אין ספק שזהו חלק מהעניין
בנוסף למה שנכתב לגבי הקושי לקבל משיח שהיה אדם פשוט, ללא תואר או הדר, אני מאמין כי היה גם עניין שהרבנים לא רצו לוותר על מקומם. ניתן לראות את זה בדיעבד למותו של ישוע, לאחר תחייתו, כאשר באו השומרי הקבר וסיפרו לראשי הפרושים והצדוקים את אשר הם ראו (מתי כ"ח) : בְּשָׁעָה שֶׁהָלְכוּ בָּאוּ הָעִירָה כַּמָּה מִן הַשּׁוֹמְרִים וְהוֹדִיעוּ לְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים אֶת כָּל אֲשֶׁר קָרָה. 12 רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים הִתְכַּנְּסוּ עִם הַזְּקֵנִים וּלְאַחַר הִתְיָעֲצוּת נָתְנוּ לַחַיָּלִים סְכוּם כֶּסֶף נִכָּר 13 בְּאָמְרָם: "הַגִּידוּ כָּךְ: 'בָּאוּ תַּלְמִידָיו בַּלַּיְלָה וְגָנְבוּ אוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר יָשַׁנּוּ'. 14 וְאִם זֶה יִוָּדַע לַנָּצִיב, אֲנַחְנוּ נְשַׁכְנֵעַ אוֹתוֹ וְנִפְטֹר אֶתְכֶם מִדְּאָגָה." 15 הֵם לָקְחוּ אֶת הַכֶּסֶף וְעָשׂוּ כְּמוֹ שֶׁהוֹרוּ לָהֶם. וְאָמְנָם שֵׁמַע הַדָּבָר הַזֶּה נָפוֹץ בְּקֶרֶב הָעָם עַד הַיּוֹם הַזֶּה" כאן ניתנה להם עוד הזדמנות אחת לחזור בתשובה. לחיילים הרומים לא הייתה סיבה לשקר והמנהיגים הדתיים ידעו זאת, אך שוב הם לא רצו להאמין כי ברגע שיקבלו משיח מקומם יאבד. המנהיגים היו חייבים לדעת כי יש בו משהו, גם ממעשיו של ישוע וגם מתחייתו אך בחרו שלא לקבל את זה, חייבת להיות לכך סיבה. אחת הסיבות היא שלא רצו לוותר על מקום ההנהגה והכוח. היום זה לא שונה. יש את הרב של מכון בית המקדש, שם סיימו כבר להכין את כל הכלים, בגדים וכו' לבית המקדש השלישי. אותו רב שאחראי על הדברים מוצא עצמו לבד ללא שום תמיכה מהרבנים הגדולים והמוכרים, וזאת משום שהם לא מעוניינים כלל בבניית בית המקדש אלא רק אומרים שכן לצורך מס שפתיים. ברור להם כי אם וכאשר תבנה בית מקדש שלישי הם יהפכו להיות חסרי חשיבות שכן כל ההלחטות והסמכות תעבור לכהן הגדול ולסנהדרין שמורכבת מכהנים ולויים (אמורה בכל אופן), ממש כמו שהצדוקים נעלמו מהמפה של העולם היהודי עם חורבן הבית כי נהפכו ללא רלוונטים (כי כל עסוקם היה בבית המקדש). כך גם עם ישוע. ההנהגה ידעה כי אם יקבלו אותו כמשיח, הם יהפכו ללא רלוונטים.