הרי עם כל הכבוד לממלכתיות של ביבי והימין בכלל, לממשלת הימין של שרון ז"ל בתחילת דרכו כראש ממשלה לא הייתה בעיה להתנער ממתווה קלינטון שלא אושר בכנסת ונעשה במחטף פוליטי של תוצאה מקמפ דיוויד של ברק. גם ביבי עצמו לא היה מחויב בצדק להבנות בין אולמרט לאבו מאזן ולטענת חיים רמון אפילו סירב לראות את המפות שעברו בין אבו מאזן לאולמרט, כי העקרונות המנחים של המו"מ בין אולמרט לאבו מאזן לא היו מקובלים עליו ומעולם לא אושרו בכנסת שאצל אולמרט אמנם על נייר נשארה קואליציה אבל לא היה לו רוב לשום דבר. גם ההסכם עם לבנון על הגבול הימי לא עבר בכנסת בדיוק כמו אנפוליס וכל הטיוטות בין אולמרט לאבו מאזן, אז מה ההבדל? מדוע במקרה אולמרט ואבו מאזן ביבי ידע שזה לא מחייב כי זה לא אושר בכנסת, ובמקרה הסכם הגז עם לבנון ביבי שומר על ההסכם כמו על אוסלו שכן אושר בכנסת ולכן ביבי התחייס להמשיך אותו ואכן עשה זאת. אז מדוע עם ההסכם של לפיד שלא אושר בכנסת הוא נוהג כמו עם אוסלו שאושר בכנסת (גם אם אוסלו ב' אושר במרמה) ולא כמו עם הוויתורים של ברק שלא זכו לתמיכה הכנסת ולכן ממשלת שרון ז"ל שנבחרה ב-2001 לא הייתה מחויבת להם וכמו עם ההבנות בין אולמרט לאבו מאזן שביבי לא היה מחויב אליהם כי הם לא אושרו בכנסת?