מגילת אסתר - ../images/Emo142.gif פניני חסידות
בס"ד לאחדות עם ישראל, לחזרה בתשובה של כל עם ישראל ולגאולת עם ישראל.
"גידל המלך את המן" (פרק ג' פסוק א') מדוע זכה המן הרשע לגדלות והתנשאות שכזו? בחסידות מבואר כי ההשפעה המוענקת לכוחות הטומאה, אינה אלא השפעה 'חיצונית', מבחינת 'אחוריים' של כוחות הקדושה; לפיכך, אין לשפע זה כל קיום עצמאי, וסופו להתכלות. יתירה מזו, כיון שההשפעה היא חיצונית בלבד, לכן היא משמשת מאוחר יותר כזרז למפלתו. במדרש מובא משל על כך: כפרי אחד גידל בביתו חמור, סוס וחזיר. פנה החמור אל הסוס והתלונן בפניו על כך שהכפרי נותן לחזיר מנת אוכל כפולה מזו שהוא מעניק להם, לחמור ולסוס. השיב לו הסוס: הסר דאגה מלבך, כל השפע שניתן לו לחזיר עוד יעמוד לו לרועץ. ואכן כך היה - כאשר החזיר היה מפוטם ושמן, נחר אותו הכפרי, חתכו ואכלו לתיאבון... ומסיים המדרש: כל אותה גדולה שבאה לו להמן, נועדה להגדיל ולהעצים את מפלתו. (אור התורה, שמות עמ' ב' תרנו)
"לא יכרע ולא ישתחווה" (פרק ג' פסוק ב') אחד המסרים המרכזיים של חג פורים הוא הגבורה ומסירות הנפש של העם היהודי - "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה": מרדכי היה מודע היטב לגודל הסכנה שבמעשה זה, ולמרות זאת לא כרע ולא השתחווה, ובכך מסר את נפשו על קידוש השם. גם כל בני אותו הדור, מסרו את עצמם למיתה במשך כל השנה ההיא בה שלטו גזירותיו של המן, ואף לא עלתה בדעתם המחשבה לכפור באלוקים. (תורת מנחם תשנ"א, ח"ב, עמ' 258)
"כי הגידו לו את עם מרדכי" (פרק ג' פסוק ה') מדוע לא בחר המן להעניש רק את מרדכי על מעשיו? מה גרם לו להשליך ממעשיו של מרדכי מסקנות כלפי כל העם? אלא, כאשר ראה המן שמרדכי אינו כורע ומשתחווה, חקר ובדק מה הסיבה לכך? - האם הסיבה לכך היא כבודו העצמי, או משהו עמוק יותר מסתתר כאן. משהתברר להמן, שמרדכי הוא יהודי - ויהודי באופן עקרוני אינו משתחווה לשום דבר, מלבד להקב"ה - הבין המן שמלחמתו האמיתית היא נגד 'נקודת היהדות' הקיימת אצל מרדכי, ולמעשה נגד כוח האמונה של העם היהודי כולו, ולכן ביקש להשמיד את כל עם מרדכי. (ליקוטי שיחות, חכ"א, עמ' 208)
"הפיל פור הוא הגורל" (פרק ג' פסוק ז') הפלת הגורל על ידי המן, הונעה ממחשבה מעמיקה מאוד; המן הכיר בגדולתו של עם ישראל, והיה מודע היטב שאין אפשרות לכלות את עם ישראל באופן רגיל, שהרי "בנים אתם לשם אלוקיכם"! ואולם, הוא היה סבור כי באמצעות התעלותו למדרגה רוחנית גבוהה ביותר - המיוצגת על ידי ה'גורל' - יתאפשר לו חלילה לכלות את עם ישראל. ההגיון שבדבר: במדרגה רוחנית כה גבוהה - עליה נאמר "אם חטאת מה תפעל בו, אם צדקת מה תתן לו" - שום חשבון של "מעלות" אינו תופס מקום. דרגה אלוקית זו נקראת 'גורל'; כשם שאת ה'גורל' מטילים כדי לבחור בין שני דברים שווים וזהים לחלוטין - כך בדרגה נעלית זו הכל חסר ערך בצורה שווה... הכל, טוב ורע, נחשבים שווים באותה מידה. המן רצה איפוא להעפיל ולעלות לבחינת 'גורל', שם אין כל אכפיות לישראל, ובאופן זה יתנו לו משמים הזדמנות לכלותם. אלא שאת האמת הגדולה המן לא ידע: היהודים מושרשים בעצמיותו של האלוקים "כי חלק ה' עמו". ישראל נמצאים בדרגה גבוהה בהרבה מאשר הדרגה של ה'גורל', ושום דבר אינו מסוגל לכלות את העם הזה, המהווה חלק מהבורא. (סה"מ מלוקט, ח"ה, עמק קצב)
"ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין כל העמים" (פרק ג' פסוק ח') הסבר טיעון זה של המן בעבודת האדם ועל פי פנימיות העניינים, כך הוא: שורשם של עם ישראל נעוץ בדרגה נעלית ביותר - בבחינת 'אחד', שם אין דבר החוצץ בינם לבין הקב"ה. לכן, העבודה היה סבור, שאם יצליח להעפיל לדרגה נעלית זו - יוכל לגבור על מרדכי, שהרי במדרגה זו נאמר "כחשיכה כאורה". נס פורים מלמד אותנו, שגם בדרגה זו היהודי קשור ומושרש באופן נצחי, ואילו המן נענש ונתלה. (סה"מ מלקוט, ח"א, עמ' קצו) בעזרת השם משיח בן דוד
ונהפוכו
במהרה בימינו עכשיו ו ב ר ח מ י ם.
