מגמגם?
אני לא יודע אם מה שיש לי נחשב גמגום נורמלי, אבל מילא, תגידו אתם. בעבר גמגמתי ממש הרבה וכיום אני מגמגם הרבה פחות אבל זה סוג מאוד מוזר של גמגום. אני לא נתקע אף פעם באמצע מילים אלא רק בתחילתן, וזה בעיקר במילים שמתחילות בתנועות (א', ע' וכו'). בעבר חשבו שהגמגום שלי הוא דבר פיסיולוגי או תורשתי (אבא שלי גם מגמגם), אבל לדעתי זה עניין פסיכולוגי כי אני גם בן-אדם שנלחץ די בקלות, ואני חש שיוצא לי יותר לגמגם בסביב מלחיצה או בסביבה של אנשים שאני לא מכיר. אני גם מגמגם די הרבה כשאני חושש מזה, כשאני אומר לעצמי שהנה אני אוטוטו הולך לגמגם אני באמת מגמגם. מישהו מזדהה איתי?
אני לא יודע אם מה שיש לי נחשב גמגום נורמלי, אבל מילא, תגידו אתם. בעבר גמגמתי ממש הרבה וכיום אני מגמגם הרבה פחות אבל זה סוג מאוד מוזר של גמגום. אני לא נתקע אף פעם באמצע מילים אלא רק בתחילתן, וזה בעיקר במילים שמתחילות בתנועות (א', ע' וכו'). בעבר חשבו שהגמגום שלי הוא דבר פיסיולוגי או תורשתי (אבא שלי גם מגמגם), אבל לדעתי זה עניין פסיכולוגי כי אני גם בן-אדם שנלחץ די בקלות, ואני חש שיוצא לי יותר לגמגם בסביב מלחיצה או בסביבה של אנשים שאני לא מכיר. אני גם מגמגם די הרבה כשאני חושש מזה, כשאני אומר לעצמי שהנה אני אוטוטו הולך לגמגם אני באמת מגמגם. מישהו מזדהה איתי?
לכולנו קיימים החרדות האלו, לכולנו ימים שאנו ממלאים את הראש במחשבות שליליות ופחדים... ואכן כמו שאמרת זה מגביר את הגמגום. בכל תחום בחיים מחשבות שליליות מביאות מעשים שליליים ותגובות שליליות. נסה לחשוב מחשבות חיוביות למרות הכל.. בודהה אמר שאחת מהדרכים להערה היא לחשוב רק מחשבות חיובית, לנצור את המחשבות החיוביות ולדעת להעלים מחשבות שליליות. כמשתאמנים זה קורה יותר ויותר.. וזה כיף אחרי הכל