קלטתי כמה אני פוחדת. על טאניוש ועל כל הבנות כאן ועל עצמי. לא ידעתי שאת בחדר לידה, והבשורה הגיעה בערב כשהחצי חזר. נכנסת להריון תוך חודשיים. במהלך ההריון לא קראת, לא נטרדת ואכלת את כל מה שאסור פשוט כי לא ידעת. בקושי זכרת מתי צריך ללכת לאיזו בדיקה. לא הרגשת את תנועות התינוקת כמעט בכלל, וזה לא הדאיג אותך כי לא ידעת שחשוב לספור אותן. אתמול ילדת בשעה טובה בלידה שארכה שעתיים. אני מצליחה לשמוח בשבילך, אבל לא יכולה להפסיק לחשוב על עצמי ועל כולנו כאן. לא מצליחה לחשוב עלייך בלי לקנא בתמימות שלך, בפשטות, בהריון המובן מאליו הזה. לא מצליחה לשמוח בשבילך בלי לחשוב על השבועות הארוכים שנותרו לי. בלי להשוות את הדרכים השונות שבהן עבר עלייך ועובר עלי ההריון הזה. בלי לכאוב על כך שכשנכנסת להריון אני הייתי בהריון הקודם, על כך שהילד שלי היה אמור להיות היום בן ארבעה וחצי חודשים ובמקום זה יש לי ארבעה חודשים לחכות ולהתפלל שיעברו בשלום. אני מסתכלת בבטן שלי זזה ויחד עם הרוך ממלא אותי כעס. לא רוצה לראות את הבטן זזה, רוצה לחבק אותך כבר בחוץ ולדעת שאתה בסדר. שמעתי שילדת וכל המתח של אתמול התפרץ ממני בבכי, וכל כך רע לי עם זה שזו התגובה שלי על הלידה שלך. עדיין לא דיברתי איתך, אבל גם כשאדבר איתך היום לא אוכל לומר לך דבר מכל זה. הלוואי שהיה אחרת. אני מאחלת לך, לתינוקת ולאיש המקסים שאיתך את כל הטוב שבעולם
