מדוע לא כל מוזיקה\שיר נשמעת טוב באותה המידה?

[EB10000]

מדוע לא כל מוזיקה\שיר נשמעת טוב באותה המידה?

שלום

אני מאזין להגברה שהרכבתי במצב סטריאו עם רמקולים FOCAL ARIA 906. אמנם רוב סגנונות המוסיקה נמשעים טוב, אבל יש שירים\אמנים שממש גורמים לי להשאר בפה פעור מאיכות הסאונד (בעיקר אלו המקוטלגים כמוסיקה לאודיפיליים, סתם לדומא זמרת כמו ונאסה פרנננדס, ה EAGLES בהופעה חיה, מרק נופלר), ויש שירים שלמרות שהמקור מאד איכותי CD, אני מרגיש שאני מתעייף באמצע השיר ומעביר לשיר הבא, למרות שאני כן אוהב את השיר, פשוט מבחינת אחכות הסאונד הוא יותר קשה לשמיעה. ולא אין בעיה טכנית של עיוות, פשוט יש שירים שמעייפים ולא מצליחים להבליט את איכות הציוד.


האם זה נורמלי? האם זה עיד על בעיה בציוד שלי? על מהנדס סאונד לא מוכשר?

אשמח לתשובות ממי שמבין.

תודה

 

[מ ש ה 53]

סביר בעיניי, שאריאל אריאלי יוכל להשיב לך מענה הולם, משלי,
וגם זה כנראה "רק" בתנאי שהוא מכיר דוגמאות ספציפיות שמציקות לך.
ובכל זאת, מהניסיון שלי, אוכל לומר לך 2 דברים...

1. סביר מאד, שאנשי הסאונד שעובדים באולפן, מעבים או משנים רמות תדרים כאלה
ואחרות, כי "ככה זה נשמע להם הכי מתאים".
אז למרות כל השאיפה ליצור "מצב שקוף", קורה שהם חושבים אחרת, ולך זה לא נעים
לשמוע זאת, אף על פי, שבעבור אוזנם, נדמה היה להם שזה מה ש"צריך" להיות.

2. והדבר הנוסף יהיה כרוך בסיפור ארוך למדיי.
בסוף שנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80, אהבתי מאד להקליט מוסיקה מתקליטים
על סרט מגנטי, וזה "חסך" לי גם כסף וגם זמן. כסף, כי סרטים עלו פחות מתקליט,
ועל הסרט, יכולתי לבחור איזה שירים כן או לא להקליט, ככה שלא נאלצתי להאזין
לכל התקליט, אם וכאשר אהבתי רק 3-5 שירים ממנו.
וזמן? כי משך הזמן שסרט מתנגן הוא ארוך בהרבה מזמן נגינה של צד של תקליט,
ועל כן, לא הצטרכתי לקום כל 23 דקות, כדי להפוך את התקליט או להחליפו.
עד כאן הצד ה"טכני".
אז היה לי טייפ סלילים של REVOX, A-77 ובסך הכל די אהבתי אותו.
https://shop.die-roehre-frankfurt.de/out/pictures/master/product/1/dsc02309(copy).jpg
נכון. היו גם השגות. תמיד חשתי, שככל שיש לו מנוע CAPSTAN בעל מהירות מבוקרת,
הוא קצת רטט, והדבר הציק במיוחד בהאזנה לנגינה איטית של פסנתר. 'קיבינימט!
מאיפה הויברטו'?
ודבר נוסף? טווח התדרים שלו לא סיפק. בתדרים הגבוהים הוא "חתך".
ואני ה"קמצן" לא השתמשתי במהירות 7.5, כי אז הוא "זלל" את הסרט, ועל כן,
הסתפקתי תמיד ב-3.75 אינטש לשניה, שזה '1/2 כוח'. [וזה עוד לפני שאזכיר, שהשתמשתי
בטייפ 4 ערוצים ולא ב-2 ערוצים, שהוא כמובן ה"בחירה העדיפה"].
אז ביום בהיר אחד, התפתיתי, וקניתי מ"משוגע אחד" טייפ סלילים כמעט חדש של
AKAI במחיר אטרקטיבי מאד. זה היה דגם GX365, שידע גם להפוך את כיוון הסרט
בעת שהגיע לסופו. איזה כיף...
https://cloud10.todocoleccion.online/radios-fonografos-grabadoras/tc/2016/04/19/10/56223456.jpg
אלא שאז, ביום בהיר אחד, כששמעתי מוסיקה לאורך כמה שעות רצופות דרך ה-AKAI,
חשתי כאב ראש נוראי ודיברתי על זה עם חבר, שהייתה לו גישה למעבדה עם ציוד
סאונד מעניין.

לאחר כבוד, לקחנו את 2 המכשירים למעבדה, ועשינו להם סידרת עינויים.
בהתחלה, הקלטנו ממחולל תדרים גל סינוס בתדר עולה, חיברנו את היציאה לסקופ
והאזנו לתוצאה.
נסינו לבדוק, היכן ההקלטה "נחתכת" ולאילו תדרים היא כן הגיעה בצורה משביעת רצון.
אז כן. ה-AKAI "לקח" את ה-REVOX "בהליכה".
אבל אז, נסינו להקליט גל מרובע.
ו... וואו. זה היה איום ונורא. 2 המכשירים לא הצליחו "לשמר" את הצורה ה"יפה" של
הגל, אבל כן היה כאן "מנצח" ו"מפסיד". ה-REVOX איכשהו, די "שימר" את צורת
הגל, ולאוזן הוא נשמע כמעט סביר.
ה-AKAI לעומתו, לא די בכך שלא שימר את צורת הגל, (בכל "נפילה" או "קפיצה"
של הקו האופקי, הוא הוסיף שפיץ רוטט בתדר גבוה ולאוזן זה נשמע כמו "יללות של תנים".
לפעמים זה לא הפריע, אבל לעתים זה נשמע היטב, כשהיללות ליוו תדרים מסויימים.
ככל שעלינו בסולם התדרים, כך היללות התחזקו או נעלמו, והופיעו שוב וחוזר חלילה.
לפעמים זה נשמע כמו תן אחד, אבל לעתים זה נשמע כמו להקת תנים, שהצטרפה
ב"כיף שלה" לצליל שהיה אמור להיות "בודד".
ואז הבנתי.
הבנתי שנכון: צליל מוסיקאלי אינו אמור להיות גל מרובע, אבל צליל לעולם לא יהיה דומה
לסינוס. לכן, היכולת של ה-AKAI לשחזר צלילים מוסיקאליים, הייתה נחותה בהרבה
מזו של ה-REVOX.
אז די מיהרתי להיפטר מה-AKAI, והבנתי מאז, על איזה צד של הפרוסה מרוחה החמאה.
ככל שהחמאה נמסה, ל-REVOX היה עדיין יתרון מובהק.

אז אתה לא תוכל לבצע בדיקה כזו, כי אתה משמיע במערכת שלך הקלטות "מוכנות",
ואין לך אפשרות לשחזר באמצעות סקופ את צורת הגל הייחודית של מה שיש על הדיסק.
אבל אתה כן יכול (אולי), להשוות את מה שניתן לשחזר מיציאת הנגן, לעומת יציאת
המגבר, בעזרת סקופ בעל 2 קרניים, בתנאי שיש לך אפשרות "לשים יד" על כזה.
חומר למחשבה...

 

[אריאל אריאלי]

נכון. ועוד....

מה שמשה כתב, זה מאד נכון.
יש מושג בקול נשמע, הנקרה Slew Rate. משמעותו: מהי מהירות (או שיפוע) העליה (והירידה) של גל ריבועי. נכון ששמיעת האדם מוגבלת לתדר מכסימלי של 20 קילו-הרץ (תיאורטית לעד גיל 20), אבל, מחקרים העלו כי יש יכולת לאוזן האנושית, לזהות Slew Rates גבוהים מאד, המקבילים לתדר של כמה עשרות קילו-הרצים!
גם אם לא ממש "שומעים", אבל "מרגישים". לכן, במערכת המייצרת סיגנאלים המכילים Slew Rates גבוהים אנחנו נרגיש אותם. אם הם שייכים במקור למוזיקה, יישמע לנו טוב ואם לא - רע!
אבל לא רק בזה.
רמקולים ביתיים, יהיו טובים ככל שיהיו, לעולם אינם שקופים! רמקולים ביתיים נועדו להאזנה ממושכת ולכן, תמיד יהיה עיוות מסויים הגורם לצליל המופק בהם להיות "נעים" (ראה רמקולים סדרת 901 של בוז).
לעומתם, רמקולים אולפניים (מוניטורים) חייבים להיות רמקולים "שקופים" והאזנה ממושכת, למי שאינו מורגל בכך, גורמ לעייפות מסויימת.
מאד ייתכן שיש הקלטות שנעשו ברמקולים לא ממש שקופים והוכנסו בהן "קיזוזים" מסויימים. בהחלט "יש מצב" שהקלטות אלו יישמעו" ברמקולים ביתיים, אחרת ממה שאנחנו רגילים לשמוע ולמשך זמן ארוך ייעיפו אותנו.
אריאל אריאלי

 

[מ ש ה 53]

טוב.. תשובה נהדרת. ומכיוון שהזכרת את מה שהזכרת, הרי שעוררת
בי מספר שאלות שברשותך אשאל גם אותך.
א. ככל שהבנתי, מביני עניין יגידו, שצליל המופק ממערכת "שקופה" ומרמקולים "הכי
שקופים שיש", יכנו את הצליל המופק מכאלה "יבש" ולא תמיד נעים (או שלפחות,
"צריך להתרגל אליו". כי ככל שניסיונינו רב, הרי שחלקנו לפחות, הורגלנו בילדותנו
לרדיו הביתי השפופרתי, שבטח צבע את הצלילים בגוונים האופייניים למכשיר (וזה
השתנה כמובן גם ממכשיר למכשיר).
והנה, אפילו בהקלטה האחרונה שקישרת אליה, דובר על ההד של האולם, שתורם את שלו
(והלוא לכל אולם יש את האקוסטיקה המיוחדת רק לו), ולכן, סביר רק, שיהיו כאלה,
שיאמרו שזה נפלא, לעומת אחרים, שיגידו שזה רק מקלקל.
אבל מבחינת איש הקול, ברור שהוא כן מחוייב לשמר את מה שנשמע באולם, ולכן
מבחינתו, אסור לו לשנות את התוצאה ו/או להתערב בה.
...וכאן נכנסת המשוואה של אולם הופעות מול אולפן הקלטה.
כי באולפן כן ניתן לתכנן אחרת, וכן ניתן להכניס רמקולים כאלה או אחרים.
באולפן יש מיקסר עם ים של אפשרויות לעבות תדרים ולהפחיתם (טוב. כיום אפשר גם
להביא מיקסר כזה לאולם, לא)?

ב. אגיד לך עוד קטנה...
כשרק החלו להשתמש בתקליטורים וכאשר ציבור המאזינים החל להתלהב מהשקט
האופייני להם כל כך, האזנתי עם חבר למספר דיסקים, שהוא התלהב מהם מאד.
ואז, אחרי האזנה למספר קטעים, הוא שאל בהתלהבות לדעתי.
השבתי, שהשקט עונה ממש על כלל חלומותיי, אבל הצליל (שהוא צלם נדגם של המקור),
נשמע לי "עם קוצים" וזה לא ממש נעים לי.
אז מה קוצים? הלוא תדר הדגימה הוא גבוה מכדי שאוכל להבחין בו. אבל עובדה!

אז נכון, שבמהלך הזמן התרגלתי ואני יכול להאזין כיום לדיסקים מבלי להתלונן (אולי גם
בזכות העובדה, שהטכנולוגיה אף היא השתפרה, או שמא שמיעתי נגרעה עם עליית הגיל)...

ג. טוב. עד כאן בנוגע לאיך וכיצד תדרים אמורים להישמע.
וכן. גם אני הבנתי, שהיכולת שלנו להבחין ב"הפרעות" שהזכרת, הן כנראה הרבה
מעבר לגובה התדר המירבי שהאוזן שלנו יכולה לשמוע. אולי זה פלא, אבל זו עובדה.
והפלא אולי אפילו אינו פלא, אם נחשוב, שככל שהאוזן שלנו משוכללת, לא רק היא
מהווה את האלמנט היחיד שחש בנוכחות התדרים או באופיים.
עובדה ידועה היא, שגם חרשים חשים בקיומם של הצלילים, ולא בזכות אוזניהם הפגועות.

ד. ואם כבר הזכרת את הבוז 901, אז... א. מה דעתך עליהם? עד כמה הם באמת
"משחזרים את הצליל"? ב. איך זה, שמכמה רמקולים בעלי קוטר קטן, הצליחו
מהנדסי בוז להגיע לטווח תדרים מרשים, עם באסים "שווים"? עד היום לא הצלחתי
לפענח את החידה הזו...
טוב נו.. עליי להודות, שלא יצא לי להאזין לסט ה-901 למשך זמן מספיק, כדי שאוכל
להביע דעה אמיתית אפילו לעצמי, אבל הקטע הטכני תמיד הפתיע אותי.
ג. האם (לדעתך) שווה בימינו לנסות ולמצוא 901 במצב טוב ולרכוש כזה, או שחבל
על המחשבה אפילו?

ה. ועוד הערה...
כל מיתר רוטט (וכל צליל אחר שמושמע בדרך כלשהי), יוצר אוסף של תדרים שאינם
קשורים רק לתדר הצליל העצמי של המקור.
לכן, אנו שומעים צלילים עיליים, שהם בעצם מהווים סיכום של מכפלות שונות של
תדרי המקור: מכפלות אלה הן טבעיות ואנו רגילים אליהם "כי ככה זה בטבע".

כמובן שגם מבנה כלי הנגינה משפיע על בניית החותם המיוחד לכלי, ועל כן, אנו יודעים
לזהות, האם מדובר בחליל, חצוצרה, צ'לו או כינור, גם כשהם משמיעים בדיוק את
אותו ה-"לה".
ובצ'לו, להבדיל מבכלים אחרים, ישנם תדרים נמוכים, שהכלי מדגיש אותם דווקא באוקטבה
הגבוהה יותר. הדבר מהווה לעתים מכשלה כה גבוהה, עד כי למאזין האדוק נדמה,
שהנגן מנגן באוקטבה גבוהה מזו שהוא מנגן בה בפועל. ואני סומך עליך, שאתה
לבטח מודע לכך.

 

[אריאל אריאלי]

תשובות בקצרה (מתעצל לענות בהרחבה...

)

א. בזמנו, כאשר רק יצאו מקלטי הרדיו הראשונים ב- FM, היה נשמע לנו לא טבעי האותיות השורקות:"ש", "ס" ו-"צ". פשוט הורגלנו ממכשירי הרדיו הישנים, שפעלו ב- AM "לעגל" את הצלילים.
כך גם בהקלטות מוזיקה. וכך גם בהקלטות ע"ג דיסקים. (ב. שלך). הקלטה בציוד טוב קולטת את מה ששומעים באולם נטו. רעשים של קהל, מיזוג אוויר וכד'. כאשר אנחנו נמצאים בקונצרט, המוח שלנו "מסנן" רעשים אלו ומתעלם מהם. כאשר אנו יושבים בבית ומאזינים למוזיקה הבוקעת מהרמקולים, המוח שלנו "יודע" כי אנו נמצאים בסביבה שקטה, שבה אין הרעשים של אולם הקונצרטים ולכן ההקלטה נשמעת לנו "לא טובה" למרות, שבעצם, היא מנסה לשחזר בצורה הניטראלית ביותר את מה שהיה באולם הקונצרטים.
ג. יש הבדל בין "לשמוע" לבין "לחוש". אנו לא יכולים לשמוע תדרים מעל תדר מסויים, אך אנו יכולים לחוש בהמצאותו של צליל, גם אם לא שומעים אותו (על זה דיברתי בענין ה- Slew Rate).
ד. רמקולי BOSS 901 הם רמקולים שנשמעים "מצוין" אך כל בדיקה אובייקטיבית תגלה כי הם "שקרנים גדולים" בשיחזור הצליל (שזוהי, אגב, תכונה די אופיינית לציוד של BOSS). רמקולים אלו "אונסים" את הצלילים להישמע "כאילו" אמיתיים. ואוסיף ואומר, מה שאני תמיד טוען: "אי אפשר להכניס קונטרהבאס לתיבת תהודה של רמקול קטן"..... אולי את התדרים הנמוכים הרמקול יעביר אבל לא יהיה להם "הבשר" של הצלילים האמיתיים.
ה. כל קבוצת כלי נגינה יש "מנגנון" הפקת צליל, האופייני לאותה הקבוצה. לכן, המבנה ההרמוני של הצליל, די דומה בין כל חברי הקבוצה, כמו גם מעטפת הדינאמיקה של הצליל. אם תיקח ספקטרום אנאלייזר ותבחן את הצלילים המופקים, למשל, בכלי מיתר - קשת, תוכל להבחין מייד בעובדה כי לכולם מבנה הרמוני דומה (מבנה הרמוני הוא ההרכב של אוסף הצלילים העיליים - הרמוניות, ביחס לצליל המקורי - התו המנוגן).
מכיוון שהזכרת צ'לו, אציין רק כי ישנה יצירה "בכינה ברזילרה" (אם אני לא טועה בשם) המנוגנת ע"י שבעה צ'לי, אשר מנגנים, כל אחד תפקיד של חבר אחד בקבוצת כלי המיתר קשת וזה נשמע לגמרי "אמיתי"....
וכל הפוסט הזה, מדבר בעיקר על "פסיכו-אקוסטיקה".
אריאל אריאלי

 

[מ ש ה 53]

למרות הקצרנות, נראה שענית יפה מאד.
ובכל זאת... שידורי ה-FM החלו לפני שהחלו לצוץ ה-CD והתרגלנו ל-צ' ל-ס' ול-שין.
ובכל זאת, הצליל של הדיסק נשמע לי חד ומציק. איני בטוח שרק בגלל השכלול.
בכל זאת... שמעתי לא מעט מוסיקה ממקור ראשון, ונכון שבמכשור החדש הגענו
לתדרים גבוהים יותר, אבל היה שם גם משהו מלאכותי.

ולגבי הבכ-כינה ברזילרה... כנראה ששמעתי את הביצוע שאתה מדבר עליו אם כי
איני זוכר במפורש. ברור שצ'לו יכול להגיע לצלילי הכינור, אבל המעניין הוא, שגם כשהוא
מנגן את הבינוניים, הכלי נשמע "כאילו" שהוא מתנגן באוקטבה גבוהה יותר.
אבל זה בעצם הקסם שבכלי, לא?
ואם כבר.. אז הנה משהו נחמד בשבילך..
https://www.youtube.com/watch?v=NseBdxfHk5k

 

[Ron W]

slew rate מתיחס לכושר של מגבר לתדר גבוה במתחים גבוהים

כלומר אותה מגבלת המהירות תשפיע ככל שרמת האות תגיע לוולטים רבים
מן הסתם תדרים גבוהים אינם אופיינים במוסיקה במתחים גבוהים

התופעה שתאר משה של ringing או overshoot בגל מרובע
היא סה״כ עקומת הענות של מכשיר ההקלטה שכן גל ריבועי מייצג
רבוי הרמוניות. יתכן שאפילו אי תאום הכניסה לסקופ יצור אותו אפקט
או העמסה של יציאת הטייפ בקיבול גבוה של הסקופ / פרוב.

הענות מכשיר הקלטה בודקים בספקטרום (היום יש בכל סקופ דיגיטלי)
המראה בעמודות של כ שליש אוקטיבה את הענות התדר עד למאות קה״ץ
אין שום קשר ל slew rate באות ברמת כניסה...
ריטוטים בתדר מעל 20khz ממילא אינם נשמעים או משפיעים
כל עוד הם מסוננים בהגברה כדי למנוע אי לינאריות.
הענות רמקול בודקים באופן שונה ע״י פולס ריבועי יחיד
מה שקרוי step response כדי לנתח את הענות הפזה של הדרייברים
השונים.
כל הסיפורים על מוסיקה מעייפת הם ענין ביולוגי גרידא
אל תאמינו לעצמכם ולתחושת החוויה.. גם צפיה בטלויזיה נוטה לעייף...

 

[EB10000]

תודה רבה על ההסברים. שאלה נוספת בנושא IMAGING

שלום

בנוסף לשדרוג ההגברה הפנימית של רסיבר הימהה, להגברת CLASS D שבניתי בצורת שני מונובלוקים נפרדים שכל אחד מהם מחובר לרסיבר עי כבל RCA וממוקם על הרמקול (דרך משטח ספוגי מבודד). בנוסף החלפתי את המרוקים הרצפתיים והמעולים (כך חשבתי) שלי ה INFINITY KAPPA 7.2 ברמקול מדפי קטן ה FOCAL ARIA 906.

אכן איכות הסאונד מבחינת גוון הצליל השתפרה מאד (אני לא יודע אם לייחס זאת להגברה או לרמקולים), אבל דבר נוסף השתפר מאד וזה הפרדת הערוצים וה IMAGING. אני מאזין לאותן הקלטות ומגלה צלילים חדשים ובעיקר מיקום הצלילים במרחב החדר. אני מרגיש צלילים שמגיעים מצד ימין או שמאל לרמקול הימני או השמאלי כאילו מגיעים מהחדר הצמוד, צלילים בתלת ממד במצב סטריאו ממרחקים שונים ממני לרמקולים כולל קרוב אלי או רחוק מעבר לקו הרמקולים.

אלבום שני מכיר כגון AMUSED TO DEATH של רוג'ר ווטרס (ימח שמו) שהוקלט בטכנולגיהת QSOUND תמיד נשמע מדהים בעיקר נביחות הכלב בהתחלה, אבל עם הציוד החדש האפקט הרבה יותר מרהיב ומוחשי ממה שאני רגיל.

השאלה היא מה מבחינה טכנית הנדסית גורם לשיפור ב IMAGING? האם המבנה המיוחד של הרמקולים והדריברים שלהם (אני מבין שהפוקלים כוללים WAVEGUIDE לטיוטר), או שזה רק בגלל הפרדת ההגברה לשני מונובלוקים שששפרה את הפרדת הערוצים?

אשמח להסבר.

תודה

 

[מ ש ה 53]

ברמת העיקרון, כשמנסים לשפר, כדאי לעשות זאת בשלבים, כך שתוכל
תמיד לזהות מה הגורם היחיד שהשתנה, זה שבזכותו נוצר השיפור.
כשאתה הולך על כמה משתנים ביחד, קצת יותר קשה להבחין איזה מהם יצר את
ההבדל המהותי, ובזכות מי מהם נוצר "רק" שיפור זניח.
מאד יתכן, שהפרדת 2 המגברים שינתה את ההשראה שביניהם, ויתכן גם, שאיכות
המגברים עשתה את שלה.
ואם הטווח הדינאמי של המגברים החדשים טוב יותר, הנה יש לך הסבר, על שינוי
ה"מיקומים" של מקורות הצליל בחלל החדר.

 

[אריאל אריאלי]

אפשרות - הזזת פאזה במגברים

ייתכן מאד כי הזזת הפאזה כפונקציה של תדר, שונה בין המגברים החדשים לבין המגבר הישן.
מאחר ומיקום מקור צליל במרחב, מתבצע באוזנינו (בעצם, במוחנו) תלוי פאזה, הזזת הפאזה של מגבר אנלוגי, אם קיימת, גורמת למוח לזהות לא נכון את מיקום הכלים במרחב התזמורתי. יש אפשרות כי במגבר הדיגיטלי הזזת הפאזה קטנה ולכן מתקבלת "תמונת במה" אמיתית יותר.
אריאל אריאלי

 

[מ ש ה 53]

מה אגיד לך אריאל? נשמע קצת מוזר, שדבר כזה קורה במגבר אנלוגי
מודרני. מכל מה שזכור לי, האיש לא חסך ורכש מגבר יאמהה מצ'וכלל מהליגה העליונה.
לא מדובר באיזה מגבר קשיש, שאולי השתנו בו ערכים של קבלים וכיוב...
אז נכון. מאד יתכן, שמגבר דיגיטלי יעשה את העבודה טוב עוד יותר, אבל עדיין...
קצת מוזר לי.

 

[EB10000]

הזזת מופע ב CLASS D

שלום ותודה

דווקא הזזת מופע בתחום התדרים הגבוה במגברי ב CLASS D הינה בלתי נמנעת ונובעת ממסנן ה LPF מסדר גבוה בדרגת המוצא. תפקידו לסלק את תדר המיתוג שבמקרה הזה 550kHz. תדר הברך של המסנן מסדר 3 במוצא נקבע ל 105kHz וזה לטענת ICEPOWER לאפשר שחזור טוב אפילו לאות מלבני בתדר 20 קילוהרץ (הרמוניה חמישית מצליחה לעבור ולכן צורת האות נשמרת ברובה).

גרף הזזת מופע והגבר של המגבר שבניתי במצב BTL מצורף להודעה. ששאלתי מומחים אמרו לי שכל הזזת מופע בתדר גבוה מ 10 קילוהרץ ושאינה עולה על 45 מעלות, אינה מורגשת עי האוזן האנושית, בתנאי שההזזה זהה לשני הערוצים.

מה שמחזיר אותי לחשבו שמקור השיפור ב STEREO IMAGING כנראה גם מהפרדת הערוצים הטובה יותר, וגם מאיכות הרמקולים, שכן בכל סקירה יש התיחסות לסוגיה של ה IMAGING בהקשר לרמקולים בלבד.

עם כל הכבוד לימהה, שם אחרי הכל יש 9 ערוצי הגברה של 150 ואט דחוסים בקופסא אחת. אני עכשיו עברתי ל 500 ואט באריזה נפרדת.

מכל מקום, לדעתי בעוד עשור מהיום, לא ישאר זכר להגברה אנלוגית, כולל שפורפרות. כולם יעברו ל CLASS D.

 

[EB10000]

טוב, מתברר שהמצב ב CLASS D הרבה יותר טוב מבחינת הזזת מופע

מתברר שב CLASS AB יש הזזה יותר משמעותית בגלל פרזיטיות של הטרנזיסטורים הפועלים בתחום הליניארי. ב CLASS D בגלל שהם פועלים בשני מצבים קיצוניים, אין שום הזזת מופע תיאורטית, מלבד זו של מסנני ה LPF במוצא.

מסיבה זאת יש מגברי CLASS D שאינם כוללים מסנני מוצא כלל! זה אומר שאת תפקיד המסנן מבצע הרמקול בלבד. הבעיה במגברים אלו היא EMI גבוה מוקרן לציוד שכן, ולכן ניתן למצוא אותם רק ברמקולים מוגברים עם מיסוך מתכתי בתיבה.

כך פועלים רמקולי KEF LS50W האלחוטיים. מגבר CLASS D ללא מסנן.

בתמונה המצורפת במגבר AB תיפוסי יש הזזה של 60 מעלות כבר בתדר 10 קילו.

 

[Ron W]

לא כל מגברי ab בנויים לאותה טופולגיה וסטיית פזה

סטיית פזה לא מושפעת ככ מקיבול פרזיטי על טרנזיסטור מוצא
אלא מתכנון המשוב - הייתי מצפה שתבדוק מגברים אמיתיים
ולא השוואה תאורטית. ככל שהמשוב חזק יותר כך יש נטיה
להיסט פזה.

 

[מ ש ה 53]

מה שאכן ברור, זה שאם הזזת המופע זהה לשני הערוצים, זה לא
יפריע.
ונכון. מאד יתכן, שבגלל היות המגבר דחוס, יש השראויות והפרעות כאלה ואחרות,
שאולי לא היית חש בהן, אילו השתמשת במגבר סטריאו מאיכות טובה.
אמה מה? אתה רצית אפקט היקפי וזו זכותך. וכשמשחקים עם כל המימדים, הדרישות
מכל ערוץ וערוץ פוחתות.

 

[אריאל אריאלי]

הזזת מופע והשפעתה על "מיקום הכלים במרחב"

לו היה מדובר אך ורק בטון יחיד בעל תדר ידוע וללא הרמוניות, להזזת המופע לא הייתה כל משמעות.
אולם, מאחר ומדובר בצלילים מורכבים, בעלי ספקטרום תדרים רחב, ניקח, למשל חצוצרה וכינור, המנגנים יחדיו כל אחד נמצא שליש אחר של הבמה (לרוחבה) ונשמיע אותם דרך מערכת ללא כל הגברת מופע, נקבל תחושה באוזן של מיקומם, פחות או יותר, במקום האמיתי שלהם על הבמה.
אולם, אם נשמיע במערכת בה קיימת הזזת מופע (ולא חשוב באילו תדרים ולא חשוב מי תורם יותר להזזת המופע - המגבר או הרמקולים - הלוא אנו שומעים את התוצאה), נראה כי המוח שלנו לא יתרגם את מה ששומעים למיקום האמיתי של הכלים על הבמה. ומסובך הדבר יותר כאשר מדובר על תזמורת שלימה. הבעיה בהזזת המופע היא לא בעצם הזזת הפאזה, אלא בהבדלים שבזמן ההגעה (שזו היא הפאזה של האות) של תדרים שונים לאוזן, למרות שיצאו בדיוק באותו הזמן ממקור הצליל.
מאחר והמוח שלנו מתרגם את הפרשי הפאזה/זמן למיקום, תמונת הבמה המפוענחת ע"י המוח תיתן לנו תמונה שונה מהמיקום המקורי של כלי הנגינה.
אני חושב כי דוקא הגראף השני, של המגבר האנלוגי, מראה בבירור את ההשפעה של הרכיבים האנלוגיים (קיבולים ישירים ופרזיטיים עם עכבות גבוהות וזמני מעבר של אלקטרונים במוליכים האקטיביים, המתבטאים בזמן = פאזה), כל אילו יוצרים הזזות מופע מורגשות. ברור כי להזזות מופע בתדרים שמעל סף השמיעה, אין משמעות.
אריאל אריאלי