כנראה שלא הבנת לגמרי את כוונותיי.
גם אני משתוקק (בחלומותיי) למשהו טוב ממה שיש לי, אבל לכיס יש גבולות.
וסתם שתבין, לאשתי היה כל הזמן פסאט, אלא שכעת, לאחר שפרשה לגימלאות, החליטה
שזה כבר רכב גדול מדי לצרכיה (היא כבר לא נוסעת לאלביט מדי יום וגם כך, כמות
הנסיעות שלה ירדה מאד). אז היא רכשה כעת גולף.
ומה? לא מספיק? נהפוכו. כעת היא מברכת שקל לה יותר לתמרן בחניות והרכב גם חסכוני יותר בדלק.
אז לא הצעתי לו את הפראדיגם כ"קרם דה לה קרם" אלא כאופציה היותר טובה של המותג
העדיף מבין השניים. לא פחות, וגם לא יותר.
אני כן זוכר, ששרגי סיפר לי על לקוח, שהיה לו סאב עם 3 רמקולים בארגז והוא לא
היה מרוצה ממנו. אז שרגי הציע לו את הדגם שרשמתי, והוא היה מבסוט עד הגג.
ולא. איני מכיר את אותו לקוח ולא יצא לי לשמוע הדגמה. זה רק מה ששרגי אמר.
אז אם זה טוב ללקוח שהוא קצת יותר "פיין שמקער" מהשד הכתום, מאד יתכן שגם עבור
מיודענו השד, זה יהיה מספק.
ואפרופו שעונים...
גם אני אהבתי להסתובב עם סייקו, למרות שמדובר בשעון די כבד יחסית, שמהווה משקולת
די מיותרת (לטעמי) על היד. כעת איני מסתובב כלל עם שעון, ודי לי בנייד, שמציג לי את השעה,
ככל שאני חפץ לדעת. וכיום גם לא ממש חשוב לי לדעת. אז הכל ""טוב", בעיקר כשיש גם "תזכורת".
והאמן לי... מעולם לא היה אכפת לי איזה מותג מעטר לי את פרק היד, והעיקר שהציג
את השעה. כי מה? רולקס עובד טוב יותר? מדוייק יותר או מה?
באותה מידה, גם לא אכפת לי עם איזה מותג של נעל אני מסתובב.
העיקר שהיא נוחה לי לרגל.
עבור אשתי, הסיפור מעט יותר מורכב, אבל לאחר שהיא זיהתה את ECCO ומצאה
דרך להשיגה מאי ביי? גם כאן הכל הסתדר על הצד היותר שפוי.
עד כאן להפעם...
