מדוזות יש לא רק במים
יש דברים שקשה לי להבין. לפעמים, צריך אז הולכים לקיוסק, לסופר, למכולת תסתכלו על אנשים, מצד אחד, מדברים בסלולרי כשהם מזמינים תור למלון כשהם בדלפק קבלה וכשהם בטיול בטבע בסדר, ישראלים, קורה יחד עם זאת יש מקומות, אנשים באים בשביל לקבל שירות מסוים למה הם צריכים לענות על כל מיני שאלות? רק כי אני קונה במקום מסוים מידי פעם לחם, קוטג', גלידות וסלטים לא אומר זה שאני אומרת שלום, מה שלומך, זה שהוא תמיד והיא כל כך סימפטית "איפה את גרה" "את עדיין לא עובדת?" (תשמע, לא אני חברה שלך. אני רק קונה לחם.) מה קטע של אנשים. לפעמים, הם מדברים בקול בסלולרי, "כן, אני מיום ראשון. כן. בחופשה. ניפגש.." אז אפשר לאחל חופשה נעימה זה שבמקרה הוא יודע שפעם עבדתי ופעם לא בסדר, זה לא סוד. שירכל עם אישתו וכל עם ישראל מאחורי גבי. או מולי. אנשים לא למדו לרכל... אני מוכרחה לספר? לא רק זה. ספר, פעם שנייה בחיים שאני שם. -"לאן את עוברת?" -"מהיכן את?" הם עוד חושבים שהם עושים טובה, כי זה סמול טוק, "יש אנשים שבאים רק בשביל הקפה, הוא מסביר אולי, וזה יופי אני הולכת לספר רק בשביל להסתפר אני גם אומרת לו את זה בפירוש לא רוצה קפה ולא תה, ואז באה איזה לקוחה עם שני הילדים שלה "ואיי איך גדלתם" (האם יש לילדים משהו אחר לעשות?) והוא כמו מתחשב בכך שאני כביכול רוצה שקט, מקים הוא והחופפת רעידת עולמות (מקשקשים נורא ואיום עם האישה). דווקא הילדים שקטים. היום הלכתי להירשם לאיזה מקום "מהיכן את?" -שתיקה "את גרה קרוב?" "את היית כאן פעם, נכון?" - לא "את ב ט ו ח ה שלא היית פעם כבר אצלנו? את מוכרת לי. מאד." מה לכל הרוחות משנה מהיכן אני. אני משלמת עבור שירות, לא בשביל פסיכולוגיה. תתפלאו. גם לא תחקיר וגם לא סמול-טוק. למה אי אפשר להיות אדם בשקט? איך צריך לענות לאנשים כאלו, אם בכלל אולי אני יודעת לנהל סמול טוק. אולי פשוט לא מתחשק לי הרי, זכותי, לא? אשמח לתגובות
יש דברים שקשה לי להבין. לפעמים, צריך אז הולכים לקיוסק, לסופר, למכולת תסתכלו על אנשים, מצד אחד, מדברים בסלולרי כשהם מזמינים תור למלון כשהם בדלפק קבלה וכשהם בטיול בטבע בסדר, ישראלים, קורה יחד עם זאת יש מקומות, אנשים באים בשביל לקבל שירות מסוים למה הם צריכים לענות על כל מיני שאלות? רק כי אני קונה במקום מסוים מידי פעם לחם, קוטג', גלידות וסלטים לא אומר זה שאני אומרת שלום, מה שלומך, זה שהוא תמיד והיא כל כך סימפטית "איפה את גרה" "את עדיין לא עובדת?" (תשמע, לא אני חברה שלך. אני רק קונה לחם.) מה קטע של אנשים. לפעמים, הם מדברים בקול בסלולרי, "כן, אני מיום ראשון. כן. בחופשה. ניפגש.." אז אפשר לאחל חופשה נעימה זה שבמקרה הוא יודע שפעם עבדתי ופעם לא בסדר, זה לא סוד. שירכל עם אישתו וכל עם ישראל מאחורי גבי. או מולי. אנשים לא למדו לרכל... אני מוכרחה לספר? לא רק זה. ספר, פעם שנייה בחיים שאני שם. -"לאן את עוברת?" -"מהיכן את?" הם עוד חושבים שהם עושים טובה, כי זה סמול טוק, "יש אנשים שבאים רק בשביל הקפה, הוא מסביר אולי, וזה יופי אני הולכת לספר רק בשביל להסתפר אני גם אומרת לו את זה בפירוש לא רוצה קפה ולא תה, ואז באה איזה לקוחה עם שני הילדים שלה "ואיי איך גדלתם" (האם יש לילדים משהו אחר לעשות?) והוא כמו מתחשב בכך שאני כביכול רוצה שקט, מקים הוא והחופפת רעידת עולמות (מקשקשים נורא ואיום עם האישה). דווקא הילדים שקטים. היום הלכתי להירשם לאיזה מקום "מהיכן את?" -שתיקה "את גרה קרוב?" "את היית כאן פעם, נכון?" - לא "את ב ט ו ח ה שלא היית פעם כבר אצלנו? את מוכרת לי. מאד." מה לכל הרוחות משנה מהיכן אני. אני משלמת עבור שירות, לא בשביל פסיכולוגיה. תתפלאו. גם לא תחקיר וגם לא סמול-טוק. למה אי אפשר להיות אדם בשקט? איך צריך לענות לאנשים כאלו, אם בכלל אולי אני יודעת לנהל סמול טוק. אולי פשוט לא מתחשק לי הרי, זכותי, לא? אשמח לתגובות