מבקשת שוב את עצותיכן הנבונות

[לימור11]

מבקשת שוב את עצותיכן הנבונות ../images/Emo28.gif

לפני ההריון (שנפל) ותהליך האימוץ - בסך הכל לפני כשלושה חודשים - הייתי ´אשת קריירה´ ועבדתי מהבוקר עד הלילה. היה לי המון סיפוק מהעבודה ולא היה לי קשה לעבוד כך. בטיפול האחרון, ואחריו, בהריון, ובעצם עד היום - אני עדיין עובדת אבל הרבה פחות, ובכלל אין לי ממש חשק לעבוד. תנו לי רק להתעסק בילדה שעוד איננו יודעים מתי תבוא, בתכנונים של הבית ושל החדר שלה, בשיטוט בחנויות לילדים וברכישות בסתר של כל מיני צעצועים וחפצים בשבילה. מצד שני, אני מרגישה שזה לא ממש נכון. אני מרגישה שאני בכל זאת צריכה לחזור לעבודה בהיקף יותר גבוה, ושבעצם, בתקופה הזאת של ההמתנה אין הצדקה לזה שאני כמעט לא עובדת. מה דעתכן?

 

[shira^]

את בדרך הנכונה יקירתי ../images/Emo45.gif

אני חושבת שמגיע לך קצת להסתלבט ולעשות הכל בנחת זה עכשיו הזמן נטו שלך נצלי כל דקה להנאה , לכייף ובשיטוט בחנויות ילדים.הזמן הזה לא יחזור הכל משתנה בבת אחת. אף אני הייתי אשת קריירה , ועצרתי הכל והתמקדתי בעצמי בלבד. אפילו לקחתי פסק זמן וטסתי לבד לארה"ב לבלות עם חברות. עכשיו, בכלל לא מושך אותי לנסוע הכל סביב נסיכתי. אגב, אל תעשי טעות ואל תקני בגדים לנסיכה שלך. אני באתי מארה"ב עם ערימות בגדים לילדה בת 6 חודשים .

והכל נמסר הלאה. כפי שידוע לך ...למה. מנוחה נעימה לך לימור!!!

 

[לימור11]

הורי נוסעים לגרמניה בשבוע הבא

ואמא שלי שאלה אם לקנות בגדים לקטנה, שכן, כאמור, אי אפשר לדעת. אמרתי שליתר בטחון תקנה רק כמה בגדים יפים במיוחד (כי סמרטוטים יש בטונות גם בארץ במחירים מגוחכים) לגיל שנה. צדקתי? גם אם היא תגיע בת חצי שנה היא תוכל ללבוש אותם בהמשך, ואם היא תהיה בת עשרה חודשים אותו כנ"ל. בכל אופן, זה שאני מתחילה להתלבט וגם מקבלת מדי פעם הצעות אטרקטיביות שאת חלקן ניתן לשלב עם הורות גם אחר כך - למרות שמאף אחת מהן לא יצא בינתיים שום דבר (לא יכולה להגיד שאני מצטערת על זה). מטבע עבודתי אני עובדת בעיקר מהבית ויוצאת מעט לפגישות = במינון שאני קובעת אותו. בינתיים אני לא ממש מתלהבת לעבוד למרות שגם במה שאני עושה עכשיו אני יכולה לעבוד הרבה יותר. פעם ראשונה בחיי שאני מרגישה כל כך עצלנית. אני צופה בסדרה משפחת וולטון כל יום בשתיים עשרה בצוהריים! בחיי לא עשיתי דברים כאלה. חשבתי שזה מצב זמני, ועכשיו נראה לי שצריך לסגור את הזמניות הזאת. וכן, כמו שאמרה אחת העובדות הסוציאליות של העמותה - עד עכשיו זה זמן של עשייה אינטנסיבית. עכשיו מתחילה תקופת ההמתנה וזה יכול להוריד אותך מהפסים (מילים שלי). טוב, אז נראה מה יהיה. בכל אופן, נראה לי להכניס קצת שינויים...

 

[shira^]

לימור...

אכן צודקת שיקנו רק לגיל שנה והלאה. והכי כייף שמלות בובתיות כאלו שרק בחו"ל יש.ונעלים טרום הליכה בצבעים שונים- גם מצרך מבוקש מאוד. בקשר לעבודה זה תלוי בהרגשתך תעשי מה שאת מרגישה ושלא יהיו לך יסורי מצפון. בקרוב תחזרי לעצמך מבטיחה לך מנסיון. ערבה לך שנתך? נחת קצת?

 

[*תמי]

לימור.תקופת ההמתנה.....

אההה זה נשמע כמו משהו שלפני המלחמה

סתםםםםםם מקווה שההמתנה לא תהייה ארוכה מדי(שלא תרדי מהפסים) וגם עצלנות מדי פעם במינונים נכונים זה טוב.... שבת שלום תמי

 

[שולינקה]

חשבתי שנראה את הנסיכה

בכל מקרה גם מה ששלחת מלא חוש הומור,רשמי את פרטי האתר

 

[שולינקה]

ההודעה מיועדת לשירה

 

[shira^]

את הנסיכה תראי כבר במציאות...

לגבי האנימציות שצירפתי . זה לא אתר , בשיטוטי ברשת אני נתקלת בכל מיני דברים חמודים . אז אני אוספת לי ולעיתים משתמשת בהם. אשלח לך כמה למייל .

 

[..שיר..]

../images/Emo39.gif ללימור המתוקה

אז גם הסתלבטות קצת ליפעמים לא מזיקה אלא ההפך נותנת קצת זמן למחשבה ואגירת כוחות לבאות לדעתי לכי בעיקבות הרגשות שלך , מאוד קשה לכפות על הרגש משהו אחד כשאתה מרגיש משהו אחר אז גם החזרה לעבודה בהקיף מלא תגיע עם הזמן

שיר

 

[מיכל@ל]

את לא מכירה את יצר הקינון ?

נשים בסוף הריונן עוברות תקופת קינון ,הן מתכוננות לבואו של התינוק דרך סידור הבית ורצון להכין הכל לפני הלידה. גם אמהות מאמצות עוברות את אותו תהליך,זאת ההכנה הנפשית לקראת האמהות. בשלושת החודשים האחרונים עברת תהליכים שאנשים לא עוברים גם אחרי שנים,זאת היתה עבורך תקופה מאוד אינטנסיבית וכנראה שהגוף משדר לך את הצורך שלו בהורדת הילוך,בצורך במנוחה. למה נראה לך שזה לא בסדר ? למה שלא תתני לעצמך להנות מההכנה ומהקניות ותורידי מעצמך את המטלה של להיות "מושלמת" ? תפרגני לעצמך את המנוחה וההכנה,מגיע לך

 

[הזוג]

ללימור - פשוט תקשיבי לגוף

אומרים שהרופא הטוב ביותר הוא הגוף עצמו, ולא שאת צריכה ח"וח רופא. אם את מרגישה צורך להוריד הילוך תורידי, תעשי רק מה שטוב לך ולבן זוגך. בסוף קבוצת האימוץ, כאשר לא ידענו כלל מתי נקבל ילד, וגם האמנו שנקבל לאימוץ ילד גדול, יצאנו לגיחה ביום שישי למרכז הריהוט הישראלי לבדוק חדרי ילדים ולקנות שולחן כתיבה לבכור שעולה לכתה א´ ומיטה לילד השני. לא מצאנו מה לקנות, רוב החניות היו סגורות- למזלינו הרב. בסוף הרכבנו שוב את מיטת התינוק... ת ע ש ו ר ק מ ה ש ט ו ב ל כ ם.

 

[דיאנה*]

לימור

לימור יקרה, אולי לא שמת לב, אבל את פשוט בהריון כרגע. הריון לא פשוט, שצופן בחובו הפתעות ריגושים ומתחים. הצירים שלו לא פחות כואבים וההתרגשויות לא פחות גדולות מאלה של ההריון שמתרחש ברחם. אז תרשי לעצמך מה שנשים מרשות לעצמן בהריון. אין חוקים ברורים בעניין הזה. וחוץ מזה - שתהייה לידה קלה!!! (אמרתי כבר שחסר אייקון של חמסה) דיאנה.

 

[English]

זה שונה לכל אחד

אני למשל מעבירה כרגע את ההמתנה דווקא בהשקעה בעבודה. זה עוזר לי לא לשקוע מדי. יום אחרי שנחתנו חזרה כבר הייתי בעבודה. אבל אם את מרגישה צורך דווקא קצת לרדת לאש קטנה וזה מה שעוזר לך להעביר את הזמן אז מה רע? אם תראי שהורדת הקצב גורמת לך בעיות תוכלי שוב לחזור ל"פול גז".

 

[English]

זה שונה לכל אחד

אני למשל מעבירה כרגע את ההמתנה דווקא בהשקעה בעבודה. זה עוזר לי לא לשקוע מדי. יום אחרי שנחתנו חזרה כבר הייתי בעבודה. אבל אם את מרגישה צורך דווקא קצת לרדת לאש קטנה וזה מה שעוזר לך להעביר את הזמן אז מה רע? אם תראי שהורדת הקצב גורמת לך בעיות תוכלי שוב לחזור ל"פול גז".

 

[לימור11]

תודה רבה על הייעוץ

פה אני מרגישה שאני באת יכולה לשתף בנושאים שאחרים לא יתחברו אליהם כפי שאתם מסוגלים, כי הייתם שם ועברתם את זה (ברובכם). אם זה כמו הריון - אני כבר בחודש חמישי (שזה התחלת ההריון הביולוגי שלי, שכאשר הוא נגמר החלטתי שבכל זאת ייצא ממנו תינוק, גם אם לא מהבטן). בכל זאת אני אנסה להעלות את המינון בעבודה. נכון שאני לא נהנית ממנה כמו קודם. אולי צריך לחפש משהו קצת שונה. למזלי אני די מוכרת בתחום שלי כך שדברים זורמים אלי כל הזמן ואולי הגיע הזמן גם לצאת לחפש משהו שידבר אלי יותר. ושוב תודה לכולכם.

 

[שולינקה]

אם מתאפשר כלכלית,למה לא?

גם אני הייתי אשת קריירה,וורקוהולית,וחלק ניכר מהתעסקותי היתרה בעבודה נבע מצרכים אחרים שלא באו על סיפוקם,עבודתי הייתה מעניינת ביותר ובעלת אתגרים.לאחר האימוץ עבדתי עוד כשנה,אבל טכנית.כבר לא יכולתי להקדיש את מירב האנרגיה לעבודה.לא רציתי מעבר לשעות הגן לשלב מטפלות נוספות בגידולה של הבת וכל זאת,כדי לספק את רצון ההנהלה מלמעלה ואת דרישות הלקוחות(שהיו מוצדקות לכשעצמן מאופי המוסד בו עבדתי).כשנה עבדתי כמחליפת מנהלים,ללא שעות פיצול,וזאת כדי שאגיע במועד לקחת את הקטנה מהגן.איני ילדונת,הורים לצערי,כבר אין לי,ולמרות משפחה תומכת,ילד צריך לבלות ולשחק אחר שעות הגן עם הורים שאינם עיפים וסבלניים.שינוי התפקיד,אף שאני בחרתי אותו,לא התאים לי,היה כרוך בנסיעות לסניפים מרוחקים,אך לא הרגשתי שאני פועלת למען סניף שלי.מאחר ובעלי עצמאי התחלתי לפעול ליציאה לפרישה מוקדמת,שהינה חריגה לגילי,אך אושרה לי.כך שאני "פנסיונרית" צעירה.מרוצה ומאושרת,בעלת זמן להגיע לכל דבר שנבצר ממני להגיע קודם לכן מחוסר זמן.כמובן,שאיני מתבטלת ומתכוונת לעסוק בעיסוקים נוספים,במינונים קטנים יותר ולהכנס לתחומים חדשים ומענינים.דרך אגב,יש מחקרים מענינים ביותר בתחום הun-doing בכל מקרה,את צריכה ללכת אחר תחושות הבטן שלך,לעשות מה שעושה לך טוב ,כפוף לאפשרויות כלכליות ,והעיקר,לא לחשוב על מה אחרים יגידו

 

[לימור1]

אכן מתאפשר כלכלית, אבל...

בעלי אכן מרוויח מספיק כדי לכסות על כך שרמת ההכנסות שלי ירדה בצורה מאוד משמעותית, לפחות מרבע ממה שהרווחתי בממוצע בחודש בשנה שעברה. אבל עדיין, כל המצב הזה מבלבל אותי. אני פמיניסטית מוצהרת, ותמיד אמרתי שאני צריכה לפרנס את עצמי בכל מצב - רווקה או נשואה. בנוסף עסקתי במחקרים בתחום שילוב קריירה ואמהות, ותמיד חשבתי שאני אהיה מאלה שיצליחו לשלב. הבעיה היא, לפחות כרגע, לא היכולת הפיזית לשלב, שאני בטוחה שקיימת וגם תתקיים בעתיד, אלא העניין בקריירה כרגע. דבר שלא קרה לי מעולם. תמיד הייתי עסוקה במשהו, לימודים - עבודה - ייעוץ - התנדבות ומה לא. אבל זה לא נורא. אני לא תופשת את זה כמשהו אקוטי. אם היה צורך כלכלי חזק בוודאי שהייתי עובדת. אני רק מרגישה מפונקת עכשיו.