מגדלים ילדים ב- אנשים

[תפוז אנשים מודיע]

מגדלים ילדים ב-../images/Emo43.gif אנשים

ילדים זקוקים לגבולות, זה ברור. אבל מתי כדאי להתחיל להציב אותם? ואיפה עובר הגבול בין גבולות סבירים למוגזמים? מירי קובלסקי, מטפלת זוגית ומשפחתית מת.ל.מ מגיעה הערב כדי להשיב לכם על כל השאלות! http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=149&msgid=108103303

דר´ מיכאלה גולדשטיין, מומחית למחלות רשתית, סגנית מנהלת מחלקת עיניים ומנהלת השירות לרשתית וזגוגית במרכז הרפואי ת´´א, תענה מחר, יום ג', החל משעה 15:00 לשאלותיכם בנושא רפואת עיניים: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=525&msgid=108094771

בואו לעצב לוגו לפורום אבריל לאבין ותוכלו לזכות בסט כירבולית מפנק מתנת תפוז

אנשים http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=599&msgid=108089188

רוצים לקבל את הסינגל החדש של עידן יניב? השתתפו בפעילות בפורום פופ ישראלי ואולי תזכו: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=1768&msgid=108116646

החתולה מתגרדת? הכלב לא סובל את בן הזוג? בערוץ בעלי חיים יעזרו לכם להגיע לפתרון! http://www.tapuz.co.il/pets/artinfo.asp?CID=623&SID=12&InfoID=5462

 

[noosh]

קצת כזה

לא כיף לי. ודווקא הייתה לי שיחה טובה עם חברה שלי, אני כלכך אוהבת אותה וכיף לי שאני יכולה לדבר איתה, והיא לא שופטת. אבל. אני לא מאמינה שאני אצליח. ואולי אני לא צריכה לחשוב רחוק עכשיו. נראה לי שיש סדקים בסכרים האלה. ככל שהזמן מתקרב אני מרגישה את המים לוחצים לצאת החוצה. הנה, הרגע שמעתי משהו חורק, ואני יודעת שיש עוד זרזיף ואני יודעת שזה בדרך. ואני יודעת שאי אפשר לעצור, אז למה אני ממשיכה לחשוב שכן? (למה אינ חוזרת לנקודות שהייתי אמורה לעבור כבר?) לבלוע את הרוק לייצב את העיניים להישיר מבט לנשום קצת פנימה כמה שאפשר להשקיט את הידיים ולתת לזה לרדת לתוך הבטן ולהספג שם ולהתמוסס ולהתאדות כאילו זה לא יהיה יותר. לפחות בינתיים. (עדיין מותר שיכאב לי, נכון? שבבת אחת ובלי התראה זה ישרוף?) deck the halls.

 

[noosh]

Time and time again

I wanted so badly somebody other than me staring back at me But you were gone gone gone I wanted to see you walking backwards And get the sensation of you coming home I wanted to see you walking away from me Without the sensation of you leaving me alone Time and time again.​

[Counting Crows] זה יפה ומותר לי עדיין מדי פעם, אם זה פתאום צורב או מזכיר, נכון? [אפילו שאני אמורה להיות במקום אחר כבר (לא שיש לי מושג מה זה המקום הזה או מה אני עושה בו, אני משערת שצריך לחקור את השטח).] אין לי כוח למעגלים עכשיו. לא מוכנה לחזור לנקודות שעברתי, גם אם זה אומר להשאר במקומות זרים לי ולהרגיש כלכך לבד. אז אני אתפרק ואזכר ואכאב על כל מה שהרגשתי וכל מה שלא הרשיתי לעצמי להרגיש וכל מה שהציף אותי ואני אהדק את עצמי מבפנים כדי לא-באמת לחשוב על זה כי צריך ללכת לרכבת ולעבודה ולהמשיך את היום ואת השבוע ולא מאותם מקומות שהייתי בהם, אין לי כוח או זמן או מקום לזה עכישו, הקיבולת שלי הצטמצמה ועוד לא עשיתי ניקיון בפנים כדי לפנות מקום לדברים חדשים, אין לי מושג איך לנקות, אני יודעת לבלגן ממש טוב. אוף, רכבת, אין זמן.

 

[רעוּת]

אני חושבת שברור שמותר,

ובכלל, אם את מרגישה משהו, מישהו יכול להגיד לך שאסור לך להרגיש אותו? שזה לא בסדר...? את אולי יכולה לנסות להגיד את זה לעצמך, אבל כמה זה באמת עובד..? ואולי אם תדעי שזה מותר ובסדר אז תתני לזה גם את המקום וזה יהיה שם אבל את תתקדמי עם זה הלאה, וזה לא יפיל אותך, כי הדחקה לא *באמת* עובדת, לא לטווח הארוך

 

[noosh]

אני קצת מרגישה שאני שוב הורסת

כשאני עושה את זה. אוף, לא יודעת. מה זה משנה.

 

[ירגזי כחול]

הדחקה זה אחלה

עד שזה מתפוצץ לך בפנים... אוףאוף מותק... חכי שניה- חיבוק.

 

[ירגזי כחול]

אפילו לא ראיתי שכתבת פה

deck the halls כששלחתי לך את מה ששלחתי לך קודם.. [בטח תראי בהזדמנות.] את תצליחי. אין שאלה כזאת אפילו.

 

[noosh]

אולי מעט ט'

מעל האמבטיה הסמיכה הזאת מעלה אדים של חמאה אני בוחשת וחושבת איך לפני שנה או שנתיים הייתי מערבלת את הסמיכות הדביקה הזאת בתוכי מצמידה מחשבות שורפות אחת לשניה בנוזל החום ו נותנת לו למלא אותי ולדכא אותי ולרוקן אותי החוצה. אני יודעת שאני צריכה להרגיש גאווה על הרצפה החדשה שלי, הרגליים שלי לופתות את המרצפות ואני יודעת שלא נפלתי. וכל הפחדים האלה של להתמוטט לשם, כל המפלצות שחיכו לי מעבר לפינות החשוכות כמו ציורים של דה-קיריקו הצללים האלו התגמדו כשאני נופלת, עכשיו, לשם, אני יודעת לקום. (וזה לא סופי, לאף יש הרגלים שטבועים בך עמוק מדי). אבל, עדיין זה לא המחשבה הראשונה שלך, זו המחשבה השניה. ואני יודעת שניצחתי, לפחות במובן כלשהו, את השדים האלו, את כל מה שאיים עליי שהפיל אותי שגימד אותי שרדף אותי אני יודעת שניצחתי כי לא הייתי שם בחודשים האחרונים למרות שהייתי כלכך למטה אז למה אני לא מצליחה לתת לזה למלא אותי? ~~~~ היו לי מילים לפנות ערב, הן הלכו לאיבוד בין לבין. איכשהו לספרים שאני קוראת יש נטיה למצוא אותי בדיוק כשאני צריכה אותם, כל ספר מגיע אליי בתקופה שהמילים שלו ירוו את האדמה שלי. ועכשיו הבית הזה, החיפוש והניווט המדויק למקום הנכון, בדיוק כשאני מוקפת בחללים זרים כשאני לא מכירה את הנוף, בדיוק כשאני מחפשת את העוגן המוכר בסביבה שלי, ואני לא מוצאת ואני לא מוצאת איך קווי המתאר שלי מתאימים את עצמם למקום הזה בלי לבלוט בזוויות חדות ומוזרות. אני לא יודעת מה נמצא מבעד לחלון, אם אשקיף החוצה. אני לא יודעת איפה הגבולות שלי. אני לא יודעת מה המרחב ואני לא אומדת מרחקים, ולבד לי כלכך. אני יודעת שיש שם אנשים אבל שאני לא יכולה לתת להם, רק קצת. את הסף שלי אי אפשר לחצות, לא עדיין, לא עד שאני אצליח בעצמי. אני לא אוהב לנסוע, אני אוהב לחזור. מילות האהבה שלו כלכך פשוטות ויומיומיות שלא צריך לחפש את המשמעויות, פשוט לתת להן לעופף פנימה. לתפוס ביד עדינה את הגוף המשוכלל של האותיות ולפרום לאט את הקשר. ואני לא יכולה להזדהות עם אהבה כזאת, כי לא הייתה לי, כי אני לא אתן לה להיות. אני יכולה להזדהות עם החיפוש אחר בית, עם החללים המהדהדים במקומות שזרים לי, עם הדחיה הזאת אותי החוצה, של מקומות שאני מגששת בהם. נפלטת ונפלטת לחופים אחרים, כל פעם מחדש, עד שאמצא אחד שיסכים לקבל אותי פנימה. אני אפילו לא יודעת לאן אני הולכת, ותמיד אמרתי שיש לי חוש ניווט מעולה. אולי זה כי אני לא יודעת איפה הבית שלי, אז איך אני אדע לאן לשוב?

 

[דוVשה]

מכל מה שכתבת,

[ולא ספציפית עכשיו, אלא, בזמן האחרון] בולטת לי השורה הזו שמסכמת את הכל. "כי אני לא אתן לה להיות" - למה?

 

[noosh]

בהתחלה חשבתי שכתבת לְמה

כאילו, to what, עד שקלטתי עכשיו שיכול להיות שבכלל שאלת למה, why

אניוואי,

.

 

[ירגזי כחול]

somebody leave the light on...

[זה לגבי חוש הניווט.] גם המילים שלי תמיד הולכות לאיבוד עד שאני באה לכתוב אותן איפשהו. אני ככ מכירה את ההרגשה, אם עליה דברת... ולגבי השאר, זה באמת טריגר ואני לא מרגישה בסדר להגיב אני מרגישה שהמילים שלי אל מול זה הן חסרות סבלנות מהסיבות שלהן אני מרגישה שזו נטו בחירה ושאם מצליחים לבחור אחרת אז זה נפלא זה הכל... {}