מבקש עזרתכם

[האמודאי]

מבקש עזרתכם

אני מאד אוהב את שיריו של מאיר אריאל אך לא תמיד מצליח להבין את הסיפור שמאחורי השיר או את המסר שלו, תוכלו לכוון אותי לאתר או ללינקים בהם אמצא הסברים לשיריו?? ובשלב זה מאד אשמח להסברים שלכם לגבי המשמעות של מילות השיר "שדות גולדברג(ילדתי)" תודה

 

[ilovelior]

אין פירושים

ככל הידוע לי אין מקום בו תוכל למצוא פירושים לשיריו של מאיר בצורה מסודרת. *בתקווה שבעתיד הפורום הזה יהיה פתרון לבעיות כמו שלך*

 

[גשם מקומי]

שעה של דמדומים

מאיר אריאל היה משורר בחסד, שהצליח (במודע או שלא תמיד במודע?) ליצור מספר רבדים בשירה שלו. שירים רבים שלו שנראים לכאורה פשטניים, מתגלים כמכילים תמונה הרבה יותר מורכבת. אני חושב ששירה מגיעה לספירות הגבוהות ביותר שלה כאשר היא מצליחה להעביר לא (או לא רק) רעיון שכלתני, אלא שהיא מצליחה להעביר תחושות ורגשות שלא ניתנות להבעה במילים ישירות ובשפה יום יומית. האומנות מצליחה לגעת לנו בתת מודע ולדלות משמה צורות ויצורים שנמסים באור היום - ואיזה אומן היה מאיר אריאל! בנוגע לשדות גולדברג, אני חושב שזה דוגמה לשיר שמכוון ב-100% לתת מודע. השיר הזה הוא כמו חלום עשיר בחוויות ורגשות, שמתעוררים לא ממש מצליחים להסביר או אפילו לזכור מה חלמנו. בשבילי, השיר הזה מעביר תחושות של עצב ונוסטלגיה לתמימות של ימי הילדות, מול המציאות הקונקרטית שאנו חיים בה. המספר משתוקק מצד אחד "להישאב" לשדות החלומיים והמופלאים של הנוסטלגיה ומצד שני הוא מנסה לעצור את עצמו ולהישאר בעולם הזה. "ילדתי שלי" היא הילד התמים שנמצא בתוך נפש המספר, שבמשך השנים מתכסה בשכבות על גבי שכבות של חוויות התבגרות שונות. המספר מנסה לעצור את עצמו ולא לאבד את עצמו לדעת בשדות הנוסטלגיה - לא ללכת לשמה לבד, בלי השגחה של "העולם האמיתי" שתפס את מקומו של עולם הילדות. השדות הם שדות הילדות, שעם השנים הופכים לבתים, מבנים, ערים... זה הרמז שלי, מפה אפשר להמשיך עם השיר, להמשיך איתו אל תוך השדות המוזהבים....

 

[open space]

שלום, אתם פורום משובח

אם יורשה לי להתפרץ לרגע קט ולפרוס את פרשנותי: "שדות גולדברג" מתכתב עם "האמנם" של לאה גולדברג. ("האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד/ותלכי בשדה, ותלכי בו כהלך התם") לאה גולדברג כמהה לימים טובים יותר, ימים שאחרי התופת הנוראה של מלחמת העולם, והיא מאחלת לנמענת שבשיר להגיע לחוף מבטחים וללכת בשדה, לבדה, "לא נצרבת בלהט/ השרפות, בדרכים שסמרו מאימה ומדם". בא מאיר אריאל, ואומר לה: לא. אל תלכי לבדך בשדה המוזהב. כאילו שהוא רוצה לומר: הארץ הזאת, המובטחת, רחוקה מלהיות חוף המבטחים שעליו חלמת. השדה המוזהב הוא שקרי. "זב כזב" "זב אכזב" "ימכור אם ואב" אל תאמיני לו או במילים אחרות: אף פעם לא יהיה כאן ממש שקט, בארץ הזאת תודה על תשומת הלב

 

[yossnet1]

ברוך הבא../images/Emo163.gif

ואתה מוזמן "להתפרץ" על בסיס קבוע...

 

[open space]

תודה רבה! ../images/Emo45.gif

 

[גשם מקומי]

מתמגנט בחשיכה אל תוך ענן הקונכיה

שלום שלום ותודה רבה על ההודעה המשובחת! אני חושב שמאיר אריאל בהחלט משתמש ב"שיבוץ" שירה של לאה גולדברג, אבל קצת קשה לי למצוא בשירו את התוכחה וההתרסה כנגד השיר. המלודיה הרכה, המוטיבים מעוררי הזכרונות, גורמים לי לחשוב על כאב נוגה, ולאו דווקא על ביקורת. אולי מאיר אריאל מזדהה עם הילדה התמה בשירה של גולדברג, דרכה הוא מביט אל תוך באר הזכרונות שלו - של ילדות שלא הייתה חפה "מדרכים שסמרו מאימה ודם"? אני מתכוון, אולי יותר משהו מתעמת עם "האמנם", הוא ניצב מולו כמו לפני מראה: אולי השיר הזה מחזיר את מאיר האדם אל מחוזות ילדותו? ובכל אופן, תודה על ההארה!

 

[yossnet1]

הפנינה שהוא דולה ממקום שם יש כאילו

השיר נכתב לבתו של מאיר, שירז, ולמיטב הבנתי הוא בא להזהיר אותה ולפקוח את עיניה לסכנות שאורבות לה בשדה המוזהב הערמומי (כמו שציטט OPEN SPACE "זב כזב" "זב אכזב" "ימכור אם ואב").

 

[open space]

זה מה שמקסים כל כך

בשירה בכלל וכמובן בשירת מאיר אריאל - איך כל אחד מוצא פירוש אחר ומתחבר לזה מכיוון אחר ואין אמת אחת צרופה, הכל בליל קסום של פרשנויות, כמו אלפי חתיכות גחליליות תודה לכם על קבלת הפנים המלבבת ושבוע מצוין

 

[almog goldberg]

בדיוק היום

דברתי אם חבר לי על השיר הזה איזה יןפי