MajorWinters
New member
מדוע לא עפים צבים בסתיו?../images/Emo187.gif
פרק 1 - פרולוג "אני לא יודע למה לא עפים צבים בסתיו" אמר צביקה, גשש-בלש בזמנו הפנוי, ומשועמם בזמנו הפנוי יותר, שבין היתר היה מנהל בפורטל האינטרנט של תפוז. גם לא אדע לעולם כנראה, או כנשמע או כעורב היושב על עץ (הוא אהב להשתמש בכ` הדימוי). דמיינו לכם, יום גשום, סגרירי, וצביקה לא יודע מה לעשות, ברחוב אין אנשים, יש אמנם מעט אנשושים, אבל גם זה לא כמות שהייתה מספקת את הנהלת הפורומים של תפוז ומשכנעת אותה לפתוח פורום לדבר. הרי שאין העולם עומד אלא על שלושה דברים. ודבר אחד? הרי שאין הגיון בזה. או בכלל. חשב לעצמו צביקה, "לו רק הייתה פה דמות משנית, או איזו אנקדוטה למען יצירת אתנחתא קומית מן המתח השורר בסיפור. הו! לו רק היה מתח בסיפור!" מיד יצר לעצמו מתח: "מי הוא הרוצח?!" אך מכיוון שלא יכל לעמוד במתח, התיישב. מרגע שהופיעה אותה דמות משנית ועד אותו הרגע שחשב: "האם תכלת זה באמת הורוד החדש?" עברו אולי 2 שניות. חשב לעצמו: "השניה הראשונה הייתה נחמדה, אבל השנייה השנייה היא רק המשכון שלא מתעלה לאותה רמה ונועד רק על מנת לגרוף רווחים, ומה זה בכלל שנייה שנייה?! מי חשב על זה?" צביקה הבין שהיה חייב להסביר לאותה דמות את מעשיו המשונים: "אני עושה דברים, והם משונים". אותה דמות ענתה: "צודק, חייבים לעשות סדר בבלאגן" ומיד נעלמה כאילו לא הייתה. ואכן, כך מסתבר, לא הייתה באמת "אולי זה החומר הזה ששאפתי שגרם לי לראות את הדמות" חשב צביקה, אך מכיוון ששאיפתו היחידה הייתה לענות על השאלה המוצגת בתחילת הסיפור ולא שאף שום דבר אחר הניח "אין בסיפור כל הגיון". ומיד הופיע מר הגיון, הידוע יותר בשמו הפרטי- הרברט. הרברט הגיון פנה אל צביקה ואמר: "ובכן עדיין לא ענית לי- מדוע צבים אינם עפים בסתיו?". תשובתו הראשונית והספונטנית הייתה "הרי שזה לא הגיוני..." אך משקלט עם מי הוא מדבר מיד החל ריצתו לכיוון דרום, בתקווה שהרברט לא רודף אחריו ובתקווה שיש לו זמן, ויש לו המון, משועמם זה שמו השני הרי (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת תפוז), חישב את הזמן הדרוש לו, וביתר הזמן שיחק סנייק. צביקה הבטיח לעצמו שזו תהיה הפרשיה האחרונה שאותה יפתור, אך מכיוון שהוא ידוע כאדם מפוקפק, מיד סתר לעצמו בלחי. הוא לא האמין עד כמה הוא חזק, ומרב כאבים, האינסטינקט הורה לו להחזיר מכה הגונה. אך מכיוון שאינסטינקט לא היה מאיים במיוחד (לא כמו הרברט לדוגמא), ובוודאי שלא הגון, הרשה לעצמו לא להקשיב לאותו אדם מוזר שבכלל לא מתכוון להגיע למסיבת יום הולדתו, וזה היה מעליב. ואולי גם בגלל שמר אינסטינקט איננו מנהל בתפוז (ישנן גרסאות האומרות כי הוא מנהל את העולם, אך בוודאי שלא מנהל במקום מכובד כתפוז). ובכן, לאחר שנפטר ממר אינסטינקט (בגרסא התנכית של הסיפור, כתוב כי נפטר מר אינסטינקט, בהשמטת מ` אחת, במקרה מצער של ההסטוריה גדלו ילדים רבים החל מהמאה ה11, במחשבה שנפטר מר אינסטינקט, ורק מהדורת שנות ה2000 תיקנה את הטעות ההסטורית הזו), לא הניח לעצמו צביקה, הוא היה די מציק, וחשב "מדוע אני לא מניח לעצמי?". הייתה לכך רק תשובה אחת, אבל היא לא הייתה עוזרת לו לפתור את התעלומה, אז בחר שלא לענות עליה. וכך, משלא פתר את התעלומה, ומכיוון שעדיין היה באותו רחוב אפל, החליט כי חייב לעשות משהו. אז הוא עשה. ביתר הזמן הרשה לעצמו להיות מוטרד במחשבות מפחידות, והרי ידוע שהמחשבות המפחידות הן מטרידן סדרתי. הוא שקל לדווח עליהן למשטרה, אך מכיוון שלא הצליח לעמוד עליהן, לא יכל לדווח למשטרה. פתאום! קרה משהו נורא! משעבר אותו משהו נורא, המשיך צביקה במסעו אל עבר התשובה לשאלה " למה לא עפים צבים בסתיו?" (השאלה ניתנת בשנית עבור הקורא המתקשה). הוא עדיין לא ידע את התשובה. הוא התאכזב. הוא הרגיש קר. הרגיש מנוכר. כבר היה מאוחר. רצה לשים ראשו על הכר. מרגע שהבין כי משורר הוא כבר לא יהיה, הפסיק להרגיש בחרוזים והחל להרגיש מבואס. להרגיש מדוכא. להרגיש מישהי שנוגעת לו בגב. הוא התלהב, הוא הסתובב. מולו עמדה אישה חושנית, מלאת תשוקה, שחפצה בו. אך מרגע שהבין כי גם סופר של רומנים ארוטיים לא יהיה, ומרגע שגם הבין כי מי שהגיע עד נקודה זו בסיפור, בוודאי לא מתעניין בארוטיקה, וכל העניין הזה לא קשור אליו (או אל מחבר הסיפור), החליט להמשיך בעסוקו כגשש-בלש. צביקה הרגיש עייף, הוא כבר לא שם לב שהחל מתנגש בדברים, גם לא היה שם לב אילולא זה היה ממש כואב. לאחר שהתנגש בעמוד ואיבד את שתי שיניו הקדמיות ביותר (הוא מדד והחליט שאלו הקדמיות ביותר), החליט כי יהיה זה זמן טוב ללכת לישון, אך מכיוון שאם היה ממשיך ללכת היה נתקע בעמודים נוספים החליט פשוט לישון. ובכלל חשב לעצמו: "זה נראה לי מספיק ארוך בשביל פרק מספר אחד". ועל כן, נשארו לצביקה רק שלוש תעלומות לפתור: - האם יימצא מקום לישון, מבלי ללכת? - האם לכותב הסיפור יהיה כח להמשיך פרקים נוספים? - ולמה, לעזאזל(לפעמים הוא מרשה לעצמו להסחף למילים כאלו בוטות)לא עפים צבים בסתיו?
פרק 1 - פרולוג "אני לא יודע למה לא עפים צבים בסתיו" אמר צביקה, גשש-בלש בזמנו הפנוי, ומשועמם בזמנו הפנוי יותר, שבין היתר היה מנהל בפורטל האינטרנט של תפוז. גם לא אדע לעולם כנראה, או כנשמע או כעורב היושב על עץ (הוא אהב להשתמש בכ` הדימוי). דמיינו לכם, יום גשום, סגרירי, וצביקה לא יודע מה לעשות, ברחוב אין אנשים, יש אמנם מעט אנשושים, אבל גם זה לא כמות שהייתה מספקת את הנהלת הפורומים של תפוז ומשכנעת אותה לפתוח פורום לדבר. הרי שאין העולם עומד אלא על שלושה דברים. ודבר אחד? הרי שאין הגיון בזה. או בכלל. חשב לעצמו צביקה, "לו רק הייתה פה דמות משנית, או איזו אנקדוטה למען יצירת אתנחתא קומית מן המתח השורר בסיפור. הו! לו רק היה מתח בסיפור!" מיד יצר לעצמו מתח: "מי הוא הרוצח?!" אך מכיוון שלא יכל לעמוד במתח, התיישב. מרגע שהופיעה אותה דמות משנית ועד אותו הרגע שחשב: "האם תכלת זה באמת הורוד החדש?" עברו אולי 2 שניות. חשב לעצמו: "השניה הראשונה הייתה נחמדה, אבל השנייה השנייה היא רק המשכון שלא מתעלה לאותה רמה ונועד רק על מנת לגרוף רווחים, ומה זה בכלל שנייה שנייה?! מי חשב על זה?" צביקה הבין שהיה חייב להסביר לאותה דמות את מעשיו המשונים: "אני עושה דברים, והם משונים". אותה דמות ענתה: "צודק, חייבים לעשות סדר בבלאגן" ומיד נעלמה כאילו לא הייתה. ואכן, כך מסתבר, לא הייתה באמת "אולי זה החומר הזה ששאפתי שגרם לי לראות את הדמות" חשב צביקה, אך מכיוון ששאיפתו היחידה הייתה לענות על השאלה המוצגת בתחילת הסיפור ולא שאף שום דבר אחר הניח "אין בסיפור כל הגיון". ומיד הופיע מר הגיון, הידוע יותר בשמו הפרטי- הרברט. הרברט הגיון פנה אל צביקה ואמר: "ובכן עדיין לא ענית לי- מדוע צבים אינם עפים בסתיו?". תשובתו הראשונית והספונטנית הייתה "הרי שזה לא הגיוני..." אך משקלט עם מי הוא מדבר מיד החל ריצתו לכיוון דרום, בתקווה שהרברט לא רודף אחריו ובתקווה שיש לו זמן, ויש לו המון, משועמם זה שמו השני הרי (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת תפוז), חישב את הזמן הדרוש לו, וביתר הזמן שיחק סנייק. צביקה הבטיח לעצמו שזו תהיה הפרשיה האחרונה שאותה יפתור, אך מכיוון שהוא ידוע כאדם מפוקפק, מיד סתר לעצמו בלחי. הוא לא האמין עד כמה הוא חזק, ומרב כאבים, האינסטינקט הורה לו להחזיר מכה הגונה. אך מכיוון שאינסטינקט לא היה מאיים במיוחד (לא כמו הרברט לדוגמא), ובוודאי שלא הגון, הרשה לעצמו לא להקשיב לאותו אדם מוזר שבכלל לא מתכוון להגיע למסיבת יום הולדתו, וזה היה מעליב. ואולי גם בגלל שמר אינסטינקט איננו מנהל בתפוז (ישנן גרסאות האומרות כי הוא מנהל את העולם, אך בוודאי שלא מנהל במקום מכובד כתפוז). ובכן, לאחר שנפטר ממר אינסטינקט (בגרסא התנכית של הסיפור, כתוב כי נפטר מר אינסטינקט, בהשמטת מ` אחת, במקרה מצער של ההסטוריה גדלו ילדים רבים החל מהמאה ה11, במחשבה שנפטר מר אינסטינקט, ורק מהדורת שנות ה2000 תיקנה את הטעות ההסטורית הזו), לא הניח לעצמו צביקה, הוא היה די מציק, וחשב "מדוע אני לא מניח לעצמי?". הייתה לכך רק תשובה אחת, אבל היא לא הייתה עוזרת לו לפתור את התעלומה, אז בחר שלא לענות עליה. וכך, משלא פתר את התעלומה, ומכיוון שעדיין היה באותו רחוב אפל, החליט כי חייב לעשות משהו. אז הוא עשה. ביתר הזמן הרשה לעצמו להיות מוטרד במחשבות מפחידות, והרי ידוע שהמחשבות המפחידות הן מטרידן סדרתי. הוא שקל לדווח עליהן למשטרה, אך מכיוון שלא הצליח לעמוד עליהן, לא יכל לדווח למשטרה. פתאום! קרה משהו נורא! משעבר אותו משהו נורא, המשיך צביקה במסעו אל עבר התשובה לשאלה " למה לא עפים צבים בסתיו?" (השאלה ניתנת בשנית עבור הקורא המתקשה). הוא עדיין לא ידע את התשובה. הוא התאכזב. הוא הרגיש קר. הרגיש מנוכר. כבר היה מאוחר. רצה לשים ראשו על הכר. מרגע שהבין כי משורר הוא כבר לא יהיה, הפסיק להרגיש בחרוזים והחל להרגיש מבואס. להרגיש מדוכא. להרגיש מישהי שנוגעת לו בגב. הוא התלהב, הוא הסתובב. מולו עמדה אישה חושנית, מלאת תשוקה, שחפצה בו. אך מרגע שהבין כי גם סופר של רומנים ארוטיים לא יהיה, ומרגע שגם הבין כי מי שהגיע עד נקודה זו בסיפור, בוודאי לא מתעניין בארוטיקה, וכל העניין הזה לא קשור אליו (או אל מחבר הסיפור), החליט להמשיך בעסוקו כגשש-בלש. צביקה הרגיש עייף, הוא כבר לא שם לב שהחל מתנגש בדברים, גם לא היה שם לב אילולא זה היה ממש כואב. לאחר שהתנגש בעמוד ואיבד את שתי שיניו הקדמיות ביותר (הוא מדד והחליט שאלו הקדמיות ביותר), החליט כי יהיה זה זמן טוב ללכת לישון, אך מכיוון שאם היה ממשיך ללכת היה נתקע בעמודים נוספים החליט פשוט לישון. ובכלל חשב לעצמו: "זה נראה לי מספיק ארוך בשביל פרק מספר אחד". ועל כן, נשארו לצביקה רק שלוש תעלומות לפתור: - האם יימצא מקום לישון, מבלי ללכת? - האם לכותב הסיפור יהיה כח להמשיך פרקים נוספים? - ולמה, לעזאזל(לפעמים הוא מרשה לעצמו להסחף למילים כאלו בוטות)לא עפים צבים בסתיו?