מגירה בחלקים - ההמנון הלאומי
פתאום מתחיל הבס. הוא מכה בך פעם. ואז מתחיל שוב, והכל מתחיל מחזק. כי הבס הוא ההתחלה והבסיס להכל. המיתרים העבים והקרים עושים בך שמות. הם כמו קולטנים שנקשרים לכדוריות הדם שלך ולא נותנים לך מנוח. אתה שלהם. הבס חוזר עוד ועוד, והכניעה הופכת לעניין של שגרה, אתה כבר שלהם, רק שהבס ימשיך. והוא נמשך ונמשך. ואתה מוכן להפסיד הכל. לסיים הכל עכשיו ורק שהוא ימשיך. כי אין מלודיה ואין עתיד ואין הרמוניה, הבס משתלט. ואז מגיע הקול. הוא מיוסר ומעוות וגורם לך להרגיש הכי שייך בעולם. כי הוא כמוך. הוא מבין את הבס. הוא החבר של הבס והוא החבר שלך. הוא אומר את מה שאתה מרגיש. אתה שלו והוא שלך, הפחד שלו מקיף ומחלחל לתוכך. והבס, הבס ממשיך כל הדרך ולא עוזב. הוא לא מרפה לשנייה ורוקם מזימות של פחד עם הקול. ופתאום, פתאום מגיעים כלי הנשיפה. הם כל כך מבינים אותך שזה מתחיל לכאוב. ההרמוניה לא משנה להם, הם רק רוצים להעביר לך את עצמך, ולהסביר לך למה בלעדיהם הקול והבס לא היו שלמים. גם הם תופסים אותך. בהתחלה הם חלשים ומתגנבים. ואז הם חזקים וחכמים מדי ולאט לאט כובשים כל חלקה טובה בך שנשארה מהבס והקול המיוסר. ולאט לאט הם מתגברים, ומשתוללים, והבס ממשיך להכות ולהכות. הוא כמעט פוער בגופך חורים. והכל מתחיל להיות הרבה יותר חזק, וחזק, ועוד יותר חזק, ומעוות, אתה יודע שהקתרזיס קרוב ואתה ממשיך וממשיך ונסחף איתם. כי אתה הבס. ואתה הקול. ואתה כלי הנשיפה. ואתה הם והם ממש אצלך בחדר. עושים לך מופע אימים חי ופרטי. ואז הכל מפסיק, ואז ממשיך, וחשבת שזה נגמר ואת הכל מתחיל להסתובב ולהשתגע, ואתה חושב שזה לא ייגמר לעולם. אתה לעד תהיה בעולם הבס, הקול,וכלי הנשיפה, אתה מוכן לעזוב הכל ופשוט לקבל אותם. ואז הכל נגמר, ואתה מחזיר שוב להתחלה. כן כן, ההמנון הלאומי הוא ההרואין של שנות ה2000.
פתאום מתחיל הבס. הוא מכה בך פעם. ואז מתחיל שוב, והכל מתחיל מחזק. כי הבס הוא ההתחלה והבסיס להכל. המיתרים העבים והקרים עושים בך שמות. הם כמו קולטנים שנקשרים לכדוריות הדם שלך ולא נותנים לך מנוח. אתה שלהם. הבס חוזר עוד ועוד, והכניעה הופכת לעניין של שגרה, אתה כבר שלהם, רק שהבס ימשיך. והוא נמשך ונמשך. ואתה מוכן להפסיד הכל. לסיים הכל עכשיו ורק שהוא ימשיך. כי אין מלודיה ואין עתיד ואין הרמוניה, הבס משתלט. ואז מגיע הקול. הוא מיוסר ומעוות וגורם לך להרגיש הכי שייך בעולם. כי הוא כמוך. הוא מבין את הבס. הוא החבר של הבס והוא החבר שלך. הוא אומר את מה שאתה מרגיש. אתה שלו והוא שלך, הפחד שלו מקיף ומחלחל לתוכך. והבס, הבס ממשיך כל הדרך ולא עוזב. הוא לא מרפה לשנייה ורוקם מזימות של פחד עם הקול. ופתאום, פתאום מגיעים כלי הנשיפה. הם כל כך מבינים אותך שזה מתחיל לכאוב. ההרמוניה לא משנה להם, הם רק רוצים להעביר לך את עצמך, ולהסביר לך למה בלעדיהם הקול והבס לא היו שלמים. גם הם תופסים אותך. בהתחלה הם חלשים ומתגנבים. ואז הם חזקים וחכמים מדי ולאט לאט כובשים כל חלקה טובה בך שנשארה מהבס והקול המיוסר. ולאט לאט הם מתגברים, ומשתוללים, והבס ממשיך להכות ולהכות. הוא כמעט פוער בגופך חורים. והכל מתחיל להיות הרבה יותר חזק, וחזק, ועוד יותר חזק, ומעוות, אתה יודע שהקתרזיס קרוב ואתה ממשיך וממשיך ונסחף איתם. כי אתה הבס. ואתה הקול. ואתה כלי הנשיפה. ואתה הם והם ממש אצלך בחדר. עושים לך מופע אימים חי ופרטי. ואז הכל מפסיק, ואז ממשיך, וחשבת שזה נגמר ואת הכל מתחיל להסתובב ולהשתגע, ואתה חושב שזה לא ייגמר לעולם. אתה לעד תהיה בעולם הבס, הקול,וכלי הנשיפה, אתה מוכן לעזוב הכל ופשוט לקבל אותם. ואז הכל נגמר, ואתה מחזיר שוב להתחלה. כן כן, ההמנון הלאומי הוא ההרואין של שנות ה2000.
