מדהים לראות כמה רע עושה לי להכנס

מדהים לראות כמה רע עושה לי להכנס

לפורום היקר הזה. וואו. אני שם לב שכל פעם שאני קורא יותר מ-5 הודעות ברצף כאן זה ממש גורם לי להרגיש רע. ולמשל המלחמות האלה. אתם שמים לב שאתם רבים על מילים ורעיונות ועקרונות מקודשים ו"כן ייקוש לא ייקוש כן נשימת נמר כן מפלצות לא אגו", אבל בעצם אתם פשוט רבים אחד עם השני, פשוטו כמשמעו. בדיוק כמו שני אנשים שרבים על מקום חניה ו"אני צודק", "לא, אני צודק" או ילדים שרבים על הנדנדה. זה עושה לכם טוב? זה מרגיש לכם מקדם? מקדם אתכם - לא "מלמד מישהו אחר איך להתקדם". באמת מקדם אתכם? אתם מרגישים ככה "לוחמים"? אלה הלוחמים שאתם רוצים להיות? מישהו שצודק תמיד? שיודע תמיד? שמנצח בכל ויכוח, בכל משחק מילים ובכל ציד וייקוש וכל דרך אחרת שלא תקראו לזה? זה באמת עושה לכם טוב? באמת?
 
אני דווקא

נהנית לקרוא את ההודעות בפורום, פה ושם יש דברים שפחות מדברים אליי, ואולי גם נראים לי סתם, אבל יש די הרבה הודעות שאני מוצאת אותן מידע בעל ערך ודרך אגב, שלום (ההודעה הראשונה שלי פה:) יש כל מיני דרכים להשפיע על מקום שיהיה נעים יותר עבורך, וההודעה שלך היא דרך אחת, יש עוד כמה דרכים באהבה אלה
 

o fri

New member
יש כל מיני דרכים להשפיע על

יש כל מיני דרכים להשפיע על מקום שיהיה נעים יותר עבורך, וההודעה שלך היא דרך אחת, יש עוד כמה דרכים. אכן. תודה
 
הפדיחה של החיים

אני רוצה לשתף אתכם בסיפור שדודה ננה ספרה לי לא מזמן ושמו הפדיחה של החיים וכך היא מספרת יום אחד בצעירותי עבדתי בשלחיות באזור תל אביב ובאחד הפעמים נשלחתי עם מכתב רשום לאחד המשרדים שהיה ממוקם ליד הבימה לא היה קל למצוא את המשרד. המשכתי לחפש ולבסוף הגעתי לאיזה דלת ואני שומעת צעקות רמות אני מקישה בדלת ואף אחד לא עונה מנסה שוב כנראה לא שומעים מהצעקות אני מחליטה לפתוח את הדלת ,לאט לאט, מציצה מהסדק שהולך המתרחב ובאחת מתגלה לעיני דרמה של ריב וצעקות על מקום ישיבה במשרד לפתע התחילה מהומה. שניים מן הניצים שעטו אחד אל השני להחליף מהלומות ומידית בגלל האשיות שלי של "רודפת צדק ושלום" רצתי פנימה וחצצתי בן הניצים ומנעתי בגופי את ההתגוששות והחלפת המהומות ובאחת דממה ולפתע נשמעות התלחששויות מתוך האפלה אני מסובבת את ראשי לכוון הקולות ןושם יושבים אנשים ומתלחששים ואני צועקת לא מפריע לכם שאנשים רבים? לא אכפת פה לאף אחד? צחוק גדול מתגלגל מכוון האנשים ובאחת נופל לי האסימון פלשתי לתוך מחזה שמועלה על במה באולם מלא מפה לפה התעוררתי מדלי מים שנשפך עליי וידעתי שזה "הפדיחה של החיים"
 
../images/Emo13.gif משעשע.

משהו בי תוהה - יש נמשל למשל שאת מביאה פה (שאני אמור להבין כתשובה למה שכתבתי), או שפשוט את משתפת בסיפור משעשע?
 
ואם התהיה עסקינן

לסיפור של ננה יש שלוש או שלושה כיווני מבט ננה שחקנים קהל אז גם אני תוהה מאיזה כיוון אתה רואה את המתרחש בפורום? מן הסתם גלשתי לעולם האישי שלך הבעיטה. מרשימה מאוד
 
../images/Emo13.gif תודה.

(זו די המטרה של התמונה שם. מי אמר "חשיבות עצמית" ולא קיבל?) ומה שאת אומרת נכון, אבל אני לא בטוח שהאנשים שמתווכחים בפורום באמת רק משחקים בהצגה (וכל כך מודעים ונבונים וצלולים).
 
בחלקנו שחקנים .אחרים צופים.

ויש גם אחדים שלוקח להם זמן להבין שהם נפלו לתוך דרמה.או שלא תמיד נופל האסימוןוהם נשארים במציאות מדומה תאר לך שאחד מעובדי הבמה היה ניגש לננה מושך אותה אחוצה ואומר לה מה את בכלל מתערבת .ונועל את הדלת לפני שהיא הבינה מה קורה? בפנים ההצגה היתה נמשכת .ולי ננה היתה מספרת סיפור אחר לחלוטין
 
../images/Emo24.gif

סיפור מדליק, ממ.. באיזו נקודת מבט לבחור, אני יהיה ננה, ממ.. אתם יודעים מה שיהיה רשום שאני הקהל. מישהו רוצה לריב על זה?
 
...

נכנס לכאן מידיי פעם. קורא. או שמקבל משהו או שלא. לא מגיב כי אין למה. (כעת מגיב, כי יש על מה) ולפעמים מעלה דבר מה רק שיעורר תחושה לא תגובה. למה מגיב לך. כי יש משהו בדבריך נחכה לראות תגובות. אבל, תגשש כאן אם כבר אתה כאן יש כאן חכמה יוצאת דופן יש מה ללמוד כאן... לדעתי יום יפה
 
שאלה

האם יש שרשורים בעמוד הראשון של הפורופ שממש כל השרשור - ההודעה הראשית והתגובות אליה עושה לך נעים?
 
לא הייתי מגזים עד כדי כך ../images/Emo3.gif ../images/Emo67.gif

יש הרגשה קצת יותר נעימה בתגובות שאנשים כותבים בימים האחרונים. עדיין לא ממש מרגיש נעים באמת להיות בפורום ולכתוב בו. יש ניצנים
.
 
למעלה