אור גינאל
Well-known member
יש אמרה שלראות זה להאמין , כלומר אתה מאמין למה שאתה רואה, ולא מאמין למה שאתה לא רואה.
ספרי לימוד אומרים כי 70% מגוף האדם הם מים. ואנשים מאמינים שהוא גלוי ומוחשי. עם זאת, המצב האמיתי של גופנו האנושי שהוא כמעט "ואקום".
יש משחק של ילדים : לנפח בועות סבון. לוקחים סבון ואחרי שמדללים אותו במים, טובלים צינור, במים עם הסבון, ואז אפשר לנפח בועות סבון גדולות. אף אחד לא חושב שזה היה כך במקור ואף אחד לא חושב שזה מוזר.
ומה אם נגדיל את גוף האדם פי מאה אלף ?
אנחנו יודעים שתאי הגוף מורכבים מאינספור מולקולות, והמולקולות מורכבות מאטומים. והאטום בנוי מאלקטרון וגרעין.
מדענים יודעים לספר שאלקטרונים סובבים סביב הגרעין, והחלל בין האלקטרון לגרעין הוא יותר מפי 100,000 מקוטר הגרעין. במילים אחרות, בתוך האטומים, אם גודל האלקטרונים נלקח ביחס לאטום, אז אם האטום מוגדל לגודל מגרש כדורגל, ונמצא כי הגרעין הוא רק בגודל של בוטן.
ואז, היחס של החלל שבין האלקטרון לגרעין, שווה ערך ליחס בין הבוטן לבין כל המגרש .
במילים אחרות, אטומים ברמה המיקרוסקופית הם למעשה "ריקים" .
אטומים "ריקים" אלה הם אלו המרכיבים מולקולות, המהוות בתורן את תאי הגוף ואפילו את כל הגוף.
לכן, מנקודת מבט מיקרוסקופית, יש חללים עצומים בגופנו,
עוד מסבירים המדענים כי שיעור החלל הזה מתחת למיקרוקוסמוס בגוף כולו הוא 99.9999999%.
ובגלל שיש כוח משיכה בין האלקטרון לגרעין האטום גופנו ניתן לומר שהמצב האמיתי שגופנו נמצא בו הוא בעצם " ואקום ". שלא כמו בדוגמא של בועת הסבון .
ואם כל זה לא מספיק כדי להבין מדוע לא ניתן לומר "לראות זה להאמין"?
על פי הקשר בין גודל הגרעין והאלקטרון והחלל שביניהם, אם נוציא את החלל שמרכיב את גופנו כלומר האלקטרון והגרעין מסודרים ומשולבים מקרוב, יסתבר כי גופנו הוא כמו גרגר אבק והנפח הכולל של גוף האדם כולו הוא לא יותר מקופסת גפרורים !
תופעה מופלאה כזו אינה מוגבלת רק לגופנו האנושי, אלא גם ליקום כולו. ביקום שהוא כמו "ואקום", יש יופי וקיום אינסופיים שבני אדם לא יכולים לזהות. והכל כל הזמן עובר שינויים "בלתי צפויים".
אז איך אפשר לומר שאם אתה לא יכול לראות את זה, אז אתה לא מאמין בזה?
ספרי לימוד אומרים כי 70% מגוף האדם הם מים. ואנשים מאמינים שהוא גלוי ומוחשי. עם זאת, המצב האמיתי של גופנו האנושי שהוא כמעט "ואקום".
יש משחק של ילדים : לנפח בועות סבון. לוקחים סבון ואחרי שמדללים אותו במים, טובלים צינור, במים עם הסבון, ואז אפשר לנפח בועות סבון גדולות. אף אחד לא חושב שזה היה כך במקור ואף אחד לא חושב שזה מוזר.
ומה אם נגדיל את גוף האדם פי מאה אלף ?
אנחנו יודעים שתאי הגוף מורכבים מאינספור מולקולות, והמולקולות מורכבות מאטומים. והאטום בנוי מאלקטרון וגרעין.
מדענים יודעים לספר שאלקטרונים סובבים סביב הגרעין, והחלל בין האלקטרון לגרעין הוא יותר מפי 100,000 מקוטר הגרעין. במילים אחרות, בתוך האטומים, אם גודל האלקטרונים נלקח ביחס לאטום, אז אם האטום מוגדל לגודל מגרש כדורגל, ונמצא כי הגרעין הוא רק בגודל של בוטן.
ואז, היחס של החלל שבין האלקטרון לגרעין, שווה ערך ליחס בין הבוטן לבין כל המגרש .
במילים אחרות, אטומים ברמה המיקרוסקופית הם למעשה "ריקים" .
אטומים "ריקים" אלה הם אלו המרכיבים מולקולות, המהוות בתורן את תאי הגוף ואפילו את כל הגוף.
לכן, מנקודת מבט מיקרוסקופית, יש חללים עצומים בגופנו,
עוד מסבירים המדענים כי שיעור החלל הזה מתחת למיקרוקוסמוס בגוף כולו הוא 99.9999999%.
ובגלל שיש כוח משיכה בין האלקטרון לגרעין האטום גופנו ניתן לומר שהמצב האמיתי שגופנו נמצא בו הוא בעצם " ואקום ". שלא כמו בדוגמא של בועת הסבון .
ואם כל זה לא מספיק כדי להבין מדוע לא ניתן לומר "לראות זה להאמין"?
על פי הקשר בין גודל הגרעין והאלקטרון והחלל שביניהם, אם נוציא את החלל שמרכיב את גופנו כלומר האלקטרון והגרעין מסודרים ומשולבים מקרוב, יסתבר כי גופנו הוא כמו גרגר אבק והנפח הכולל של גוף האדם כולו הוא לא יותר מקופסת גפרורים !
תופעה מופלאה כזו אינה מוגבלת רק לגופנו האנושי, אלא גם ליקום כולו. ביקום שהוא כמו "ואקום", יש יופי וקיום אינסופיים שבני אדם לא יכולים לזהות. והכל כל הזמן עובר שינויים "בלתי צפויים".
אז איך אפשר לומר שאם אתה לא יכול לראות את זה, אז אתה לא מאמין בזה?