מברכת בשנה טובה את כל משתתפי הפורום

[shushu10]

מברכת בשנה טובה את כל משתתפי הפורום

ורוצה להעלות נקודה למחשבה, בעקבות דיון קצר בסוף שרשור- עמדות.- לגבי פרוש פס' ה' בפרק סא' בישעיה -" ועמדו זרים ורעו צאנם ובני נכר אכרים וכרמיכם". בשום אופן לא נראה לי כי זוהי נבואה לדורות וכי הנביא רואה את עם ישראל משעבד את בני הנכר כדרך חיים. להפך, הוא אף אוסר על כניסתם והליכתם בדרך הקודש (גם זה מישעיהו - לא זוכרת כרגע). מאחר והפס' הזה בא אחרי - "ובנו חרבות עולם שממות ראשנים יקוממו וחדשו ערי חרב שממות דור ודור". זו נראית נבואה נקודתית לאותו זמן כשהעם עסוק בשקום חורבות והגויים עושים למענו כאות נקמה וכשעבוד נגד שעבוד. ראה בפרק ס פס' ט-י: ...להביא בניך מרחוק כספם וזהבם אתם לשם ד' אלהיך ולקדוש ישראל כי פארך; ובנו בני-נכר חמתיך ומליהם ישרתונך כי בקצפי... מה דעתכם, והאם יש לכם פרושים נוספים על מהות הקשר עם הגויים?

 

[shushu10]

תקון - מליהם = מלכיהם

 

[יוסי ר1]

"ועמדו זרים ורעו צאנכם" בישעיה

לעניות דעתי מקומה של נבואה זו הוא בתיאור מציאות אוטופית של אחרית ימים, מציאות בה הגויים מכירים בעם ישראל כעם הנבחר, ומתנדבים לבצע את עבודות הפרנסה עבור עם ישראל, שיעלו כולם למעמד כהנים. כפי שברור שבחברה ישנו מידור של תחומי התעסקות, וישנם כהנים שתפקידם למלא את עבודת בית המקדש, לדון בנגעים, ןללמד את העם את משפטי ד', בעוד שאר בני האדם עוסקים ביישובו של עולם. כאן מדובר על עולם גלובלי בו כל העמים שוחרים את דבר הא-ל, ובני ישראל ימלאו, כולם , תפקיד שמוטל כיום על הכהנים . ואכן, המחלוקת מייוצגת על ידי שני חכמים השונים במהותם. דוקא ר' שמעון בר יוחי, שהמסורת מייחסת לו את העיסוק בתורת הסוד ואת כתיבת ספר הזהר (המחקר מיחס את ספר הזוהר למי מבני דורו של ר' משה די ליאון שגילה את הספר, אך זה אינו רלוונטי לענינינו) הוא המאמץ את הפרשנות המורחבת של הפסוק מישעיהו. ר' שמעון פרש למערה והיה מנותק מחברת בני אדם, תוך עיסוק מתמיד בלימוד והסתפקות במועט ביותר, אינו יכול לקבל את העובדה שבני אדם אינם מקדישים עצמם ללימוד. עולם העשיה זר לר' שמעון, וכשהוא יוצא מהמערה , ונותן עיניו בבני אדם החורשים וקוצרים, ושורף הכל במבט עיניו. וכיצד מגיבים בשמים על קנאות זו ללימוד שמפגין ר' שמעון? יוצאת בת קול ומחזירה אותו למערה, בשאלה "להחריב עולמי יצאתם?|!". העולם אינו מתאים לר' שמעון כעולם עשייה, אך גם ר' שמעון אינו מתאים לעולם בתביעתו המחמירה להיות האדם קודש ללימוד. מקומו אינו בחברת כלל בני האדם, כי אם בפרישות, שמתאימה אמנם לו, אך לא לשאר בני האדם, העוסקים דרך קבע ביישובו של עולם. ואגב, האדם הושם בגן עדן "לעבדה ולשמרה", עוד לפני שנתנו לו מצוות אחרות ולימודן...

 

[יוסי ר1]

רשב"י ור'ישמעאל

הערה: עמדתי לגבי המחלוקת בין החכמים מתייחסת כמובן לאותה מחלוקת בין ר' ישמעאל לרשב"י, המצוטטת בדיון שהתפתח בהצגת העמדות. לנוחות מצורף הציטוט מאותו דיון" מסכת ברכות ל"ה עמ' ב: ואספת דגנך וגו' ל"ק כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום ת"ר ואספת דגנך מה ת"ל לפי שנא' (יהושוע א)לא ימוש ספר התורה הזה מפיך יכול דברים ככתבן ת"ל ואספת דגנך הנהג בהן מנהג דרך ארץ דברי ר' ישמעאל ר"ש בן יוחי אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח תורה מה תהא עליה אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים שנא' (ישעיהו סא) ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו' ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י עצמן שנא' (דברים יא) ואספת דגנך ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן שנא' (דברים כח) ועבדת את אויביך וגו' "

 

[shushu10]

אם הפסוק " ועמדו זרים ורעו צאנכם...

משמש אסמכתא ל"פטור" של בני ישראל (החרדים שבהם) מעבודת כפיים - יש בהחלט לרדת לעומקם של הפסוקים המובאים מישעיהו כדי להבין אם זו כוונתו לדורות הבאים. כמו שציינתי - איני סבורה שאיזה נביא מישראל יראה בזה "חזון אחרית הימים" כך שאין לפרש זאת אלא כנבואה שעבוד - מדה כנגד מדה -לאותה שעה. ניתן למצוא גם פסוקים האומרים בדיוק את ההפך מכך - - בפרק סה' פס' כא-כב' - "ובנו בתים וישבו ונטעו כרמים ואכלו פרים; לא יבנו ואחר ישב לא יטעו ואחר יאכל כי ימי העץ ימי עמי ומעשה ידיהם יבלו בחירי"; - עמי ובחירי הם יאכלו מעשה ידיהם. יש בישעיהו מכלול שלם של נבואות על היחס שבין ישראל לעמים לעתיד לבא והן נאמרות בלשונות רבים: בפרק ב' - עמים רבים יבואו ללמוד את דרכי ד'. בפרק יא - הגויים ידרשו אל "שרש ישי" . בהמשך אפשר למצוא נבואות שישראל יילחמו וישעבדו את השכנים הרעים. בפרק טז - פליטי מואב יבקשו מחסה אצל ישראל . בפרק יח - ל ישבי תבל ושוני ארץ יראו גילוי השכינה ואח"כ - שתהיה ברית של שלוש אומות של עובדי ה' - ברוך עמי מצרים ומעשי ידי אשור, ונחלתי ישראל. אחר יש נבואות פורעות על מואב, בפרק לד' נבואות חורבן לכל הגויים. עמוס חכם כתב על כך את הדברים הבאים: ....לפי הנבואות בישעיהו יש ייעודים ודיבורים שונים ולא את כולם אפשר לצרף לתמונה שלמה אחת לפי פשוטם של הכתובים והוא משום שהנבואה מדברת בלשון של מליצה וכפי צורך השעה ודי לנחם את השומעים ולדבר על לבם. אף על פי כן אנו יכולים לקבוע שהמטרה הסופית שנבואת ישעיהו שואפת אליה, היא אחדותם של כל בני האדם כולם בעבודת ה' אלהי ישראל ללא הבדל בין אדם לאדם....וכל בני האדם רשאים להילוות על ישראל ולשמור את התורה כמותם, וד' לא יבדיל בין ישראל לבין הגויים. ....... מכל אלו מסקנתי שאין למצוא אסמכתא לבטל עבודת כפיים בפסוק שצוטט כאמור.