לא בוער בעצמותי, רק כמה נקודות קטנות
ראשית, מאד בולט ההבדל בין ריבוי המשימות והלחץ המטורף במירוץ לעומת השתי משימות ביום באמזונס, שמסתמן כמשחק הרבה יותר חברתי, סטייל הישרדות.
משעשע אותי לראות את ידידיה, שהכרתי אותו בימיו בגל"צ כתמיר קמחי.
פגשתי אותו כמה פעמים, כולל ביקור באולפן, היה אז טיפוס שחצן למדי ונראה שבחר ללכת בכיוון הפוך בחייו, אבל יוצא לו לפעמים התמיר הישן והוא מודע לזה ומדבר על זה בטסטות.
בפרק הקודם, בו אנקונדה הפסידו ומימי העמידה את עצמה להדחה, היה מעניין לראות איך רותם, המליונר מבאר שבע, הסיט מעצמו לחלוטין את האש וזה היה בין מיטל, שגם העמידה את עצמה, לבין מימי.
מיטל הרגישה אשמה בהפסד כי בפעם השניה שעלו לגשר, היא עיכבה אותם דקות ארוכות, אבל תכלס, אם רותם לא היה משכנע אותם לרדת בפעם הראשונה, בלי למצוא את הרמז, בגלל פחד הגבהים שלו, הם היו מנצחים בהליכה.
הוא לא סיפר לקבוצה על פחד הגבהים וב"מועצת השבט" אף אחד לא התייחס (או שלא הראו לנו) לכך שהם עלו לגשר פעמיים וזו הייתה הסיבה האמיתית להפסד.