סוף דבר- רוזי מסכמת
ברכות לזוכות.
את פרק הגמר לא ראיתי כששודר [אילוצים אישיים] וכשנודע לי על הזוכות, כבר לא התחשק לי לצפות [סליחה פיטיה, אתן לא הייתן המועדפות שלי ואפילו התאכזבתי].
אבל אתמול צפיתי במפגש ה"מסכם".
היה נחמד לראות את כל הזוגות, להיזכר שאת חלקם כבר הספקתי לשכוח ואחרים שפשוט היה כייף לראות שוב.
ניסים ואוראל – אין ספק, הייתם יכולים לזכות בתואר הקוטרים של העונה, אבל עשיתם את זה בכזו חינניות שאם היה תלוי בי, הייתם מקבלים מיד תכנית בוקר בפריים טיים [אוקסימורון כזה
] שכל כולה קיטורים. על מה? על מה לא
סיד ואייל – אין, אתם מהממים.
החיבור הזה בין שניכם, התשובה החד משמעית לגבי מה המירוץ עשה לכם לזוגיות ["אחיד" ו"חד משמעי" קיבלו משמעות לגמרי חדשה
] וכל ההתנהלות שלכם, דוגמא ומופת לכל זוג שמתעתד להגיע למירוץ.
היה כיף לראות שוב את קרין ואריאל.
הם זכו בתואר חביבי הקהל, בעיני הם הם הזוכים של העונה.
הויכוח שהתעורר ביניהם לבין האחים לבית ממן היה מיותר, בהחלט יכול היה ליפול בעריכה ובמחשבה שניה, טוב ששודר. נראה לי שעכשיו, ההדורים יושרו וכולם יוכלו להמשיך בדרכם שמחים וטובי לב.
והאחים ממן, אין, הם מקסימים.
אמנם בתכנית הם היו תחת השפעת רגיעון [קצת מוזר לראות אותם ככה...
] אבל דבריו של חביב [או יצחק] על כך שחלומו לזכות בילד נגוז, הכאיבו לי. אהבתי את דבריו לגבי ההגדרה "לקנות ילד" וכל כך הסכמתי אתם. והרי זו המציאות. מרגע שאתה משלם על דבר מה, אתה קונה אותו. והלוואי, הלוואי ויבואו ימים בהם גם חביב, יצחק ושאר להט"בים שירצו לממש הורות יוכלו לעשות זאת ככל אחד ביישוב.
בקיצור, תמה לה העונה השביעית של המרוץ, המוצ"שים שלי וימי ראשון נותרו קצת קירחים ועכשיו בסבלנות לעונת ה VIP
מקווה שיהיה מענין, לפחות כמו בעונה הנוכחית.
ולכולנו, שנה טובה ומתוקה
שנה של שלום, אחווה, אהבה ורצון טוב
