מדוע ויל קורא לעצמו רפובילקן: מהי דמוקרטיה?

[E l S i]

מדוע ויל קורא לעצמו רפובילקן: מהי דמוקרטיה?

בפרקים הראשונים כשויל הצהיר שהוא רפובליקן אבל ערך והגיש חדשות "דמוקרטיות" זה נראה חשוד לכולם, כאילו הוא עושה הצגה לגברים מחויטים כאשר הוא מתעקש שהוא אחד מהם. בפרקים האחרונים כששמו אותנו מול המראה של "מסיבת התה" התחלתי להבין יותר מדוע הוא מחשיב עצמו רפובליקן.

[דיברתי עכשיו עם אמא שלי, והסתבכתי עם כל המושגים, כי יוצא שכל מושג באזרחות ניתן לפרש בשתי צורות לפחות (למשל "ערבות הדדית": האם "הדדי" פירושו בין המדינה לאזרחים או בין האזרחים לעצמם?) בכל זאת ניסיתי]

אני (באופן אישי) לא בטוחה איפה עוברים הגבולות בין המפלגה הדמוקרטית בארה"ב לזו הרפובליקנית. אני יודעת שבאופן עקרוני שתיהן דמוקרטיות- מקפידות על עקרונות השוויון והחירות, אך במידות שונות. יש כל מיני סקאלות שאיתן ניתן למדוד את תפיסות המפלגות: בכלכלה: מליברליזם ועד סוציאל-דמוקרטית, בחברה מאינדיבידואליזם(טובת הפרט) ועד קולקטיב(טובת הכלל* ושוב- מיהו הכלל? למשל בישראל האם רק הרוב היהודי או כל האזרחים)

מה שכנראה בטוח הוא שתנועה כ"מסיבת התה"

נמצאת בקיצון הסקאלות האלה, ופועלת תוך פגיעה בעקרונות דמוקרטיים כפלורליזם וסובלנות.
ולכן ויל טוען שאינם רפובליקנים ומנסה להראות לקהל את הסכנה בהם.
זה לא רק עניין סמנטי, וּויל איננו רק טהרן, אלא הוא מתעקש על עקרונות חשובים שעליהם יוסדה ארה"ב (כמו שהוזכר בפרק- היא בכלל לא יוסדה דווקא על יסודות דתיים)

בהודעה הבאה: התייחסות דומה לפוליטיקה בארץ

 

[E l S i]

המשך הדיון: ועכשיו בארץ

**הערה קטנה- אני קוראת עכשיו את "רוחות מלחמה". המילה "פטריוט" נזכרת בספר בהקשר של אנשים שונים- וכל אחד ממוצא אחר... יש פטריוט מאנגליה, פטריוט מארצות הברית ופטריוט גרמני, ותמיד יהיו. (אלא אם תהיה גלובליזציה

) וטבעי שכל אחד יאמין בדברים אחרים ובקיצור-זה לא מקרי שהמצב בארצות הברית מזכיר לנו את המצב בארץ, כי מצב דומה יש בכל המדינות, לפחות המפותחות, בעולם**


המדינה שלנו הוקמה על ידי ציונים. בכתה י' אנחנו לומדים על לא פחות משישה זרמים בציונות שנכחו בקונגרס בבאזל (ואנחנו לא לומדים על יותר, אפילו שהיו יותר). ההבדלים ביניהם הם שוב בהקשרים חברתיים, כלכליים וויכוחים על אופייה הרצוי של המדינה ("ציוני" להבנתי נחשב מי שרואה לנכון שישראל תהיה מדינת היהודים והיהודים יחיו בישראל, ולכן השאלה "אם צריך שתהיה מדינה" אינה ויכוח בין הציונים), כאלה שלא נגמרו עד היום.
אך בין הציונים ובתוך ישראל בולט גורם נוסף, שנוכח הרבה יותר מבארה"ב שהיא בהגדרתה מדינת כל אזרחיה, והוא נוכחות הדת היהודית בחיים הציבוריים, בחקיקה וכ'ו.
יש מפלגות ותנועות מימין ומשמאל שנעמדים במיקומים שונים על הסקאלות הדמוקרטיות וגם על הדתיות, גם בארץ, וזה בסדר וחשוב וזו אחת ממהויות הדמוקרטיה- שכל אחד יאמץ דעה משלו ויפעל לפיה ויתאגד עם מי שמסכים איתו.
אבל גם בארץ אנחנו נתקלים בתנועות שיוצאות מהמסגרת הדמוקרטית, לכיוון מסוכן.

בהודעות הבאות:
דעותיכם ותגובותיכם (ואולי בסוף מסקנה? אף על פי שהדיון הזה נפרש להרבה מקומות ויכול להימשך לנצח... הוא דיון עקרוני ונראה לי חשוב)

 

[nirdinur]

כמה הערות

1. למיטב זכרוני ויל הצהיר שהוא רשום כרפובליקני (בארה"ב מי שרוצה להצביע צריך להרשם מראש ובזמן ההרשמה יכול גם להרשם כרפובליקני, דמוקרטי או עצמאי). זה שהוא רשום כרפובליקני לא הופך אותו לכזה והוא גם טען שהוא הצביע לנשיאים משתי המפלגות.
2. אני מעריך שמעט מאוד רפובליקנים מסכימים עם כל המצע הרפובליקני והמצע גם משתנה מבחירות לבחירות. בסופו של דבר ההשתייכות המפלגתית היא עקב מכלול של גורמים והעמדה של המפלגות בנוגע לשורה ארוכה מאוד של נושאים. הרבה מצביעים גם מושפעים מהאישיות של העומדים בראש המפלגות. יש גם הרבה קווי דמיון בעמדות של 2 המפלגות. למשל בכלכלה שתי המפלגות מאוד קפיטליסטיות וההבדלים בינהן בפועל לא משמעותיים. שתי המפלגות רחוקות מאוד מסוציאליזם למרות שהרפובליקנים מנסים להדביק לאובאמה תוית של סוציאליסט.
3. אפשר להיות רפובליקני מאוד קיצוני ובכל זאת לשמור על יושרה ולהודות שאובאמה רחוק מאוד מקפיטליזם. ויל מעמת שוב ושוב את הרפובליקנים הקיצוניים עם הטענות השקריות שלהם ביחס לממשל אובאמה אבל זה לא הופך אותו לפחות רפובליקני אלא ליותר הגון
4. במהלך כהונת אובאמה התיונים יצאו משליטה ופתחו בקמפיין שיקרי שבו הם ממציאים נשיא גרוע מאוד שאין ממש קשר בינו לבין אובאמה ונלחמים בו. לנשיא הדמיוני הזה יש עמדות שנמצאות מחוץ לסקאלות של 2 המפלגות. הרבה יותר קל להתמודד עם נשיא דמיוני כזה מאשר עם אובאמה ויש מספיק אמריקאים שמוכנים להאמין לשקרים המופרכים האלו. השיא הדרמטי של ההתקפות על הנשיא הדמיוני הזה היה בשבוע שעבר בועידה הרפובליקנית שבה קלינט איסטווד עלה לנאום ותקף כיסא שעליו אמור היה לשבת אותו נשיא דמיוני. התנגדות למצגים הכוזבים האלו מעידה על יושרה, לא על עמדה פוליטית.
5. התיונים תוקפים כל דבר שאובאמה עושה (החל מהלידה שלו דרך היכרויות שטחיות שלו עם אנשים, האמנים שהוזמנו לבית הלבן ועד לטעויות התנסחות שלו שהוצאו מהקשרן) ומייחסים לו כוונות הפוכות מהמציאות בשטח. הם מנסים להכשיל אותו בכל דבר שהוא עושה ולא מוכנים להתפשר על שום דבר. הם הובילו את המפלגה הרפובליקנית למדיניות חסרת אחריות שמוכנה להקריב את טובת המדינה למען רווח פוליטי. בארה"ב יש מסורת של שיתוף פעולה בינמפלגתי שמאפשרת מנהל תקין גם בתקופות שבהן לנשיא אין רוב בסנאט ובבית הנבחרים. התיונים גרמו להפסקת שיתוף הפעולה הזה וגרמו נזק אדיר לארה"ב. זה גורם לנזק תדמיתי למפלגה הרפובליקנית ומבריח ממנה בוחרים. רפובליקני שחפץ בטובת מפלגתו יפעל נגד התיונים.
6. עם כל התיעוב שיש לי למפלגה הרפובליקנית היום (מישהו הצליח לנחש שאני לא בעדם?) אסור לשכוח שלמפלגה הזאת יש עבר מאוד מרשים ומעורר כבוד. לינקולן הקים את המפלגה הרפובליקנית כדי להוביל את המאבק בעבדות. רק שינוי מאוד קיצוני יכול להסביר את העובדה שמפלגה שהוקמה למען שחרור השחורים מעבדות מקבלת היום 0% (!) מקולות האזרחים השחורים. ויל הוא רפובליקני כמו לינקולן ולא כמו פיילין.