מדוע במערכות סטריאו הגהה של הצליל סססס גוררת עיוות לא טבעי?

[EB10000]

מדוע במערכות סטריאו הגהה של הצליל סססס גוררת עיוות לא טבעי?

שלום

לא יודע אם זה רק אני, או שיש אחרים שסמים לב לזה, אבל אני לעיתים קרובות שם לב במוסיקה ווקאלית או ג'אז, למרות שמדובר בהקלטות מאד איכותיות, הצליל האנושי שמסתיים ב S נשמע גס ולא טבעי. באנגלית המילה הנכונה זה HARSHNESS, כאילו הזמרת לוחשת ויש עיוות בסוף ההגהה.

תחילה חשבתי שזה בגלל איכות ירודה של מערכת סטריאו. אני שדרגתי לפני שנתיים את הרסיבר אונקיו 809 לרסיבר ימהה A2070 שנחשב אף יותר מתקדם ויוקרתי ממנו. כמו כן, שדרגתי את הרמקולים. אבל התופעה לא השתפרה.

לאחרונה רכשתי רסיבר נוסף לסלון דנון X4400H במבצע BF ושם יש מערכת רמקולים שונה של JBL וגם שם אני שם לב לכך.


למשל, השיר THE FIRE של פטריזיה ברבר מהאלבום VERSE. בכל פעם שהיא מבטא את האות S יש עיוות לא טבעי.

גם שאני שומע את השיר ממקור שונה כמו סטרים משרת DEEZER באוזניות בטלפון זה קורה.

האם זו בעיה במקור? האם זה הוקלט כך? זה לא נשמע הגיוני, כי אחרת מה הטעם בלהשקיע מאות אלפי שקלים על מערכת אודיופילית אם זו התוצאה?

ניסיתי להוריד גרסה יותר איכותית של האלבום - איכות SACD ולא CD רגיל, התופעה מורגשת פחות, אבל עדיין קיימת. השאלה היא למה זה קורה? האם בעיה בהקלטה או בציוד ההשמעה?

https://www.youtube.com/watch?v=3xcwxLsZcDw

אשמח לשמוע חוות דעת מומחים כגון אריאל אריאלי.

תודה

 

[מ ש ה 53]

אם זיכרוני אינו בוגד בי, דומני שאתה היית האיש שסיפר על רכישת
זוג אוזניות זנהייזר 800 מיד שניה.
נסה דרכן!
ואם תגלה שהתופעה נמשכת, תתחיל לחשוד שה'בעיה' לא רק שאינה בעייתית, אלא
שיהיה עליך לחשוב ומראש על כיוון שונה לחלוטין@ [או כפי שאומר הוויז: 'שנה
מסלול'!

לפני שאתקדם בהסבר, אזכיר לך מספר דברים.
לפני כשנה, היה כאן דיון ער, על תחביב האלקטרוניקה שליווה אותנו בצעירותנו.
אם איני טועה, אריאל אריאלי היה האיש שהזכיר שם את תקופת המעבר משידורי
AM ל-FM. הוא ציין, שאנשים רבים התלוננו אז, על כך שהגיית האותיות סמך וצדי
הפכה להיות שורקנית ו'מציקה'. וזה לא קרה כי ה-FM "דפוק", אלא שזה קרה כי
שיטת השידור החדשה, שיפרה את תחום התדרים שהשידור יכול היה להעביר,
והנה, סוף סוף, הגיעו לאוזנינו התדרים השורקניים שמלווים את האותיות סמך
וצדי, תדרים שכלל לא עברו בשידורי ה-AM, שנסמכים על רוחב פס של 4,5
קה"צ לכל תחנה.

וכעת אשאל אותך שאלה:
האם היית פעם בהופעה חיה של מקהלה?
אני הייתי ויותר מפעם. ובין היתר, שמעתי גם מהקלה ששרה א-קפלה = ללא ליווי
של כלי נגינה. [שם זה בולט הרבה יותר].
ואז, בהופעה, האותיות סמך וצדי שרקו לשמיים. והתפלאתי. כי בתוך תוכי, נזכרתי
בתפעת ה-ססס של שידורי ה-FM, ותהיתי. אלא ש... הפתרון לסוגיה הגיע די מהר.

הפתרון הגיע, כששמעתי גם זמרים ש"התאמנו" מאחורי הקלעים בזמן הפנוי של
לפני ההופעה או בהפסקה. זה היה הרגע של "נפילת האסימון".
כי אז הבנתי מהם רזי ה"דיקציה" [היגוי בעברית].

הזמרים מתאמנים במיוחד, כדי להדגיש סיומות של מילים. מם סופית אינה נהגית
כפי שאתה הוגה אותה. הזמרים פותחים את פיהם בסיום הגיית האות, ועל כן,
הגיית "ם" תישמע לך כמו מממֶ....ה [או MMM...EH] וזה נכון גם לנון או פא ספית,
לאות 'ט' [TEH] ו/או לאות "ב". וזה נכון כנראה גם בעוד כמה אותיות.

וכשהם מגיעים לאותיות סמך או צדי, הם מאריכים את משך זמן "הוצאת
האוויר", ואז אתה שומע את 'הטיגון' שכל כך מטריד אותך: ססס,,, או צססס.

אז זו לא המערכת.
אלה לא הרמקולים.
זה פשוט מכוון כך ומראש. אנשים מתאמנים על זה!
וכל אלה, לא באו אלא כדי לשרת מטרה: כדי שהנוכחים באולם, ישמעו בבירור את ההגייה.
וככה גם שרים באולפן ההקלטות, ואז, בא אדון EB10000 ותוהה.
אז הכל טוב. המערכת שלך בסדר גמור וגם אוזניך טובות.
'הכל זה מלמעלה'!

איך הטלוויזיה?

 

[מ ש ה 53]

ועוד קטנה, שכבר לא הצלחתי להכניס לעריכה...

ולאחר כל ההסבר, אם תשאל עדיין 'למה זה נעשה'?, גם לזה יש תשובה כלשהי.
קודם כל, זה בגלל האולם. האקוסטיקה. בליעת הצלילים באולם. אז... זהו סוג של
"תיקון". אבל זה לא נגמר גם כאן. זה נגמר בעיקר, בשל העובדה שלא כל זמרי
המקהלה מסיימים את הגיית המילה ממש ביחד. לכן, משיכת הזמן והדגשת הסיום,
תסייע בכך שהאוזן תבחין ממש בחדות בסיום המיוחל. הבנת את זה ברוך?

ואסיים באנקדוטה שכמעט שייכת (בהפוכה)...
נגן חליל בתזמורת, ניגש למנצח הרברט פון קריאן ושאל אותו: "למה אתה לא מסמן
לי את רגע הכניסה שלי"?
ומה השיב לו המאסטרו?
"אתה תיכנס, ברגע שתחוש שזהו. שאי אפשר להשהות זאת הלאה".
כי קריאן האמין ביכולות האדם, והוא לא רצה להתערב באינטואיציה האישית של כל
אחד מהם.

 

[מ ש ה 53]

ואם כבר קריאן אז... [הועתק מכתבה בעיתון "הארץ"].
הרברט פון־קאראיאן בסרט עליו
הרברט פון־קאראיאן בסרט עליופסטיבל אפוס 8
הרברט פון־קאראיאן (1989–1909) שייך לצמרת הליגה של מה שמכונה "מנצחים
אגדיים של המאה ה–20" ובתוכה, במובהק, שורת דיקטטורים מוזיקליים נערצים.
בתחום ההקלטות, לפחות מבחינה כמותית, הוא היה אלוף (עשרות מיליוני
תקליטים). מוזיקאים שניגנו תחת שרביטו מדווחים על הובלה אוטוקרטית בלי
פשרות, ששבתה אותם, שהתיכה אותם לאחד, רתמה אותם.

סרט התעודה הבריטי "הקסם והמיתוס של קאראיאן", שביים ג'ון ברידקאט ב-2014
ויוקרן בשבת במוזיאון תל אביב כחלק מפסטיבל "אפוס" לסרטי תרבות ואמנות,
מספר על הקריירה של קאראיאן בעזרת מוזיקאים שהיו קשורים בה, ברמות שונות.
ברובו בנוי הסרט בשיטת "ראשים מדברים": מדובר בשורה ארוכה, בין השאר
המנצחים ניקולאוס הרנונקור, נוויל מרינר וסיימון ראטל, הזמרים ג'סי נורמן ופלסידו דומינגו,
הכנרת אן־זופי מוטר, החלילן ג'ימס גולוויי וגם נגני תזמורת — נשפנים וקשתנים — שעבדו תחת ידו של קאראיאן באנגליה, בברלין ובווינה.

בולט בין הראשים המדברים הרנונקור הישיש, שניגן בעלומיו כצ'לן תחת שרביטו של
קאראיאן. מבחינת ההתעניינויות והדרך, הרנונקור — בארוקיסט חלוצי — היה
ניגודו של קאראיאן. עם זאת הוא העריך אותו מאוד. אנקדוטה נחמדה שהרנונקור
מזכיר: פעם הזמין קאראיאן אחד מנגני התזמורת לצאת אתו לנסיעה, לשבת לצדו
כאשר הוא נוהג במכונית המרוץ הפרטית. לאחר מכן, כשהנגן שב והצטרף אל
עמיתיו בתזמורת, הם הבחינו שהוא חיוור כסיד מחמת פחד המוות שחווה — ופרצו
בצחוק. קאראיאן פנה אל ראש הצוחקים וציווה: "אתה מצטרף אלי מחר".

פרק מביך בקריירה של קאראיאן הוא חברותו במפלגה הנאצית. הוא הצטרף
למפלגה בזלצבורג ב–1933 (שש שנים לפני סיפוחה של אוסטריה לגרמניה
הנאצית) ואחר כך, באותה שנה, נרשם כחבר המפלגה בעיר אולם בגרמניה. בשנות
המלחמה הופיע בארצות הכבושות (בסרט מובאות שניות אחדות מהופעה כזאת
בפריז הכבושה, ב–1941). הרנונוקור מעיר שהופעות כאלה לא היו "עשיית מוזיקה
ותו לא").

הסרט מטפל בנושא זה בזריזות, מטהר את קאראיאן מאשמת הזדהות עם
האידיאולוגיה הנאצית ומציג את מניעיו בקשר לכך (כמו שעשה הוא עצמו, לאחר
המלחמה) כאופורטוניזם קרייריסטי. בדרך אגב: בקיץ 2014 אמרה לי הבת,
השחקנית הגרמנייה־צרפתייה איזבל קאראיאן (השתתפה אז בפסטיבל בכפר בלום)
כי "היה קשה מאוד לדבר עם אביה על מלחמת העולם השנייה ומוראותיה".

יתרונותיו של הסרט: הוא מתנהל בקצב מהיר, המונולוגים של הדוברים ערוכים קצר
ולעניין. תבונתו היחצנית שיווקית של קאראיאן מוסברת היטב. הרברט פון־קאראיאן,
ככל שהיה דמות מנותקת ושומרת דיסטנס, איש בודד למדי, השכיל (בעצם אין בכך
סתירה) לקלוט את נפשם של מיליונים, הבין שהקהל שומע גם בעיניים. אחד
הלקחים שהפיק: כאשר צולמו קונצרטים שלו עם הפילהרמונית הברלינית הוא
הכריח נגנים קירחים לעטות פיאות (הם הסכימו, כי שכרם הוכפל בזכותו) ודאג
שהחלילן גולוויי (שניגן אז בתזמורת) לא ייראה כלל, כי היה עטור זקן.


יש בסרט דיבורים רבים למדי על הכריזמטיות הכעין מיסטית של קאראיאן. הוא לא
יצר קשר עין עם הנגנים (אהב לנצח בעיניים עצומות) ובכל זאת הפיק מהם מקסימום
דריכות ושקידה. הוא גם ידע להשיג שינויי דינמיקה במינימום מאמץ. המנצח דניאל
אורן, בימינו, משתוחח לפעמים עד הרצפה כדי להשיג פיאניסימו; קאראיאן, כך
מספרת הכנרת מוטר בסרט, היה משיג מעבר מיידי מפורטיסימו אל פיאניסימו
באמצעות רמז זעיר בשתי אצבעות.

שוררת הסכמה שהצליל שקאראיאן הפיק מתזמורות שניצח עליהן היה מצוין, מלוכד,
רך ויפה תמיד (המנצח סיימון ראטל, בראיון שרק קטע קטן ממנו מובא בסרט, מכנה
את קאראיאן "מלך הלגאטו") וכי ידע לבנות הגברות עוצמה מלאות מתח. בכל זאת,
בהיבט מוזיקלי כולל, חסרה לי שורת מומחים שתתייחס לשאלה מרכזית: איך
נשמעות כיום פרשנויות של קאראיאן ליצירות מופת בהשוואה לפרשנויות של
מנצחים דגולים אחרים. להערכתי, ראיון נוקב עם מוזיקאי ידען אחד היה יכול להציף
תובנות ששורת המעריצים הארוכה שמדברת בסרט אינה מספקת.

חיסרון נוסף, חשוב פחות: פסיחה על עובדות מסקרנות כמו בריחתו של קאראיאן
מברלין המופצצת ב–1944, או התעניינותו בזן־בודהיזם, או מנהגו להיכנס לבניין
האופרה בווינה לא בכניסת האמנים כמו כל האמנים אלא במנהרה ישנה שהוכשרה
במיוחד, או אי־הצלחתו בעבודה עם תזמורת פאריס.

 

[אריאל אריאלי]

אותיות "שיניות" (הפקתן באמצעות השיניים) שורקות

כל מה שנאמר כאן נכון.
ישנן הרבה סיבות הגורמות לאותיות השיניות להשמע כאילו הן מעוותות. בנוסף לאלו שכבן הוצגו, ישנה סיבה (שאני, אישית, לא כל כך אוהב) והיא שהרבה פעמים איש הסאונד בהוסיפו אפקט "אקו" מדגיש יותר את הגבוהים (ואותיות שיניות עשירות בצלילים ובהרמוניות גבוהים) ואז אותיות אלו "מצלצלות" לאורך זמן ארוך יותר.
מה שמשה אמר נכון מאד לגבי זמרים/זמרות/מקהלות אשר מדגישים את סופי ההברות בהתאמה לפרשנות המוזיקלית שלהם או של המנצחים (אני יודע זאת, כי אני בעצמי שר בחבורת זמר). מי שלא רגיל לצליל המיוחד, יחשוב כאילו יש עיוות מובנה. ואני הייתי אומר ההיפך: "מערכת שמע טובה צריכה ונדרשת להעביר את הצליל בצורה שקופה"..
אז באמת לא צריך להתאכזב, זו אינה הבעיה של המערכת, אלא תוצר דוקא של מערכות טובות המסוגלות להעביר את הצליל. אך מה שחשוב מאד - ללא עיוותים.
אריאל אריאלי

 

[מ ש ה 53]

תודה לך על החידודים

 

[EB10000]

תודה על ההסבר המפורט, אבל

אני שם לב שזה קורה גם לשדרני חדשות. גם שם יש סוג של שרקניות או לחשנות בהגאה של צללים כאלו. יתכן שעכשיו הפכתי רגיש לזה. אבל ברור שמגישת חדשות לא עושה את זה בכוונה. אז מדוע כאשר אני שומע זמר שר ללא הגברה או מקרופון, אין את השריקה הזאת, וברגע שהוא מתחבר לציוד הגברה, זה כן קורה!

אני משוכנע שזה כנראה מגבלה תכנית של ציוד אלקטרוני להעביר את ההבהרות הללו באופן אמין.

אגב ברסיברי קולנוע ביתי, יש אפקט שנקרא CINEMA EQ שפותח עי THX במקור. הוא מבצע אקולזציה מחודשת וחותך צלילים גבוהים במטרה להדכא את התופעה הזאת בדיאלוג בסרט. לטעת THX התופעה מודגשת בהקרנת סרט שנועל לאולם גדול בקולנוע, ולכן עבר הדגשה לביטול הד באולם, ולכן ישמע מעת שרקני בהקרנה בחדר קטן בבית... הבעיה שגם בימהה וגם בדנון לא ניתן להפעיל את האפקט הזה במצב סטריאו עבור מוסיקה...

 

[מ ש ה 53]

קודם כל, אני חושב שאתה שוגה שוב בקו המחשבה הבסיסי שלך.
גם קריינים עוברים קורס לדיקציה, ודן קנר כבר אמר פעם, שברגיל שלו, הוא לא מדבר
עם ר' מתגלגלת, אבל בקריינות כן. וכעת, בשנים האחרונות גם בקריינות כבר לא,
אבל בטקסים כן.

למתי כספי יש ש' שורקנית בטבעי שלו וזה אחד המאפיינים שלו.
אז הקביעה שקריינים או שחקנים אינם מתמקדים בהגייה כזו או אחרת היא שגויה.

ולגבי ה'סינמה EQ', נדמה לי שאריאל אריאלי הזכיר את השימוש ב"אקו" כדי לחדד
ולהדגיש את התדרים והוא אף ציין שזו אינה דרכו בתהליכי המיקסינג ועריכת שמע.

 

[ortodox]

לדעתי הלא מלומדת..

התופעה הזו שאתה מתאר נקראת "סיבילנס" לא "הרשנס". האחרונה מתייחסת לצליל קשה וצורמני, לרוב בכל הספקרום.

 

[uzi2]

נשמע כמו מאפיין של ההקלטות.

וקצת יותר מודגש אצל פטרישיה ברבר, ובמיוחד בשיר הזה.
בביצוע השיר היא ממשיכה את ה- ססס ארוך יחסית, באופן טיפה לא טבעי, והוא מעט מודגש בשיר בצורת השירה. זה גם קיים בשירים אחרים שלה, אם כי קצת פחות.
זה גם יכול לנבוע מקומפרסיה שמדגישה את ה- ססס בזמן ההקלטה (עריכה דיגיטלית) אבל לדעתי זה מודגש בצורת השירה.
לפעמים כשרוצים לתת צליל יותר מבריק, ועושים את זה לא לערוץ ספציפי (למשל של כלי נשיפה) אז זה עשוי להדגיש מדי (לאו דווקא לעוות) את ה- סססס של השירה.
וכמובן, למרות שאת ה- סססס המודגש לא קשה גם לי לשמוע בשיר הזה, אם תתמקד ב- ססס הוא יתחיל להשמע לך פחות טבעי בגלל ההתמקדות.

עקרונית, במערכות איכותיות, ועם מקור שלא מדגיש, ולא מעוות - לא אמורה להיות בעיה.
יש עיוות (עיוות. לא הדגשה) ב- ססס שבולט בדחיסה ל- mp3 בביטרייט נמוך (בולט מאוד ב- 128, ניתן להרגשה ב- 160). גם רמקולים ומערכות אודיו לא מאוד איכותיות יכולות לעוות את הגבוהים, אבל כאן זה נראה במיוחד כבחירה של צורת שירה שמאריכה ומדגישה מדי את ה- ססס.

 

[פיני שפטר]

שילוב של אקווליזציה ודיכוי הרמוניות

להגוי שמסתיים "ששש" "ססס" יש מרכיב תדר חזק בתחום של כ 8000 הרץ (פלוס מינוס) פלוס הרמוניות (16 קילו הרץ 24 קילו הרץ וכולי).
בתחומי ההרמוניות נכנס לסיפור אקווליזציה או פילטר של תדרים אלו שמשנה את יחס ההרמוניות ביחס לתדר הבסיס ולכן גם את הפאזות שלהם.
לעיוותים אלו שמכניסה בד"כ ההגברה האנלוגית הראשונית (של המיקרופון) ואח"כ האקווליזציה שעובר הסאונד בתהליך ההפקה של ההקלטה וההגברה הביתית, מתווסף בהקלטות הדיגטאליות גם הליך של סינון חד (Brick Wall) לתדר של כ 20 קילוהרץ בהקלטות עבור סידי, ולכ 15 קילוהרץ, לשידורים דרך רדיו FM והקלטות דיגטאליות שעוברות קידוד MP3, ובמיוחד MP3 של 160 קב"ש ומטה.
משמעות של פילטר כזה היא עיוות חזק בפאזה (דיליי ואחר), שמשפיע על צורת הגל המקורית (שהיא בנייה של כל ההרמוניות בפאזה הנכונה)
האקווליזציה לעיתים קרובות מדגישה את ההרמוניות הגבוהות, אבל הן בד"כ נשמעות נקיות (כל עוד לא הגיע לעיוות שהוא תוצאה של מקסימום התחום הדיאנמי), ואח"כ הדיגטאציה ל44.1 קה"צ, והכי גרוע, ההורדת תדר הדגימה ל32 קה"צ כחלק מפעילות הדחיסה של מכווץ סאונד כמו MP3 וחבריו.

מקווה שהצלחתי להאיר משהו ולא לבלבל..
יום טוב