מגילת אסתר.

[מיכי 10]

מגילת אסתר.

אמש והבוקר שמעתי את קריאת מגילת אסתר, וכרגיל, נהניתי מאד מהקריאה היפה והמדוייקת של גיסי החזן, בבי"כ של יוצאי לוב. (רק פסוק אחד, אותו אומר הקהל לפני החזן, מתנגן לי תמיד בנוסח בית אבא).

מלבד ההנאה שלי מהקריאה עצמה, אני נהנית תמיד מהלשון המיוחדת של המגילה. (כמו גם מהלשון היפה המיוחדת של שיר השירים. אבל זה לא שייך כרגע).
תוך כדי ההאזנה, אני שוקעת תמיד במחשבות בענייני הלשון העברית ובענייני הסגנון, ובאים לי רעיונות שונים.

הבוקר, למשל, חשבתי על תיאור הבקשה של אסתר מהמלך בפרק ח'. זה מתחיל בחלק השני של פסוק 5, ונמשך בפסוק 6:
"...וַתָּקָם אסתר ותעמֹד לפני המלך. ותאמֶר אם על המלך טוב ואם מצאתי חן לפניו וכֿשר הדבר לפני המלך וטובה אני בעיניו" וגו'.

כמה עדינות ונימוס יש בבקשתה: קודם כל היא קמה ועומדת לפני המלך.
אחרי זה היא שואלת בארבעה תנאים שונים:
1. אם על המלך טוב
2. ואם מצאתי חן לפניו
3. וכשר הדבר לפני המלך
4. וטובה אני בעיניו

למעשה, אני שמה לב רק עכשיו, שלפני זה, בפסוק 3, גם יש ארבע פעולות להשגת אותה מטרה:
1. ותוסף אסתר ותדבר לפני המלך
2. ותִּפֹּל לפני רגליו
3. וַתֵּבְךְּ
4. ותתחנֶּן לו

וכל זאת למרות שהוא בעלה. אומנם המלך, אבל היא המלכה...

 

[מיכי 10]

לגבי השימוש במילים רבות מאד

במגילת אסתר, ולגבי צורות דקדוקיות, בטח חרשו פרשנים את הכל כבר שתי וערב.
ובכל זאת, זה כל כך מעניין. כמעט בכל משפט וכמעט בכל מילה, יש דברים מעניינים.
אם בא לכם להצטרף ולרשום הגיגים הקשורים לשפה זו, אשמח.

 

[קזרדי]

אני דווקא אוהב את הפסוק המסיים את המגילה...

אחרי שכל הפרשה המתוארת בה בעצם כבר הסתיימה:
"כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי, מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים, וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ, וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ."

בפסוק הזה יש מילה שיוצרת תחושה של משהו צורם.
מהי מילה זו, ומה לדעתך הסיבה שהיא שם?

 

[מיכי 10]

נחמד! אני חובבת חידות ידועה.

אינני יודעת אם לזה התכוונת, אבל לי קצת מפריעה המילה "לְרֹב" אחיו. למה לא "לכל" אחיו?
אם זו המילה, אולי זו זהירות מפני אי דיוקים, שמא היו חילוקי דעות בתוך היהודים, בינם ובין עצמם? אני באמת לא יודעת.

 

[קזרדי]

אכן זו המילה...

מחבר המגילה טורח לציין שהיו גם יהודים שלא היו מרוצים מהצלחתו של מרדכי.

לדעתי האישית, זו ביקורת סמויה של המחבר על מרדכי. המחבר רומז שהוא עצמו אינו מחבב במיוחד את מרדכי שלדעתו הוא נכלולי ואופורטוניסט (מסרסר את אסתר למלך ומפיק מכך תועלת אישית), אלא שבתוקף הנסיבות מרדכי הוא גיבור לאומי ולכן המחבר אינו מעז להעביר עליו ביקורת גלויה.
זה קצת מזכיר את "נוח איש צדיק תמים היה בדורותיו" שלכאורה מפאר את נוח כצדיק אך למעשה המילה "בדורותיו" רומזת שהיה צדיק רק יחסית לדור הרשע שבו חי.

נ.ב.
אני מניח שלא זיהית אותי בניק החדש.
קזרדי = masorti
עקב ניתוק מהמערכת וחוסר יכולת לשחזר את הסיסמא נאלצתי להחליף ניק.
לא נורא. כבר מזמן רציתי להתחדש ולהתרענן.

 

[מיכי 10]

זיהיתי גם זיהיתי

כיוון שאני לא רק בלשנית חובבת, אלא גם בלשית חובבת (ובשלנית חובבת לשעבר), מצאתי את זה בקלי קלות, לפני שאישרתי לך להיכנס שוב לפורום המנוטר. ברוך השׁב

לא ידעתי את הסיפור הזה על מרדכי.
ותודה גם על התזכורת של נוח.
לא נעים עם ההסתייגויות. זה כמו שאומרים כיום למישהו: אתה דווקא בסדר.

היא דווקא די חכמה...

 

[איליה קוגן]

האם יש ראייה לכך שזאת היתה המשמעות של "רוב"

גם אז?
אולי המילה "רוב" פשוט אומרת שאחיו היו רבים והוא היה אהוב על כולם? אולי זה כמו לומר "רצוי לאחיו הרבים"?

 

[מיכי 10]

לי אין מושג. אבל

בעיני זו חשיבה מקורית. כל הכבוד

 

[קזרדי]

לא מצאתי בתנ"ך שימוש במשמעות כזו...

אבל בעזרת קונקורדנציה ברשת מצאתי במשנה במסכת מכשירין, פרק ו', פסוק 8:
"אָמַר לָנוּ, לֹא, אִם אֲמַרְתֶּם בְּמֵי גְשָׁמִים, שֶׁאֵין רֻבָּן לָאָדָם, אֶלָּא לָאֲרָצוֹת וְלָאִילָנוֹת, וְרֹב הֶחָלָב, לָאָדָם".

אמנם המשנה נכתבה כ- 500 שנה אחרי מגילת אסתר, אבל גם המגילה מייצגת שפה מאוחרת יחסית לתקופת המקרא.

 

[הדיוט גמור]

רוב - הרבה מאד

לְפִי רֹב הַשָּׁנִים, תַּרְבֶּה מִקְנָתוֹ, וּלְפִי מְעֹט הַשָּׁנִים, תַּמְעִיט מִקְנָתוֹ (ויקרא כה)
לפי פסוק זה נראה כי "רוב" הוא מקור מוחלט או שם הפעולה (= להרבות)
גם מבראשית ו עולה כי "רוב" היא צורה משנית של "להתרבות": וַיְהִי כִּי-הֵחֵל הָאָדָם, לָרֹב עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה
גם הצירופים "ברוב/לרוב" מובנם "הרבה מאד" ולא "החלק הגדול יותר" בְּרֹב דַּרְכֵּךְ יָגַעַתְּ
כמה דוגמאות:
כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב
כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת-הַיָּם לָרֹב
כִּי מְעַט אֲשֶׁר-הָיָה לְךָ לְפָנַי, וַיִּפְרֹץ לָרֹב
וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא-וְצֹאן, לָרֹב
בְּרֹב רִכְבִּי אֲנִי עָלִיתִי מְרוֹם הָרִים
בְּרֹב עֲו‍ֹנֵךְ נִגְלוּ שׁוּלַיִךְ
בְּרֹב דַּרְכֵּךְ יָגַעַתְּ
כך שהפירוש "לרוב אחיו" = "לחלק הגדול של אחיו" אינו הגיוני

 

[קזרדי]

שים לב שבכל הדוגמאות שלך...

המילה לָרֹב מופיעה עם קמץ באות למד, ואילו בפסוק במגילת אסתר מופיע שווא בלמד.
נכון שהמילה בְּרֹב היא בשווא ופירושה כפי שאתה כותב, אבל עדיין זה לא אומר שהפירוש שלי למילים "לרוב אחיו" הוא לא הגיוני.
פשוט היה מתבקש לכתוב "לכל אחיו", והניסוח השונה אומר דרשני.

אגב, אני כנראה לא הראשון שפרש כך.
מצורף לינק למגילת אסתר עם פירוש תורה תמימה. אם תרד לעמוד האחרון במסמך תראה שכתוב שם:
"לרוב אחיו ולא לכל אחיו, מלמד שפרשו ממנו מקצת סנהדרין לפי שנעשה קרוב למלכות והיה בטל מתלמודו".
לענייננו לא משנה האם אנחנו נקבל את ענין הסנהדרין, ומה שחשוב הוא שלפי פירוש זה "לרוב אחיו" משמעו "לחלק הגדול של אחיו".

אותו פירוש בדיוק שהבאתי לעיל מופיע כפירוש רש"י בעמוד 31 של הקישור הזה.
ובאותו עמוד מופיע גם פירשו האבן עזרא לפסוק זה: "ורצוי לרוב אחיו, כי אין יכולת באדם לרצות הכול בעבור קנאת האחים".
גם האבן עזרא מפרש שמרדגי היה רצוי למרבית היהודים ולא רצוי למיעוטם.

בקיצור, הפירוש שלי כיוון לדעת גדולים.
אולי הוא לא נכון, אבל אי אפשר להרחיק עד כדי הטענה שהוא "לא הגיוני".

 

[הדיוט גמור]

לא זאת השאלה

הפרשנות סביב "לרוב אחיו" מוכרת היטב ויש בה עניין חברתי, תרבותי ופסיכולוגי, אך בפורום זה אנו עוסקים בבלשנות ולא בפרשנות
ולכן השאלה העקרונית היא אם והיכן בלשון המקרא מופיע "רוב" במובן המודרני (יותר מחצי אך לא הכל, ובמספרים: 51%-99%)
אינני בקיא מספיק בתורה, ויתכן שיש דוגמאות כאלה למכביר. אם תואיל להביא כמה מהן בוודאי אשתכנע

 

[קזרדי]

הסיבה שהבאתי את הפרשנים היתה...

כדי להראות שגם הם התבססו על המובן המודרני של המילה "רוב", וכך להמחיש שהאמירה "לא הגיוני" הלכה רחוק מידי.
לענייננו כמובן לא משנה מהי הסיבה שהם נתנו לכך שהמיעוט לא אהד את מרדכי (זו כבר פרשנות ולא בלשנות).

אמרתי כבר שלא מצאתי דוגמאות כאלה בלשון המקרא.
אבל מגילת אסתר נכתבה לכל המוקדם בתקופה הפרסית, ולכן הלשון שם היא כבר שלב מעבר ללשון ימי בית שני ולא לשון המקרא של תקופת המלוכה.
אני מזכיר לך שפרט לאיזכורים בודדים בירמיהו, מגילת אסתר היא המקום הראשון במקרא בו המילה "יהודי" מציינת קבוצה דתית ואתנית ולא רק את תושבי ארץ יהודה. כך שבהחלט יתכן שגם בענין "לרוב אחיו" מגילת אסתר מציינת שלב מעבר בין הפירוש של המילה בלשון המקרא לפירוש של ימי בית שני והלאה.

 

[Arana]

אם אפשר להתערב לרגע ולציין

שבמגילה עצמה מופיעה המילה "רוב" פעם נוספת - בפרק ה פסוק יא:

וַיְסַפֵּר לָהֶם הָמָן אֶת-כְּבוֹד עָשְׁרוֹ, וְרֹב בָּנָיו; וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ וְאֵת אֲשֶׁר נִשְּׂאוֹ, עַל-הַשָּׂרִים וְעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ
[ההדגשה שלי]

ברור למדי שהמן מתפאר במספרם הרב של בניו (לפחות עשרה, על פי המגילה; על פי מדרשים היו לו אף יותר). ועל כן, לענ"ד, ניתן להבין מכאן שאכן אפשר להשתמש במילה "רוב" לציין את "אחיו הרבים" של מרדכי, כפי שהיא מציינת את "בניו הרבים" של המן.

 

[trilliane]

למה משנה הניקוד של הלמ"ד?

 

[Arana]

בתהילים ע"ב ז:

"יִפְרַח בְּיָמָיו צַדִּיק וְרֹב שָׁלוֹם עַד בְּלִי יָרֵחַ"
[הדגשה שלי]

 

[טלמון סילבר]

אני דווקא אהבתי בדיוק את המילה הזו.

מכיוון שמרדכי משנה למלך אחשורוש, פעילותו מן הסתם לא הסתיימה אחרי שתלו את וייזתא והרגו 500 איש.
בלתי אפשרי שפעילותו האדמיניסטרטיבית של אדם במשך פרק זמן מסויים תהיה מקובלת על כולם בלי יוצא מן הכלל.
וכאן המחבר מספר שמרדכי נהנה מתמיכת הרוב! האם לא זהו העיקרון המוצהר של הדמוקרטיה? בכל חברה קיימים חילוקי דעות בסוגיות אלו או אחרות, ולפי העיקרון של הדמוקרטיה, ההכרעה אמורה ליפול בקלפי, כלומר, לפי החלטת הרוב!

 

[איליה קוגן]

הכל טוב ויפה, אבל האם בכלל אפשר לדבר על

דמוקרטיה או על מושגים מעולם הדמוקרטיה בהקשר של האימפריה של אחשוורוש?

 

[טלמון סילבר]

ברור ש"דמוקרטיה" לא היתה בימי אחשורוש.
וגם לא אחריו.
"דמוקרטיה" היא כנראה חלום שלעולם לא יתגשם.

ובכל זאת, בביטוי "רָצוּי לְרֹב אֶחָיו" (במובן של ימינו) יש לדעתי משהו דמוקרטי.
למרות שלא הקהילה היהודית ולא שאר נתיני אחשורוש יכלו לבחור בו או במישהו אחר במקומו.
כלומר, לדעתי, אין כאן למילה "רוב" (אם נבין אותה במובן של ימינו) שום מסר שלילי. דווקא להיפך, חיובי!

 

[מיכי 10]

ןעכשיו שאלה קטנה נוספת - שאלה של

ניקוד וקריאה:

לפני שנים מעטות שמתי לב לראשונה, לניקוד השם "מרדכי" במגילת אסתר. וזאת למה? כי התארחתי לראשונה בבית כנסת אחר בסביבה - בית כנסת אשכנזי. קורא המגילה היה בחור צעיר בעל קול נעים, והנה, שמתי לב שהוא לא קורא את השם מרדכי, כפי שהכרתי אותו כל החיים - מבית הכנסת ומהחיים הפרטיים - מָרְדְּכַי, אלא מָרְדֳּכַי - הדל"ת בחטף-קמץ, המבוטא בתנועת O (אוֹ).
התפלאתי מאד!
כרגע עשיתי רק מִדגם מייצג קטן, מֵחמישה מקורות, ומצאתי שתי קבוצות. כוונתי לניקוד האות דל"ת בשם "מרדכ", ולהגיית שם זה:

מרדֳּכי:
תנ"ך מלא שקיבלתי מצה"ל
תנ"ך מלא מסדרת "עם הספר"
מגילת אסתר מצויירת, בעריכת הרב שמואל בן אליהו - רב צפת. (פשוטה מאד, ונוחה)

מָרְדְּכַי
חומש שמות מקראות גדולות
מגילת אסתר / רבי יעקב רַקָּח זצוק"ל מגאוני לוב

האם מישהו יכול להסביר את ההבדלים האלה?