אני אין לי מכונית
אבל אני גר ברחוב קטן ושקט ובבוקר, לצערי גם בבקרהּ של שבת, כל המוטרפים שממהרים לא מפסיקים לצפור, ואותי זה ממש משגע.
לפעמים אני עומד וצורח עליהם, ואני יודע להשתמש במיתרי הקול שלי. חלקם מסמיקים, חלקם אדישים לצעקותיי.
דרך אגב, היום בחנות המזון המוכן [ שמבשלים במקום א-לה- יהדות עיראק ] נכנסה גברת עם מכנסונים, משקפי שמש עגולים, סרט בשערה וחיוך על פניה ושאלה אם נגמר "קובה סלק", אמרה המוכרת - נגמר, אבל יש קובה במיה. "איכסססססססססס" היא אמרה, 'תעצבנתי והערתי לה ש"לא אומרים איכס על אוכל", אני אומרת "איכס" אמרה הגברת בת החמישים ++ כאילו היא ילדה מרדנית בת 15. הייתי צריך להבין בנקודה הזו שיש לי עסק עם עוד אחת שחיה באיזה סרט עצמי, אבל לא, הפה שלי המשיך: אבל אני אוהב קובה במיה ולא ממש נעים לי לשמוע אותך מדברת עליו כך.. עזר לי כמו כוסות רוח למת. אח"כ ברחוב ראיתי אותה מצטלמת בפוזה של בת 15, נסגר המעגל.
בררר