מדהים.. פשוט מדהים
ההרגשה הזו ככ שלמה. אני מרגישה ככ שלמה, מחוברת לכל חלק בגוף ובנפש שלי. כל הדרך הארוכה שעשיתי מעולם לא הרגשתי שלווה מדהימה כזו, תחושה מופלאה ונהדרת של שקט שמעולם לא חוויתי ומעולם לא תיארתי שתיתכן. קמתי בבוקר, וזהו, כאילו נקבע שהיום אני אראה הכל אחרת. בחודשים האחרונים קמתי עם חיוך. באמת. אבל היה בי משהו שלא הבנתי. לא הצלחתי להגיע ולדעת למה אני חיה באי שקט. למה לא יכולה לזוז בלי לפחד מלחשוב. כל עוד שלא חשבתי הכל יהיה נפלא ומושלם, הצלחתי לעשות הכל, להגיע להכל, להבין שאוהבים, ואיכפת, ואני מסוגלת להכל. לא כשחשבתי. חשבתי קצת יותר, תהיתי יותר מדי, ונשברתי. ולא ידעתי איך לצאת אלא להפסיק לחשוב. לא ניסיתי ללמוד מזה כמו שחשבתי, פשוט לא.. וזה מופלא.. ממש שוחחתי עם עצמי,ובמשך כל היום היום לא הפסקתי, כל השאלות שנשאלו בלילה, בנוגע לאהבה, בנוגע לחברות, בנוגע לשינה, הפכו לתשובות היום. ועשיתי החלטה. אני אכתוב יומן. ולא סתם יומן. לא "יומן יקר עשיתי משהו היום" אלא יומן, שבו הנמען תהיה אני, והמען תהיה אני. אני אשאל שאלות. אני אענה תשובות. אתם מאמינים שהדפסתי את מה שכתבתי? אתם מאמינים שעשיתי לי דו שיח מסודר והדפסתי את הכל? וקראתי את זה יותר ממליון פעמים היום. אני! שלא הייתה מוכנה מאז שהתחילה לכתוב לקרוא את מה שכתבה! אני שפחדה להבין! אני! והלב רוצה חיבוק. הוא יודע שיקבל. הוא כבר דורש! וטוב לו, ונעים לו, והעוצמה שאני מצליחה להקרין אל תוך עצמי חזקה! היום לקחתי משהו שכתבתי ופיתחתי אותו לסיפור מושלם וקראתי אותו בשביל לבדוק אם צריך לשפר. ופעם הראשונה שהייתה לי טיוטה. כי שיפרתי וטיפחתי, ועמלתי ולא ישר יצא מהראש אלא גם ממני. מתוך תוכי כי נתתי לעצמי. ושלחתי את הסיפור בשביל להתקבל לקורס "כתיבה יוצרת" וההרגשה היא נפלאה. וכאילו, מתוך חלום, קיבלתי מכתב היום. מכתב שבכמה מילים נתן לי להרגיש כל כך טוב, וקרוב לוודאי שהייתי מהססת אתמול מה לעשות הלאה, אבל לא היום. המכתב היה ממישהי שהייתה החברה הכי טובה שלי בחטיבה, בתיכון קצת נותק הקשר ושנתיים!! שנתיים שלא היינו בקשר!! כלום!! והיא כתבה לי. אמרה שראתה אותי עולה על אוטובוס, והתקשרה ולא ענו והיא התביישה להתקשר שוב. וראיתי את הטלפונים שהיא צירפה. ולא היססתי לדקה. והתקשרתי! וואוו איזו הרגשה טובה. כל כך טובה! וההרגשה כרגע היא שאני מודעת יותר מתמיד שיהיו לי את הנפילות. אבל יודעת יותר מתמיד שאדע מה לעשות. אם אני לא אקבל תגובות. אני אכתוב לעצמי. ואקרא מכתבים שכבר כתבתי. כל יום. אני מתכוונת לחפור עוד ועוד ועוד ולא אוותר. מבינה את עצמי! יודעת על עצמי! תשובות של המון שנים! אין עוד מילים. פשוט אין. שלכם, שני.
ההרגשה הזו ככ שלמה. אני מרגישה ככ שלמה, מחוברת לכל חלק בגוף ובנפש שלי. כל הדרך הארוכה שעשיתי מעולם לא הרגשתי שלווה מדהימה כזו, תחושה מופלאה ונהדרת של שקט שמעולם לא חוויתי ומעולם לא תיארתי שתיתכן. קמתי בבוקר, וזהו, כאילו נקבע שהיום אני אראה הכל אחרת. בחודשים האחרונים קמתי עם חיוך. באמת. אבל היה בי משהו שלא הבנתי. לא הצלחתי להגיע ולדעת למה אני חיה באי שקט. למה לא יכולה לזוז בלי לפחד מלחשוב. כל עוד שלא חשבתי הכל יהיה נפלא ומושלם, הצלחתי לעשות הכל, להגיע להכל, להבין שאוהבים, ואיכפת, ואני מסוגלת להכל. לא כשחשבתי. חשבתי קצת יותר, תהיתי יותר מדי, ונשברתי. ולא ידעתי איך לצאת אלא להפסיק לחשוב. לא ניסיתי ללמוד מזה כמו שחשבתי, פשוט לא.. וזה מופלא.. ממש שוחחתי עם עצמי,ובמשך כל היום היום לא הפסקתי, כל השאלות שנשאלו בלילה, בנוגע לאהבה, בנוגע לחברות, בנוגע לשינה, הפכו לתשובות היום. ועשיתי החלטה. אני אכתוב יומן. ולא סתם יומן. לא "יומן יקר עשיתי משהו היום" אלא יומן, שבו הנמען תהיה אני, והמען תהיה אני. אני אשאל שאלות. אני אענה תשובות. אתם מאמינים שהדפסתי את מה שכתבתי? אתם מאמינים שעשיתי לי דו שיח מסודר והדפסתי את הכל? וקראתי את זה יותר ממליון פעמים היום. אני! שלא הייתה מוכנה מאז שהתחילה לכתוב לקרוא את מה שכתבה! אני שפחדה להבין! אני! והלב רוצה חיבוק. הוא יודע שיקבל. הוא כבר דורש! וטוב לו, ונעים לו, והעוצמה שאני מצליחה להקרין אל תוך עצמי חזקה! היום לקחתי משהו שכתבתי ופיתחתי אותו לסיפור מושלם וקראתי אותו בשביל לבדוק אם צריך לשפר. ופעם הראשונה שהייתה לי טיוטה. כי שיפרתי וטיפחתי, ועמלתי ולא ישר יצא מהראש אלא גם ממני. מתוך תוכי כי נתתי לעצמי. ושלחתי את הסיפור בשביל להתקבל לקורס "כתיבה יוצרת" וההרגשה היא נפלאה. וכאילו, מתוך חלום, קיבלתי מכתב היום. מכתב שבכמה מילים נתן לי להרגיש כל כך טוב, וקרוב לוודאי שהייתי מהססת אתמול מה לעשות הלאה, אבל לא היום. המכתב היה ממישהי שהייתה החברה הכי טובה שלי בחטיבה, בתיכון קצת נותק הקשר ושנתיים!! שנתיים שלא היינו בקשר!! כלום!! והיא כתבה לי. אמרה שראתה אותי עולה על אוטובוס, והתקשרה ולא ענו והיא התביישה להתקשר שוב. וראיתי את הטלפונים שהיא צירפה. ולא היססתי לדקה. והתקשרתי! וואוו איזו הרגשה טובה. כל כך טובה! וההרגשה כרגע היא שאני מודעת יותר מתמיד שיהיו לי את הנפילות. אבל יודעת יותר מתמיד שאדע מה לעשות. אם אני לא אקבל תגובות. אני אכתוב לעצמי. ואקרא מכתבים שכבר כתבתי. כל יום. אני מתכוונת לחפור עוד ועוד ועוד ולא אוותר. מבינה את עצמי! יודעת על עצמי! תשובות של המון שנים! אין עוד מילים. פשוט אין. שלכם, שני.
)))