מבקשת עצתכן...

[kokopelli]

מבקשת עצתכן...

מבקשת עצתכן...
שלום לכולן, הייתי משתתפת פעילה בפורום פוריות, עוד במשכנו הקודם. עברתי כשנתיים של טיפולים שונים, איקקלומין+ כוריגון + הזרעות, גונאל F + הזרעות וכדומה. בדרך עברתי גם 3 הפלות ובסופו של דבר, לאחר ההפלה האחרונה, כשהרופא אמר לי שנעשה הפסקה של חודש בטיפולים, נשברתי לגמרי מכל הטיפולים ופניתי לחבר טוב שהוא רפלקסולוג. הוא עשה לי סדרה של 5 טיפולים מהמחזור שאחרי ההפלה ועד הביוץ של אותו החודש ובאותו חודש נכנסתי להריון, שהחזיק, והיום אני חובקת בת מדהימה, בת חצי שנה, ושמה בישראל - אביגיל. בזמנו אובחנתי עם שחלות פוליציסטיות ומעבר לזה לא היה הסבר לבעיות שלנו (גם בעלי נבדק). בגלל כל מה שעברנו, החלטנו, בעלי ואני, שאנחנו אחרי הלידה לא מתכוונים להשתמש באמצעי מניעה ושדי מהר נתחיל לעבוד על מספר 2. ההחלטה נפלה יותר מהר ממה שחשבנו כיוון שחמישה שבועות אחרי הלידה כבר קיבלתי מחזור וכיוון שהבת שלי כזו כיפית ומדהימה החלטנו שהולכים על זה. מאז (מזה 5 מחזורים) ניסינו להיכנס להריון, בדרך הטבעית (הרי בסופו של דבר נכנסתי להריון עם אביגיל ללא טיפול הורמונאלי) וקיווינו ששיטת "הרחם החם" (התקופה הפוריה שאחרי לידה) תעבוד אצלנו, אבל הנה עוברים להם החודשים ואני לא נקלטת. אני חייבת לומר שאני הרבה יותר רגועה ממה שהייתי לפני ההריון הקודם כיוון שהרי הצלחנו בסוף בלי... אני גם משתמשת בערכת ביוץ כדי לודא שאני עושה בזמן הנכון ולא "על עיוור". אז למה אני פה ולמה נעלמתי בעבר מפורום פוריות באמצע כל התהליך? בזמנו, בהתחלת כל הטיפולים הרגשתי שאף אחד לא מבין מה אני עוברת ומצאתי בפורום בית חם והמון תמיכה במקום לשמוע את הנאומים מכל אלה שלא עוברים את זה על זה שאני רק צריכה להרגע. קיבלתי גם המון מידע שעזר לי להבין עם מה אני מתמודדת. אבל, אחרי ההפלה השנייה, פתאום הרגשתי שההשתתפות בפורום עושה לי רע, לא בגלל שהמשתתפות היו לא בסדר חלילה, אלא פשוט מצאתי את עצמי בתוך כל סיפורי הכישלונות של הבנות והרגשתי כאילו אני מוקפת בסיפורים נוראיים ועצובים וקשים ואני בקושי מצליחה למצוא את הכח והאופטימיות בשבילי אז לשמוע על כל הצרות של האחרים זה פשוט היה יותר מידי ונטשתי. אז למה אני כאן עכשיו? כי רציתי לספר לכן את הסיפור שלי ואני מרגישה שעכשיו התמיכה והדעה שלכן כן יכולות לעזור לי. ההתלבטות שלי היא כזו: הייתי בביקור אצל הרופאה שלי וסיפרתי לה על הנסיונות שלנו והיא לא ממש מבינה למה אני כל כך לחוצה לעשות כבר עוד אחד (אבל זו כבר ההחלטה שלי) ואמרתי לה שאני לא רוצה להיכנס שוב לסחרור הטיפולים האגרסיביים אבל בהחלט חשבתי על אפשרות להתחיל שוב איקקלומין וכוריגון בלבד (ללא הזרעות). היא התחילה לומר לי שזה מוקדם מידי ומקובל לחכות שנה וכשנודע לה שהמחזור שלי די סדיר מאז הלידה אז היא בכלל אמרה שאם המחזור סדיר אז אין סיבה. הזכרתי לה שהשחלות שלי עדיין פוליציסטיות (זה לא משתנה אחרי לידה) וששנה לחכות לפני הילד הראשון זה סביר אבל לא צריך לנסות שנה לפני כל ילד עד שמתחילים טיפול, במיוחד כשיודעים כבר על בעיה פתולוגית כלשהי. בסופו של דבר היא נעתרה לבקשתי ואמרה שאם אנחנו רוצים אז זה בסדר. רק החודש עוד לא התחלנו כיוון שעשיתי בדיקת CMV וחיכיתי לתוצאות (שלילי גם למחלה וגם לנוגדנים) אז כבר פיספסתי את הזמן לכדורים (אבל לא את הביוץ אז מנסים החודש טבעי בכל מקרה), ובקיצור כרגע הכדור בידיים שלי והאמת שאני לא לגמרי שלמה עם כל העניין דוקא בגלל שהרי נקלטתי כבר בלי. מצד שני, אם זה יכול להגדיל לי את הסיכוי ולקצר את ההמתנה אז זה בהחלט נשמע לי רעיון טוב כי ממש לא בא לי שוב לחכות יותר משנתיים להריון תקין. אז אחרי כל הנאום הארוך הזה, מה אתן אומרות?? תודה

 

[רחל של ענבל]

ברוכה הבאה ../images/Emo39.gif

מבקשת עצתכן...
שלום לכולן, הייתי משתתפת פעילה בפורום פוריות, עוד במשכנו הקודם. עברתי כשנתיים של טיפולים שונים, איקקלומין+ כוריגון + הזרעות, גונאל F + הזרעות וכדומה. בדרך עברתי גם 3 הפלות ובסופו של דבר, לאחר ההפלה האחרונה, כשהרופא אמר לי שנעשה הפסקה של חודש בטיפולים, נשברתי לגמרי מכל הטיפולים ופניתי לחבר טוב שהוא רפלקסולוג. הוא עשה לי סדרה של 5 טיפולים מהמחזור שאחרי ההפלה ועד הביוץ של אותו החודש ובאותו חודש נכנסתי להריון, שהחזיק, והיום אני חובקת בת מדהימה, בת חצי שנה, ושמה בישראל - אביגיל. בזמנו אובחנתי עם שחלות פוליציסטיות ומעבר לזה לא היה הסבר לבעיות שלנו (גם בעלי נבדק). בגלל כל מה שעברנו, החלטנו, בעלי ואני, שאנחנו אחרי הלידה לא מתכוונים להשתמש באמצעי מניעה ושדי מהר נתחיל לעבוד על מספר 2. ההחלטה נפלה יותר מהר ממה שחשבנו כיוון שחמישה שבועות אחרי הלידה כבר קיבלתי מחזור וכיוון שהבת שלי כזו כיפית ומדהימה החלטנו שהולכים על זה. מאז (מזה 5 מחזורים) ניסינו להיכנס להריון, בדרך הטבעית (הרי בסופו של דבר נכנסתי להריון עם אביגיל ללא טיפול הורמונאלי) וקיווינו ששיטת "הרחם החם" (התקופה הפוריה שאחרי לידה) תעבוד אצלנו, אבל הנה עוברים להם החודשים ואני לא נקלטת. אני חייבת לומר שאני הרבה יותר רגועה ממה שהייתי לפני ההריון הקודם כיוון שהרי הצלחנו בסוף בלי... אני גם משתמשת בערכת ביוץ כדי לודא שאני עושה בזמן הנכון ולא "על עיוור". אז למה אני פה ולמה נעלמתי בעבר מפורום פוריות באמצע כל התהליך? בזמנו, בהתחלת כל הטיפולים הרגשתי שאף אחד לא מבין מה אני עוברת ומצאתי בפורום בית חם והמון תמיכה במקום לשמוע את הנאומים מכל אלה שלא עוברים את זה על זה שאני רק צריכה להרגע. קיבלתי גם המון מידע שעזר לי להבין עם מה אני מתמודדת. אבל, אחרי ההפלה השנייה, פתאום הרגשתי שההשתתפות בפורום עושה לי רע, לא בגלל שהמשתתפות היו לא בסדר חלילה, אלא פשוט מצאתי את עצמי בתוך כל סיפורי הכישלונות של הבנות והרגשתי כאילו אני מוקפת בסיפורים נוראיים ועצובים וקשים ואני בקושי מצליחה למצוא את הכח והאופטימיות בשבילי אז לשמוע על כל הצרות של האחרים זה פשוט היה יותר מידי ונטשתי. אז למה אני כאן עכשיו? כי רציתי לספר לכן את הסיפור שלי ואני מרגישה שעכשיו התמיכה והדעה שלכן כן יכולות לעזור לי. ההתלבטות שלי היא כזו: הייתי בביקור אצל הרופאה שלי וסיפרתי לה על הנסיונות שלנו והיא לא ממש מבינה למה אני כל כך לחוצה לעשות כבר עוד אחד (אבל זו כבר ההחלטה שלי) ואמרתי לה שאני לא רוצה להיכנס שוב לסחרור הטיפולים האגרסיביים אבל בהחלט חשבתי על אפשרות להתחיל שוב איקקלומין וכוריגון בלבד (ללא הזרעות). היא התחילה לומר לי שזה מוקדם מידי ומקובל לחכות שנה וכשנודע לה שהמחזור שלי די סדיר מאז הלידה אז היא בכלל אמרה שאם המחזור סדיר אז אין סיבה. הזכרתי לה שהשחלות שלי עדיין פוליציסטיות (זה לא משתנה אחרי לידה) וששנה לחכות לפני הילד הראשון זה סביר אבל לא צריך לנסות שנה לפני כל ילד עד שמתחילים טיפול, במיוחד כשיודעים כבר על בעיה פתולוגית כלשהי. בסופו של דבר היא נעתרה לבקשתי ואמרה שאם אנחנו רוצים אז זה בסדר. רק החודש עוד לא התחלנו כיוון שעשיתי בדיקת CMV וחיכיתי לתוצאות (שלילי גם למחלה וגם לנוגדנים) אז כבר פיספסתי את הזמן לכדורים (אבל לא את הביוץ אז מנסים החודש טבעי בכל מקרה), ובקיצור כרגע הכדור בידיים שלי והאמת שאני לא לגמרי שלמה עם כל העניין דוקא בגלל שהרי נקלטתי כבר בלי. מצד שני, אם זה יכול להגדיל לי את הסיכוי ולקצר את ההמתנה אז זה בהחלט נשמע לי רעיון טוב כי ממש לא בא לי שוב לחכות יותר משנתיים להריון תקין. אז אחרי כל הנאום הארוך הזה, מה אתן אומרות?? תודה

ברוכה הבאה

אז ככה, קראתי את הכל ואני בהחלט מבינה את ההחלטה לחזור מהר למעגל הנסיון להרות, כי הנאיביות נשללה מאיתנו עוד עם ההריון הראשון. כלומר אנחנו לא רוצים להגיע למצב שהילדה הראשונה גדולה וכבר שואלת מה עם אחים, ואנחנו יודעים מראש שזה עלול לקחת הרבה זמן. ככה בדיוק גם אצלנו, אמנם הדרך שלנו היתה טיפה שונה (הריתי בIVF ויש בעיית זרע) אבל ההחלטה לחזור לטיפולים היתה מאותם שיקולים (אבל אנחנו חיכינו שענבל תהיה בת שנה+). טוב, אז ככה, לדעתי הדבר הכי טוב בשבילך זה לעשות מעקב ביוץ ולראות האם את באמת מבייצת או שבעית השחלות הפוליציסטיות עדיין מופיעה. אני מבינה שזה משהו שלא מתבטל אחרי לידה, אבל הבנתי שדרגת החומרה עשויה להשתנות. אני לא הייתי ממהרת לקחת איקקלומין, עד שלא הייתי רואה בבירור במעקב ביוץ שאכן יש בעיה. אל תשכחי שאיקקלומין אינו כולו ברכה, הוא עלול לפגוע ברירית הרחם. עוד דבר שהייתי שוקלת, הוא לחזור לטיפולים אצל הרפלקסולוג של הפעם הקודמת (במקביל עם מעקב הביוץ). לא יודעת אם הרית בזכותו, אבל להזיק זה בטח לא יזיק. והכי חשוב, בהצלחה! רחל

 

[רחל5]

המצב שלי מזכיר קצת את שלך

מבקשת עצתכן...
שלום לכולן, הייתי משתתפת פעילה בפורום פוריות, עוד במשכנו הקודם. עברתי כשנתיים של טיפולים שונים, איקקלומין+ כוריגון + הזרעות, גונאל F + הזרעות וכדומה. בדרך עברתי גם 3 הפלות ובסופו של דבר, לאחר ההפלה האחרונה, כשהרופא אמר לי שנעשה הפסקה של חודש בטיפולים, נשברתי לגמרי מכל הטיפולים ופניתי לחבר טוב שהוא רפלקסולוג. הוא עשה לי סדרה של 5 טיפולים מהמחזור שאחרי ההפלה ועד הביוץ של אותו החודש ובאותו חודש נכנסתי להריון, שהחזיק, והיום אני חובקת בת מדהימה, בת חצי שנה, ושמה בישראל - אביגיל. בזמנו אובחנתי עם שחלות פוליציסטיות ומעבר לזה לא היה הסבר לבעיות שלנו (גם בעלי נבדק). בגלל כל מה שעברנו, החלטנו, בעלי ואני, שאנחנו אחרי הלידה לא מתכוונים להשתמש באמצעי מניעה ושדי מהר נתחיל לעבוד על מספר 2. ההחלטה נפלה יותר מהר ממה שחשבנו כיוון שחמישה שבועות אחרי הלידה כבר קיבלתי מחזור וכיוון שהבת שלי כזו כיפית ומדהימה החלטנו שהולכים על זה. מאז (מזה 5 מחזורים) ניסינו להיכנס להריון, בדרך הטבעית (הרי בסופו של דבר נכנסתי להריון עם אביגיל ללא טיפול הורמונאלי) וקיווינו ששיטת "הרחם החם" (התקופה הפוריה שאחרי לידה) תעבוד אצלנו, אבל הנה עוברים להם החודשים ואני לא נקלטת. אני חייבת לומר שאני הרבה יותר רגועה ממה שהייתי לפני ההריון הקודם כיוון שהרי הצלחנו בסוף בלי... אני גם משתמשת בערכת ביוץ כדי לודא שאני עושה בזמן הנכון ולא "על עיוור". אז למה אני פה ולמה נעלמתי בעבר מפורום פוריות באמצע כל התהליך? בזמנו, בהתחלת כל הטיפולים הרגשתי שאף אחד לא מבין מה אני עוברת ומצאתי בפורום בית חם והמון תמיכה במקום לשמוע את הנאומים מכל אלה שלא עוברים את זה על זה שאני רק צריכה להרגע. קיבלתי גם המון מידע שעזר לי להבין עם מה אני מתמודדת. אבל, אחרי ההפלה השנייה, פתאום הרגשתי שההשתתפות בפורום עושה לי רע, לא בגלל שהמשתתפות היו לא בסדר חלילה, אלא פשוט מצאתי את עצמי בתוך כל סיפורי הכישלונות של הבנות והרגשתי כאילו אני מוקפת בסיפורים נוראיים ועצובים וקשים ואני בקושי מצליחה למצוא את הכח והאופטימיות בשבילי אז לשמוע על כל הצרות של האחרים זה פשוט היה יותר מידי ונטשתי. אז למה אני כאן עכשיו? כי רציתי לספר לכן את הסיפור שלי ואני מרגישה שעכשיו התמיכה והדעה שלכן כן יכולות לעזור לי. ההתלבטות שלי היא כזו: הייתי בביקור אצל הרופאה שלי וסיפרתי לה על הנסיונות שלנו והיא לא ממש מבינה למה אני כל כך לחוצה לעשות כבר עוד אחד (אבל זו כבר ההחלטה שלי) ואמרתי לה שאני לא רוצה להיכנס שוב לסחרור הטיפולים האגרסיביים אבל בהחלט חשבתי על אפשרות להתחיל שוב איקקלומין וכוריגון בלבד (ללא הזרעות). היא התחילה לומר לי שזה מוקדם מידי ומקובל לחכות שנה וכשנודע לה שהמחזור שלי די סדיר מאז הלידה אז היא בכלל אמרה שאם המחזור סדיר אז אין סיבה. הזכרתי לה שהשחלות שלי עדיין פוליציסטיות (זה לא משתנה אחרי לידה) וששנה לחכות לפני הילד הראשון זה סביר אבל לא צריך לנסות שנה לפני כל ילד עד שמתחילים טיפול, במיוחד כשיודעים כבר על בעיה פתולוגית כלשהי. בסופו של דבר היא נעתרה לבקשתי ואמרה שאם אנחנו רוצים אז זה בסדר. רק החודש עוד לא התחלנו כיוון שעשיתי בדיקת CMV וחיכיתי לתוצאות (שלילי גם למחלה וגם לנוגדנים) אז כבר פיספסתי את הזמן לכדורים (אבל לא את הביוץ אז מנסים החודש טבעי בכל מקרה), ובקיצור כרגע הכדור בידיים שלי והאמת שאני לא לגמרי שלמה עם כל העניין דוקא בגלל שהרי נקלטתי כבר בלי. מצד שני, אם זה יכול להגדיל לי את הסיכוי ולקצר את ההמתנה אז זה בהחלט נשמע לי רעיון טוב כי ממש לא בא לי שוב לחכות יותר משנתיים להריון תקין. אז אחרי כל הנאום הארוך הזה, מה אתן אומרות?? תודה

המצב שלי מזכיר קצת את שלך
מכיוון שגם אני הריתי את ילדי הראשון באופן ספונטאני, למרות בעיה ברורה שאובחנה. אצלינו מדובר דוקא בבעית זרע. עקב ההריון ההוא, נטיתי לנסות באופן טבעי קצת יותר ממשהי שהרתה את ילדה הראשון בטיפול. אף על פי כן, הרופא המליץ, ואני הסכמתי עימו, לנסות כשמונה חודשים באופן ספונטאני, ולא לחכות לשנה המתבקשת מזוג שזה לו נסיון ראשון. (אצלי שמונת החודשים האלה התחילו רק שנה וחודש אחרי הלידה בגלל הנקה). בחודש השביעי, כשהתחלנו כבר להזיז עניינים בכיוון בדיקת זרע ובדיקות דם, הריתי ספונטאנית שוב. (והפלתי, אך לא זה העניין). דרך אגב, ההריון הזה היה במהלך טיפולי רפלקסולוגיה... אצלי... והבעיה בכלל אצל בעלי, אז אני לא יודעת אם זה קשור. אולי זו תקיעת ראש באדמה, אבל אני כבר מנסה כארבעה חודשים מאז ההפלה להרות באופן טבעי (פרט לכוריגון שקיבלתי פעמיים אחרי הביוץ, לצורך תמיכה בגופיף הצהוב.) לגבי איקקלומין - כפי שכתבה לך רחל של ענבל, תבדקי קודם אם אינך מבייצת באופן טבעי (ערכת ביוץ מראה לך תוצאות חיוביות? תעשי גם מעקב זקיקים אצל הרופא, ליתר בטחון). מעבר לפגיעה ברירית הרחם, אני חוששת יותר מהריון מרובה עוברים. רירית רחם דקה - מפסיקים איקקלומין או מוסיפים אסטרוגן בטיפול הבא. הריון מרובה עוברים - עלול להיות תחילתה של מסכת יסורים. אם אינך מבייצת באופן טבעי, אני הייתי נוטה לחזור כבר עכשיו לרפלקסולוגיה (במיוחד אם הבת שלך רק בת חצי שנה, על אף שכפי שאמרת, זו החלטה אישית שלך), או לאיקקלומין בעדיפות שניה. זו דעתי, כמובן. שאלת מה אנחנו אומרות, אז אמרתי.

 

[רוצה עוד 1]

ברוכה השבה למחוזותינו!

מבקשת עצתכן...
שלום לכולן, הייתי משתתפת פעילה בפורום פוריות, עוד במשכנו הקודם. עברתי כשנתיים של טיפולים שונים, איקקלומין+ כוריגון + הזרעות, גונאל F + הזרעות וכדומה. בדרך עברתי גם 3 הפלות ובסופו של דבר, לאחר ההפלה האחרונה, כשהרופא אמר לי שנעשה הפסקה של חודש בטיפולים, נשברתי לגמרי מכל הטיפולים ופניתי לחבר טוב שהוא רפלקסולוג. הוא עשה לי סדרה של 5 טיפולים מהמחזור שאחרי ההפלה ועד הביוץ של אותו החודש ובאותו חודש נכנסתי להריון, שהחזיק, והיום אני חובקת בת מדהימה, בת חצי שנה, ושמה בישראל - אביגיל. בזמנו אובחנתי עם שחלות פוליציסטיות ומעבר לזה לא היה הסבר לבעיות שלנו (גם בעלי נבדק). בגלל כל מה שעברנו, החלטנו, בעלי ואני, שאנחנו אחרי הלידה לא מתכוונים להשתמש באמצעי מניעה ושדי מהר נתחיל לעבוד על מספר 2. ההחלטה נפלה יותר מהר ממה שחשבנו כיוון שחמישה שבועות אחרי הלידה כבר קיבלתי מחזור וכיוון שהבת שלי כזו כיפית ומדהימה החלטנו שהולכים על זה. מאז (מזה 5 מחזורים) ניסינו להיכנס להריון, בדרך הטבעית (הרי בסופו של דבר נכנסתי להריון עם אביגיל ללא טיפול הורמונאלי) וקיווינו ששיטת "הרחם החם" (התקופה הפוריה שאחרי לידה) תעבוד אצלנו, אבל הנה עוברים להם החודשים ואני לא נקלטת. אני חייבת לומר שאני הרבה יותר רגועה ממה שהייתי לפני ההריון הקודם כיוון שהרי הצלחנו בסוף בלי... אני גם משתמשת בערכת ביוץ כדי לודא שאני עושה בזמן הנכון ולא "על עיוור". אז למה אני פה ולמה נעלמתי בעבר מפורום פוריות באמצע כל התהליך? בזמנו, בהתחלת כל הטיפולים הרגשתי שאף אחד לא מבין מה אני עוברת ומצאתי בפורום בית חם והמון תמיכה במקום לשמוע את הנאומים מכל אלה שלא עוברים את זה על זה שאני רק צריכה להרגע. קיבלתי גם המון מידע שעזר לי להבין עם מה אני מתמודדת. אבל, אחרי ההפלה השנייה, פתאום הרגשתי שההשתתפות בפורום עושה לי רע, לא בגלל שהמשתתפות היו לא בסדר חלילה, אלא פשוט מצאתי את עצמי בתוך כל סיפורי הכישלונות של הבנות והרגשתי כאילו אני מוקפת בסיפורים נוראיים ועצובים וקשים ואני בקושי מצליחה למצוא את הכח והאופטימיות בשבילי אז לשמוע על כל הצרות של האחרים זה פשוט היה יותר מידי ונטשתי. אז למה אני כאן עכשיו? כי רציתי לספר לכן את הסיפור שלי ואני מרגישה שעכשיו התמיכה והדעה שלכן כן יכולות לעזור לי. ההתלבטות שלי היא כזו: הייתי בביקור אצל הרופאה שלי וסיפרתי לה על הנסיונות שלנו והיא לא ממש מבינה למה אני כל כך לחוצה לעשות כבר עוד אחד (אבל זו כבר ההחלטה שלי) ואמרתי לה שאני לא רוצה להיכנס שוב לסחרור הטיפולים האגרסיביים אבל בהחלט חשבתי על אפשרות להתחיל שוב איקקלומין וכוריגון בלבד (ללא הזרעות). היא התחילה לומר לי שזה מוקדם מידי ומקובל לחכות שנה וכשנודע לה שהמחזור שלי די סדיר מאז הלידה אז היא בכלל אמרה שאם המחזור סדיר אז אין סיבה. הזכרתי לה שהשחלות שלי עדיין פוליציסטיות (זה לא משתנה אחרי לידה) וששנה לחכות לפני הילד הראשון זה סביר אבל לא צריך לנסות שנה לפני כל ילד עד שמתחילים טיפול, במיוחד כשיודעים כבר על בעיה פתולוגית כלשהי. בסופו של דבר היא נעתרה לבקשתי ואמרה שאם אנחנו רוצים אז זה בסדר. רק החודש עוד לא התחלנו כיוון שעשיתי בדיקת CMV וחיכיתי לתוצאות (שלילי גם למחלה וגם לנוגדנים) אז כבר פיספסתי את הזמן לכדורים (אבל לא את הביוץ אז מנסים החודש טבעי בכל מקרה), ובקיצור כרגע הכדור בידיים שלי והאמת שאני לא לגמרי שלמה עם כל העניין דוקא בגלל שהרי נקלטתי כבר בלי. מצד שני, אם זה יכול להגדיל לי את הסיכוי ולקצר את ההמתנה אז זה בהחלט נשמע לי רעיון טוב כי ממש לא בא לי שוב לחכות יותר משנתיים להריון תקין. אז אחרי כל הנאום הארוך הזה, מה אתן אומרות?? תודה

ברוכה השבה למחוזותינו!
קודם כל, הילדה שלכם צריכה להיות ממש מדהימה אם אתם מרגישים כבר מוכנים לעוד 1! רוב ההורים החדשים שאני מכירה, מתחילים בשלב הזה רק להתאושש ולהתאפס. כל הכבוד! נשמח לראות גם תמונה. שאלה מסובכת שאלת, ואנסה להשיב ממיטב הבנתי. ראשית, אני מודה שאני לא מבינה גדולה בפוליציסטיות. אם הבנתי נכון מדובר בחוסר איזון הורמונלי שגורם לכך שיש ייצור של הרבה זקיקים אבל לא מתפתח זקיק מוביל ולכן לא מתקיים ביוץ. האם לא ייתכן שבין כל שאר השינויים שמתרחשים בעקבות הלידה גם המצב ההורמונלי משתנה? אמרת בעצמך שהמחזור שלך סדיר ושלמיטב ידיעתך את מבייצת. שאלתי היא, איך את יודעת שאת מבייצת? האם רק על סמך בדיקת הביוץ הביתית? ממה שאני זוכרת, אחת התופעות של הסינדרום (PCOS) היא שבפרופיל ההורמונלי מוצאים שה-FSH וה-LH בערך באותו הגובה, בעוד שבמצב התקין ה-LH אמור להיות הרבה יותר נמוך. זה אומר שערכות ביוץ ביתיות ממש לא מתאימות לנשים עם שחלות פוליציסטיות, מכיוון שמה שהן עושות זה לזהות את העלייה ב-LH שמופיעה לפני הביוץ, ובמקרה של PCOS ה-LH גבוה יותר מהנורמה ממילא והתוצאות לא אמינות. לכן, אולי כדאי לך לוותר עליהן לחלוטין (וגם על ההוצאה הלא-קטנה הכרוכה בהן) ולעבור למעקב זקיקים באולטרסאונד, שהוא הרבה יותר אמין ומדוייק. איקקלומין נחשבת לתרופה שקל לרופאים לתת וקל לנו לקחת. מכיוון שהיא זולה, כל רופא כמעט יכול לרשום אותה והיא לכאורה הצעד הראשון לטיפול בכל בעית פוריות. כפי שאני רואה את הדברים, לא רצוי למהר עם האיקקלומין. לתרופה הזו תופעות לוואי נאחסיות במיוחד, והן בדרך כלל לא מופיעות מייד אלא אחרי 2-3 מחזורי שימוש או יותר. זה כולל השפעות על מצב הרוח ועל ההרגשה הפיזית ובנוסף זה גורם כמעט תמיד לייבוש של ריר צוואר הרחם (מה שעלול להפריע לסיכויים לקליטה טבעית, מכיוון שהריר הזה הוא שמאפשר לזרע להגיע בשלום מהנרתיק אל הרחם) ולעיתים גם לפגיעה ברירית הרחם. רוב הרופאים לא מתיחסים לתופעות הלוואי הללו, מכיוון שהם מקווים שדווקא אצלך הם לא יופיעו (כאמור, זה לא אצל כולן ולא מייד) ושלפני שהן יופיעו, יהיה כבר הריון. אם בפעם הקודמת מה שעזר לך הם טיפולי הרפקלקסולוגיה, למה לא לנסות את זה שוב? ולהמשיך לנסות טבעי, בשילוב עם מעקב זקיקים, בלי תרופות בשלב ראשון. ומי יודע? אולי כל התכתובת הזו בכלל מיותרת, ובזכות בדיקת ה-CMV כל זה נחסך ממך ואת כבר בדרך להריון השני? המון הצלחה!