מבקשת עזרה.
כמה שאלות חשובות, שקשה לי לנסח, אבל אני אנסה. אני נערה בת 20. עד לפני שנה וחצי משקלי היה 130 ק"ג. היום, לאחר שינוי התפריט, משקלי הוא 74 ק"ג. לא שילבתי לצערי שום פעילות גופנית בתהליך הירידה במשקל. גם היום אני עדיין לא עוסקת בפעילות גופנית כלל. אני עדיין בתהליך ירידה, אומנם איטי מאוד (מדובר בקילוגרם וחצי בחודש בערך). במספר החודשים האחרונים הרופאים אוסרים עליי את המשך הירידה במשקל - גם בעקבות ההשפעות הפיזיות (לחץ דם נמוך, עלפונות, סחרחורות, כולסטרול נמוך מידי), ואני מניחה שבעיקר בגלל ההשפעות הנפשיות (הרופא הפסיכיאטר שמלווה אותי טוען שאני נכנסת לקבוצת סיכון של אנורקסיה, שאני נשמעת כמו אנורקסית, שאני אובססיבית לגבי המשקל והאוכל כמו אנורקסית וכו'. מבחינתי כל עוד אני לא שוקלת 35 ק"ג אני לא אנורקסית). עד כאן הרקע. עכשיו אני ינסה לשאול... אני מאוד מאוד מאוד מתוסכלת ממראה הגוף שלי. הרבה מעבר לחוסר נוחות, המחשבות על הגוף שלי תופסות את רוב הזמן שלי, ומונעות ממני שגרה שפויה ובריאה. אני מבחינתי רוצה לשנות לחלוטין אותו. לעשות שאיבות ומתיחות בבטן, בעיקר בזרועות, בירכיים. רוצה להרים את החזה, ורוצה להעלים סימני מתיחה. הדבר שהכי מפריע לי, הן הזרועות, מכיוון שזה לא סתם עור מדולדל כזה, אני לא יתאר, אבל אני מאמינה שאני זקוקה באופן בהול לשינוי. השאלה שלי היא מה הם הגורמים שמשפיעים על ההחלטה לבצע ניתוחים כאלה, כלומר, עצם העובדה שאני מתעסקת המון בגוף שלי, ושאני סובלת מהפרעת אכילה, (זאת אומרת - לא יציבה נפשית במיוחד), מהווה גורם להחלטה לעבור ניתוחים? איך אני יכולה לברר עלויות של ניתוחים כאלה? האם, גם במשקל שאני נמצאת בו היום, שהוא בהחלט משקל עודף, ניתן לבצע את הניתוחים האלה? (לא ממש מרשים לי להגיע ל50 ק"ג כמו שאני רוצה..) הרעיון הכללי הוא שבינתיים הרעיון של לעבור את זה מתבשל לי במוח כבר המון זמן. כשניסיתי להעלות את זה בפני הרופא הפסיכיאטר הוא אמר שהוא לא יאשר לי לעבור ניתוחים, האם הוא צד בכלל בהחלטה? אני יודעת שאני לא יכולה לחיות עם הגוף שלי כמו שהוא, ואם אפשר לשנות אותו, אז אני זקוקה לזה כמו אויר לנשימה.
כמה שאלות חשובות, שקשה לי לנסח, אבל אני אנסה. אני נערה בת 20. עד לפני שנה וחצי משקלי היה 130 ק"ג. היום, לאחר שינוי התפריט, משקלי הוא 74 ק"ג. לא שילבתי לצערי שום פעילות גופנית בתהליך הירידה במשקל. גם היום אני עדיין לא עוסקת בפעילות גופנית כלל. אני עדיין בתהליך ירידה, אומנם איטי מאוד (מדובר בקילוגרם וחצי בחודש בערך). במספר החודשים האחרונים הרופאים אוסרים עליי את המשך הירידה במשקל - גם בעקבות ההשפעות הפיזיות (לחץ דם נמוך, עלפונות, סחרחורות, כולסטרול נמוך מידי), ואני מניחה שבעיקר בגלל ההשפעות הנפשיות (הרופא הפסיכיאטר שמלווה אותי טוען שאני נכנסת לקבוצת סיכון של אנורקסיה, שאני נשמעת כמו אנורקסית, שאני אובססיבית לגבי המשקל והאוכל כמו אנורקסית וכו'. מבחינתי כל עוד אני לא שוקלת 35 ק"ג אני לא אנורקסית). עד כאן הרקע. עכשיו אני ינסה לשאול... אני מאוד מאוד מאוד מתוסכלת ממראה הגוף שלי. הרבה מעבר לחוסר נוחות, המחשבות על הגוף שלי תופסות את רוב הזמן שלי, ומונעות ממני שגרה שפויה ובריאה. אני מבחינתי רוצה לשנות לחלוטין אותו. לעשות שאיבות ומתיחות בבטן, בעיקר בזרועות, בירכיים. רוצה להרים את החזה, ורוצה להעלים סימני מתיחה. הדבר שהכי מפריע לי, הן הזרועות, מכיוון שזה לא סתם עור מדולדל כזה, אני לא יתאר, אבל אני מאמינה שאני זקוקה באופן בהול לשינוי. השאלה שלי היא מה הם הגורמים שמשפיעים על ההחלטה לבצע ניתוחים כאלה, כלומר, עצם העובדה שאני מתעסקת המון בגוף שלי, ושאני סובלת מהפרעת אכילה, (זאת אומרת - לא יציבה נפשית במיוחד), מהווה גורם להחלטה לעבור ניתוחים? איך אני יכולה לברר עלויות של ניתוחים כאלה? האם, גם במשקל שאני נמצאת בו היום, שהוא בהחלט משקל עודף, ניתן לבצע את הניתוחים האלה? (לא ממש מרשים לי להגיע ל50 ק"ג כמו שאני רוצה..) הרעיון הכללי הוא שבינתיים הרעיון של לעבור את זה מתבשל לי במוח כבר המון זמן. כשניסיתי להעלות את זה בפני הרופא הפסיכיאטר הוא אמר שהוא לא יאשר לי לעבור ניתוחים, האם הוא צד בכלל בהחלטה? אני יודעת שאני לא יכולה לחיות עם הגוף שלי כמו שהוא, ואם אפשר לשנות אותו, אז אני זקוקה לזה כמו אויר לנשימה.