מבקשת תגובות

[ס ו ז נ ה]

מבקשת תגובות ../images/Emo41.gif

כתבתי הודעה בכותרת "לא ייאמן מה שקורה פה" (עם ציור של נורה). האם זה מדבר לעוד מישהו? האם עוד מישהו חוץ ממני קושר קשר ישיר בין רגע אחד שבו הפסקתי לרצות לחיות ובין התפרצות הסרטן, דווקא באותו רגע?

 

[פורפורית]

../images/Emo140.gifיקרה

לא בטוח שיש קשר בן הארועים,אמרת שלקחת גוינט? יתכן וכל התחושות באותו זמן לא היו את ...?

 

[ס ו ז נ ה]

ואולי לא היו הדברים מעולם???????

גם בעלי, שראה את השתלשלות העניינים באותו סופ"ש, ומאז העישון, קושר את התפרצות הסרטן לשיא שהגיע בדמות הג´וינט. כך שגם לצופה מבחוץ ההקשר נראה מתבקש. אבל לעולם לא נדע את התשובה האמיתית.. זה היופי שאחרי המחלה: השאלות, הסקרנות, התמיהות, החיפוש אחר כל דבר שאינו מובן מאליו. ומה מובן מאליו בעצם? אגב, פורפורית, יש לי חיבה מיוחדת לשמך. בחודשים שאושפזתי קישטו הרבה פורפורות את גופי (מחסור רציני בטרומבוציטים), ואהבתי אותן. כמו נמשים חמודים.

 

[פורפורית]

../images/Emo24.gifיקירה

על שמה של החתולה שלי שהיא אפורה, סוזנה, שם יפה מאוד, ישנו שיר נדמה לי על סוזנה

 

[אינקה]

../images/Emo20.gif אם את חושבת שיש קשר - יש קשר

ואין ספק שאם הבלגן הרגשי והאנרגטי מגיע לשלב שבו הוא חונק את הרצון לחיות - מופיעות מחשבות אובדניות. הרצון האובדני כמובן גם מתבטא במערכות הגוף: דיכאון, הפרשת הורמונים, אנזימים, מתחים פיסיים, שינויים בזרימת הדם והלימפה, בעיות חילוף חומרים (תיאבון), ירידה בתפקוד המכרכת החיסונית... ומכאן הדרך לתופעות פתולוגיות קצרה. לדעתי זה לא משנה מה בא לפני מה - מאחר והאדם הוא שלמות אחת, סביר להניח כי מדובר באותו התהליך אשר התבטא בכמה מישורים.

 

[ס ו ז נ ה]

../images/Emo45.gif אינקה

אינקה יקר מסכימה עם כל מילה שכתבת לא היית איזה חצי יום... וכבר חשבתי שנטשת אותנו...

ברוך שובך לדיון

 

[אינקה]

../images/Emo20.gif השרשור

דווקא מתפתח שם למטה עם תובנות מדהימות של פורפורית ו blg שכדאי לך מאוד לקרוא. ומה איתך? עשית את התרגילים המוצעים?

 

[אינקה]

../images/Emo20.gif "איפה, איפה את סוזנה?" ../images/Emo13.gif

 

[ס ו ז נ ה]

אני פה, נחה קצת אחרי התרגיל ../images/Emo8.gif

אינקה. עשיתי את "תרגיל האיבר והאמא". הצעתי גם לאחותי והשוונו. זה גדול עלי עכשיו. אני לא בטוחה שיש לי כוח וחשק לעמוד מול התובנות. אתן לך דוגמא לתרגיל: א. האיבר הראשון שעלה בראשי - הציפרניים ברגליים. מגיל 11 אני סובלת מציפורן חודרנית. עברתי 7 ניתוחים להסרת ציפורן חודרנית, ואני סובלת מזה עד היום. זה המקום הכי כואב והכי רגיש בגופי. ב. האיבר הדומיננטי אצלה הוא הראש. הוא כל הזמן עובד, מתבונן, זוכר, נוטר, כועס, סולח, אוהב, דורש, כל הזמן יש שם פעילות בכל מיני מישורים. פעילות לא נעימה, מפחידה ולא צפויה. ג. אם הגוף הוא משפחה של איברים - אמא שלי היא הבטן. גם אני וגם אחותי, כמו אמא שלי, סובלות מהפרעות אכילה. הבטן היא ההריונות. הבטן היא כל הרגשות וכל המטען שיש ביננו, אחרי שירד מהראש. ד. התפקיד המשפחתי שלה דומה לתפקיד של המוח בגוף. לפי ההוראות שהמוח נותן, יפעלו כל האיברים. היא קיבלה עבור משפחה שלמה את כל ההחלטות של כולנו ביחד ושל כל אחד לחוד. רק לכתוב את הדברים האלו מעלה אצלי אינסופ פלשבקים ומעייף אותי. אני מפסיקה עכשיו. כנראה שזה לא הזמן.. אגב, הסרטן שלי הוא סרטן הדם, כך שאין ביכלתי לחבר באופן ישיר בין הלוקמיה ואמא שלי או האינטרקציה ביננו.

 

[אינקה]

../images/Emo20.gif קחי את הזמן שלך

הקשר בין התפקיד של האם לבין המחלה אינו חייב להיות לוגי. מספיק שהאסוציאציות העולות "מתיישבות" נכון ויוצרות תחושה של תובנה מסויימת. בהזדמנות את יכולה גם לבחון מה משמעות הדם עבורך ובהאם את יכולה לתאר את היחסים עם אימך תוך שימוש במילה "דם", "מח עצם" וכו´. כאמור, זה לא חייב להיות משהו הגיוני, אלא להסתדר בתחושות שלך.

אגב, מה עם תרגיל הבהרת הרגשות? ניסית אותו?

 

[פורפורית]

סליחה על ההתערבות אבל

בן המלים אני מנסה בזהירות ,לא ברור עוד איך לכתוב את שאני מרגישה ,האם אתה מכוון אותה לזה שאמה אשמה במחלתה?סליחה אם פגעתי ,אבל לא נראה לי ה כיוון ,שאתם צועדים לקראתו

 

[אינקה]

../images/Emo20.gif תודה ענקית על השאלה ../images/Emo24.gif

בשום אופן אימה אינה "אשמה"! כל מערכות היחסים הן הדדיות, ואף אחד אינו אשם לנו בשום דבר. תמיד יש לנו את האפשרות להגיב אחרת גם למצבים שאינם נעימים לנו מצד אחרים, גם הקרובים לנו!

מה שאני מנסה לעשות זה לעודד אתכם לברר מהם הרגשות והדימויים שיש לכם כלפי הקרובים לכם. דימויים ורגשות אלו מרכיבים ומפעילים את דפוסי התגובה של האדם גם ברמה האישית-חברתית וגם ברמה הביולוגית. בילבול וסיבוך בדימויים ורגשות גורמים גם לבלבול בתפקוד מערכות בגוף. אני טוען כי אם אך נבין איך אנו מסתבכים ברגשות ובדימויים המשפחתיים, נוכל להשתחרר מן המבוי הסתום ולשחרר גם את המערכת החיסונית לתפקוד בריא. את זה ניתן לעשות "בקלות" על ידי שני התרגילים: א. הבנת דימויי הגוף ה"משפחתי" ב. הבהרת רגשות כאשר אנו מבינים את הקשרים האסוציטיביים בין התחושות כלפי המשפחה (ואחרים) לבין התחושות כלפי הגוף ובתוכו - אנו מסוגלים לשחרר ולשנות את הדפוסים הפנימיים. כאשר אנו מבהירים ומנקים את הרגשות כלפי המשפחה - אנו משתחררים להגיב באופן נכון וכך גם המערכת החיסונית שלנו... ושוב תודה,

אינקה

 

[MemphisRaines]

לא יודע אם זה בר השוואה

אצלי הסרטן הופיע כ 5 חודשים אחרי שהשתחררתי מצה"ל ( כולל תקופת קבע ) החודשים האחרונים לשירותי היו מאד בעייתיים הממונה הישיר עלי שנא אותי מסיבות גזעניות וזאת למרות ששאר רמות הפיקוד מאד אהבו אותי גם מקצועית וגם אנושית היחסים הללו עם אותו ממונה גרמו לי להחליט שאני לא ממשיך בשירות ( למרות שהאופציה עמדה בפני ) במבט לאחור יכול להיות שזו הנקודה שבה הנפש פגעה בחומר קשה מאד לדעת ויכול להיות שזו רק אשליה או חיפוש אחר סיבה שרון

 

[פורפורית]

../images/Emo39.gifסקרנות?

למה על רקע גזעני? מה הכוונה

 

[MemphisRaines]

הוא שנא

אשכנזים ( לא הודה בזה מעולם אבל כל האשכנזים במחלקה זכו לאותו יחס ) שרון

 

[פורפורית]

וואו

 

[פורפורית]

וואו

 

[פורפורית]

וואו../images/Emo54.gif

 

[eliya-l]

דקי יקירי - זו לא היתה הסיבה../images/Emo66.gif

זו אולי סיבה ל"תיסכול", אך לא זו הסיבה להתפרצותם של תאי הסרטן. האם הדימוי העצמי שלך נפגע כתוצאה מהיחס של אותו אדם? לא כל כך - נכון. האם בגלל אותו אדם פסקת מלכבד את עצמך? מלאהוב את מי שאתה? - לא. סרטן יקירי מתפרץ בגופנו בשל שלל סיבות ואכן, אחת הסיבות המרכזיות היא "חוסר אהבה עצמית" - ולא! לא מדובר על אגו, כי אם על אהבה שלנו לעצמנו למהות שלנו למי שאנחנו בתוך תוכנו. ישנם שיחליפו את המונח "אהבה עצמית" - ב"מודעות אישית / עצמית" וכו´ משום ש"אהבה עצמית" מייד נותנת לנו את הקונוטציה של "אגו טריפ". החוכמה היא ללמוד לאהוב את עצמנו = את כל המכלול שהוא אנחנו ולא רק את החלקים שאנחנו חושבים שכולם אוהבים. ללמוד לדעת מה אני באמת ולא מה שהסביבה חושבת שאני הוא. ובתוספת - לגבי אותו אדם בעבודה - קדימה שלח לכיוונו הרבה אור וגם אהבה ושלא תעיז לעזוב את המקום הזה שעושה לך כל כך טוב. חיבוקי ונישוקי אליה

 

[MemphisRaines]

שלום רבשובך ציפורה נחמדת

המארצות החום הגעת אלינו

הזהב לך יקירה אליה חזרה אלינו

ולגבי הכינוי דאקי : זה מה nick הקודם שלי בפורמים : rubber duck ולעניין את החודשים האחרונים בשירותי הצבאי אני זוכר כחודשים מאד קשים לחזור ביום ראשון לבסיס אחרי שבת היה סיוט ועיקרו היה לבוא במגע עם אדם שמפגין רוע כלפי ללא סיבה ממשית וזה כאב ומכאן נבעה תחושה של חוסר אושר השבוע לא היה עובר לי , בעוד שלפני הגיעו של הממונה הנ"ל השבוע היה רץ כמו טיל בליסטי לגבי העבודה גם אם אעזוב את מקום העבודה הנוחכי לא אעזוב את עולם הטיסנאות , הטיסאות חשובה לי ונתנה לי המון כוחות מה גם שאני מאמין בטיסנאות כדרך חיים , ובעבודה עם נוער כערך מאד חשוב בחיי שרון