מנקודת מבטי, זה יהיה אכזרי יותר
אני עיתונאית, ובזמן המחאה ישבתי בדסק ושכתבתי את הדיווחים מהשטח,
ואחר כך גם כתבתי וערכתי במגפון, אתר קואופרטיבי של עיתונאים שהיה אחת התוצאות של המחאה.
אני גם פעילה בפייסבוק בקבוצת "ישראל יקרה לנו" וחברה בקואופרטיב נוסף, קואופרטיב הצרכנות "שלנו".
אני בעד עסקים חברתיים, אז אי אפשר לטעון שאני פסימית.
עם זאת, בוא נסתכל על הנתונים:
המצב הפך להיות גרוע יותר, חד וחלק.
הבנקים לא זזו מילימטר ורק הקריבו את נוחי דנקנר כמס שפתיים.
הגז אבד לנו.
חברות הסלולר והתקשורת רעות ונוקשות יותר. הרמאות בהן נרחבת יותר, חד משמעית.
הכשלים הגדולים במשק נחשפים אבל כולם מיואשים מכדי לעסוק בהם - גירעון ביטוח לאומי והפנסיות הצפוי בוודאות,
רווחי הבנקים, תאגידי המים המושחתים והמפלצתיים, ההפרטות המטורפות, הרווחה הקורסת ותאגידי המזון ושחיתותם.
בקיצור, המהפכה הבאה שתפרוץ תהיה אכזרית יותר ותעלה בדם ובאש.
אמנם, יש שינויים קלים וקטנים בשטח ויותר אנשים מגלים אכפתיות ומשנים אורח חיים,
אבל הרוב עדיין נבער או גרוע מכך: כבר לא יכולים לשמוע יותר ולא מוכנים להאמין יותר למנהיגי המחאה.
הגיוס ההמוני שהיה בקיץ הראשון כבר לא יחזור על עצמו.
גופים "הומניים" כביכול משתלטים על האג'נדות של המחאה, אנשים כבר לא מאמינים לאף אחד.
השבר הגדול הוכח בבחירות האחרונות שבן לא הצביעו למי שבאמת יכול היה לשנות.
או שהצביעו ל"יש עתיד" שרימתה בגדול עם הבטחות, ואני מקווה שייענשו בבחירות הבאות.
הלחץ כלפי מטה צפוי להיות דורסני הרבה יותר כי כשיש ואקום מנצלים אותו.
אנשים וגופים כלכליים עושים מה שרווחי להם.
הגופים המונופוליסטיים הבינו זה מכבר שאין סיכוי למרד נגדם ואפילו מכירות המזון לא קטנו בצורה משמעותית.
אז למה להם להפסיק.
אם יימשך הלחץ הזה, יחד עם האבטלה האמיתית הגוברת שמסתירים את נתוניה מהציבור, אולי אז יפרוץ מרד אלים.
זאת האופטימיות האמיתית שלי.
לא קרה שום שינוי למרות שבבנקים חששו מכך באמת - שישרפו סניפים - אבל זה לא קרה לצערי.
אפילו סילמן לא הזיז לאף אחד.
התרגלנו לעוני ולאלימות של השלטון.
זכויות האזרח נרמסות, ואני רואה כאן בפריפריה, שאליה עברתי לאחרונה כדי להוזיל עלויות,
שאנשים אפילו לא מודעים לזכויות האזרח שלהם.
עצוב, אבל אם יקרה שינוי, הוא יהיה אחר ממה שתיארנו לעצמנו.
..
