מדוע מסלקים אותנו מהמרינה ?
במרינה אוהבים אתכם אבל לא עם ציוד הדיג, מדוע ? "מרינות" הן עסק מסחרי לכל דבר, המרינה נותנת לבעלי הסירות שטח עגינה, קו מתח חשמלי (עם שעון חשמל), ברז מים, נקודת טלפון, רציף (כמו "ציף ציף על הרציף" -אבל בלי הרכבת ) מתקני עגינה ברציף לקשירת הסירות, שער חשמלי עם מפתח מקודד לפתיחתו, שרותי פינוי אשפה, כריית חול והעמקת המרינה מדי פעם, כבישים ומקומות חניה לרכב, מסעדות וחנויות לקניית ציוד עזר ומזון, שרותי שמירה ואבטחה, מגדלור,תחנת דלק, גינון, ומה עם שובר גלים? לא אמרתי שובר גלים?, נו, הגבעה הארוכה הזו שמסביב לסירות שמגיעה לעומק. ובתמורה: בתמורה לשרותים הנ"ל בעלי הסירות משלמים לחברת המרינה תשלום חודשי עבור העגינה לפי מ"ר שהסירה תופסת במים, ועוד סכומים לפי צריכת החשמל והמים שלהם. בהרצליה לדוגמה, יאכטה באורך 10 מטר (גודל לא של עשירים מופלגים) עשוייה לשלם דמי עגינה חשמל ומים של מעל 1000 ש"ח לחודש (12.000 בשנה). תשלום זה לא כולל שרותי מנוף להנפת הסירה אחת לשנה אל החוף לצורך בדיקה בעין של קרקעית הסירה, לקילוף האצות והקונכיות הנצמדים לכל החלקים התת מימיים, כולל להגאים, למדפי הציפה, למדחף, לציר המדחף ולפתחי מד המהירות,העומק או לגשש סורק הדגים. אלה מפריעים לתנועה חלקה של הסירה במים, להפחתת מהירות ולצריכת דלק מופרזת. לאחר ניקוי פיזי עם גרניק (מנוע חשמלי לדחיסת מים בלחץ גבוה) שפכטל, עבודת מלטשות עם נייר זכוכית ובסוף צביעה בצבע מיוחד ויקר המפחית את הצטברות האצות והקונכיות לקרקעית הסירה. ולאחר שהצבע יבש מורידים את הסירה חזרה למים. לעלויות הנזכרות לעיל נוספות הוצאות תחזוקה שוטפות רבות, ולדוגמא: החלפות שמן מנוע ופילטר שמן כל 100 ש"ע, מנועי הסירות זוללים דלק בכמויות גדולות, לחות ומליחות- יום ולילה 365 יום בשנה גורמים לקורוזיה של מתכות ואביזרים, החלפת מדחף או עוגן שנתלש בסלע מידי פעם, נזקי שמש לכל מה שחשוף לשמש על גבי הסירה, פריצות וגניבת ציוד הצלה, ציוד דייג, אלקטרוניקה ורכוש אישי שבסירה, לפעמים יש גם גנרטור בסירה וגם הוא דורש טיפול תקופתי, עלויות ביטוח יקרות ועוד מיני צרות הדורשות טיפול שבועי רצוף העולה ממון רב בחלקים, בחומרים והמון שמן עבודה. מאידך, אין עלויות עובדים בד"כ מפני שהתחזוקה והכנסת שיפורים הם ה"טריפ" האמיתי של בעלי היאכטות המגיעים בכל זמן פנוי לעבדות האמיתית הזו הכרוכה בלהיות "יאכטונר", גם החברים המצטרפים מידי פעם לשיט ולדיג משתתפים בעבודות, וכאן זרקתי לכם ,ידידי הדייגים, וביחוד לבעלי המקצוע שבינכם, מפתח לליבם של בעלי הסירות והיאכטות. אופס, שכחתי משהו, בהזדמנות חגיגית זו שהסירה עומדת על "בוקים" על החוף מסלקים גם את כל חוטי הדיג שהסתבכו סביב ציר המדחף תופעה הדורשת פירוק המדחף, ציר המדחף והמיסבים החיצוניים המייצבים אותו במים, מפני שחוטי הניילון ניתכים כתוצאה מסיבוב המדחף וחודרים לתוך המיסבים כניילון מומס. גם זו בעיה לא רצינית ובמספנה יש בעלי מקצוע כמו מכונאים, מבנאים וצבעים שיעשו עבורך את העבודה בחפץ לב ובעבור כמה חופן דולרים. לחילופין מותר גם "עשה זאת בעצמך". עלות המנוף עבור הוצאת והכנסת הסירה מהמים כ- 900 ש"ח ליאכטה 10 מטר,+ תשלום יומי (לא זוכר כמה) ליום חניה בשטח המספנה + התשלום הרגיל והקבוע עבור העגינה בנקודת העגינה הרגילה במרינה (בהנחה קטנה) גם כשהסירה נמצאת על היבשה במספנה. אולם, לא אחת קורה שיש להניף את הסירה למספנה אך ורק לצורך סילוק חוטי הניילון שנקרעו מחכותיהם של דייגי שובר הגלים והמזחים מצב בו ציר המדחף והמיסבים תקועים בחוטי ניילון ולא מסוגלים להסתובב. במצב זה יש להחליף בד"כ את מיסבי ציר המדחף בחדשים, פרוצדורה שעולה כאמור די הרבה כסף לבעל הסירה, בנוסך לכך שאינו יכול לשוט מספר ימים. צריך להבין כי לבעל הסירה או היאכטה יש מחלה כפולה מזו שלכם, הוא סובל כמוכם ממחלת הדייג וגם חולה על הסירה שלו... אני מניח שהיבט אחר אותו רואים מנהלי המרינות לנגד עיניהם הוא הסיכון לחיים הנובע מהטיפוס על שובר הגלים הבנוי סלעים ודולוסים אשר ביניהם רווחים ותהומות שמטרתם לשבור ולספוג את אנרגיית הגלים ולא על מנת לשמש בית גידול ללוקוסים ולא בכדי לשמש כספסלים לדייגים אשר עלולים ליפול, לשבור עצמות, לקרוע שרירים וגידים ןאולי גם מוות חס ושלום וחלילה וחס. וטביעה כתוצאה מנפילה למים או מהסחפות למים בגל גדול. כנראה שהמרינות גם לא מבוטחות כנגד תביעות פיצויים מצד הנפגעים, או חס ושלום מצד השארים.... העסק הזה מסוכן ותחשבו עם כדאי להסתכן בתמורה לסיכוי לדוג שם יותר דגים. ידוע וברור לכל כי "עם דייגי החוף" לא רואים כל כך טוב וכי עיקר הבעיה מתמקד באומדן והערכת גודלם של דגים קטנים. (הוכח מעל כל ספק באוניברסיטאות ומכוני בדיקה של אופטומטריסטים ידועי שם שמקור בעייתם של הדייגים בפגם מולד בעצב הראיה ובעדשת העין וכי הבעיה קיימת רק בהקשר עם דגים קטנים.מאידך, המדענים והאופטומטריסטים באוניברסיטאות ובמכונים לא השקיעו מאמץ בחקר עצב הראיה ועדשת עין הדייג בהקשר ליכולתו לאמוד גודלם של דגים גדולים, יען כי ממילא לא מגיעים הם למצבים ולהזדמנויות לראות דגים גדולים באמת... ובקשר לפנטזיות שלכם מומלץ לגשת לטיפול שונה...) בנוסף, כל ילד יודע כי הדפקט המולד הזה בעצב הראיה של הדייג לא קשור כלל ליכולתו המדהימה לאמוד "עומק" של מים, ומשום כך ברור גם כי הדייג לא מעוניין כלל במרינה או במזח או בשובר הגלים. דייג החופים הישראלי כלל לא רואה "מזח", ו"שוברי גלים". כל המ שהוא רואה זה "עומק", "עומק" ועוד יותר עומק.... בשעה שבכל העולם יודעים כי לדייג יכולת אבחון ואומדן עומקי מים בלבד, רק בישראל דיירי ושוכני הסירות, היאכטות, מנהלות המרינה ותחנות הכוח של חברת החשמל לא יודעים את העובדה הבסיסית והידועה לכל ילד כי "הגבעה" הארוכה הזו שמסביב לסירות במרינה היא בסה"כ כביש אשר נסלל כדי לעקוף את הפקקים של כביש החוף ולקבלן נגמר הכסף באמצע הפרוייקט וכל הייתרון שיש בכביש הזה עד שתיגמר סלילתו, שהכביש הזה מגיע ל ע ו מ ק.
במרינה אוהבים אתכם אבל לא עם ציוד הדיג, מדוע ? "מרינות" הן עסק מסחרי לכל דבר, המרינה נותנת לבעלי הסירות שטח עגינה, קו מתח חשמלי (עם שעון חשמל), ברז מים, נקודת טלפון, רציף (כמו "ציף ציף על הרציף" -אבל בלי הרכבת ) מתקני עגינה ברציף לקשירת הסירות, שער חשמלי עם מפתח מקודד לפתיחתו, שרותי פינוי אשפה, כריית חול והעמקת המרינה מדי פעם, כבישים ומקומות חניה לרכב, מסעדות וחנויות לקניית ציוד עזר ומזון, שרותי שמירה ואבטחה, מגדלור,תחנת דלק, גינון, ומה עם שובר גלים? לא אמרתי שובר גלים?, נו, הגבעה הארוכה הזו שמסביב לסירות שמגיעה לעומק. ובתמורה: בתמורה לשרותים הנ"ל בעלי הסירות משלמים לחברת המרינה תשלום חודשי עבור העגינה לפי מ"ר שהסירה תופסת במים, ועוד סכומים לפי צריכת החשמל והמים שלהם. בהרצליה לדוגמה, יאכטה באורך 10 מטר (גודל לא של עשירים מופלגים) עשוייה לשלם דמי עגינה חשמל ומים של מעל 1000 ש"ח לחודש (12.000 בשנה). תשלום זה לא כולל שרותי מנוף להנפת הסירה אחת לשנה אל החוף לצורך בדיקה בעין של קרקעית הסירה, לקילוף האצות והקונכיות הנצמדים לכל החלקים התת מימיים, כולל להגאים, למדפי הציפה, למדחף, לציר המדחף ולפתחי מד המהירות,העומק או לגשש סורק הדגים. אלה מפריעים לתנועה חלקה של הסירה במים, להפחתת מהירות ולצריכת דלק מופרזת. לאחר ניקוי פיזי עם גרניק (מנוע חשמלי לדחיסת מים בלחץ גבוה) שפכטל, עבודת מלטשות עם נייר זכוכית ובסוף צביעה בצבע מיוחד ויקר המפחית את הצטברות האצות והקונכיות לקרקעית הסירה. ולאחר שהצבע יבש מורידים את הסירה חזרה למים. לעלויות הנזכרות לעיל נוספות הוצאות תחזוקה שוטפות רבות, ולדוגמא: החלפות שמן מנוע ופילטר שמן כל 100 ש"ע, מנועי הסירות זוללים דלק בכמויות גדולות, לחות ומליחות- יום ולילה 365 יום בשנה גורמים לקורוזיה של מתכות ואביזרים, החלפת מדחף או עוגן שנתלש בסלע מידי פעם, נזקי שמש לכל מה שחשוף לשמש על גבי הסירה, פריצות וגניבת ציוד הצלה, ציוד דייג, אלקטרוניקה ורכוש אישי שבסירה, לפעמים יש גם גנרטור בסירה וגם הוא דורש טיפול תקופתי, עלויות ביטוח יקרות ועוד מיני צרות הדורשות טיפול שבועי רצוף העולה ממון רב בחלקים, בחומרים והמון שמן עבודה. מאידך, אין עלויות עובדים בד"כ מפני שהתחזוקה והכנסת שיפורים הם ה"טריפ" האמיתי של בעלי היאכטות המגיעים בכל זמן פנוי לעבדות האמיתית הזו הכרוכה בלהיות "יאכטונר", גם החברים המצטרפים מידי פעם לשיט ולדיג משתתפים בעבודות, וכאן זרקתי לכם ,ידידי הדייגים, וביחוד לבעלי המקצוע שבינכם, מפתח לליבם של בעלי הסירות והיאכטות. אופס, שכחתי משהו, בהזדמנות חגיגית זו שהסירה עומדת על "בוקים" על החוף מסלקים גם את כל חוטי הדיג שהסתבכו סביב ציר המדחף תופעה הדורשת פירוק המדחף, ציר המדחף והמיסבים החיצוניים המייצבים אותו במים, מפני שחוטי הניילון ניתכים כתוצאה מסיבוב המדחף וחודרים לתוך המיסבים כניילון מומס. גם זו בעיה לא רצינית ובמספנה יש בעלי מקצוע כמו מכונאים, מבנאים וצבעים שיעשו עבורך את העבודה בחפץ לב ובעבור כמה חופן דולרים. לחילופין מותר גם "עשה זאת בעצמך". עלות המנוף עבור הוצאת והכנסת הסירה מהמים כ- 900 ש"ח ליאכטה 10 מטר,+ תשלום יומי (לא זוכר כמה) ליום חניה בשטח המספנה + התשלום הרגיל והקבוע עבור העגינה בנקודת העגינה הרגילה במרינה (בהנחה קטנה) גם כשהסירה נמצאת על היבשה במספנה. אולם, לא אחת קורה שיש להניף את הסירה למספנה אך ורק לצורך סילוק חוטי הניילון שנקרעו מחכותיהם של דייגי שובר הגלים והמזחים מצב בו ציר המדחף והמיסבים תקועים בחוטי ניילון ולא מסוגלים להסתובב. במצב זה יש להחליף בד"כ את מיסבי ציר המדחף בחדשים, פרוצדורה שעולה כאמור די הרבה כסף לבעל הסירה, בנוסך לכך שאינו יכול לשוט מספר ימים. צריך להבין כי לבעל הסירה או היאכטה יש מחלה כפולה מזו שלכם, הוא סובל כמוכם ממחלת הדייג וגם חולה על הסירה שלו... אני מניח שהיבט אחר אותו רואים מנהלי המרינות לנגד עיניהם הוא הסיכון לחיים הנובע מהטיפוס על שובר הגלים הבנוי סלעים ודולוסים אשר ביניהם רווחים ותהומות שמטרתם לשבור ולספוג את אנרגיית הגלים ולא על מנת לשמש בית גידול ללוקוסים ולא בכדי לשמש כספסלים לדייגים אשר עלולים ליפול, לשבור עצמות, לקרוע שרירים וגידים ןאולי גם מוות חס ושלום וחלילה וחס. וטביעה כתוצאה מנפילה למים או מהסחפות למים בגל גדול. כנראה שהמרינות גם לא מבוטחות כנגד תביעות פיצויים מצד הנפגעים, או חס ושלום מצד השארים.... העסק הזה מסוכן ותחשבו עם כדאי להסתכן בתמורה לסיכוי לדוג שם יותר דגים. ידוע וברור לכל כי "עם דייגי החוף" לא רואים כל כך טוב וכי עיקר הבעיה מתמקד באומדן והערכת גודלם של דגים קטנים. (הוכח מעל כל ספק באוניברסיטאות ומכוני בדיקה של אופטומטריסטים ידועי שם שמקור בעייתם של הדייגים בפגם מולד בעצב הראיה ובעדשת העין וכי הבעיה קיימת רק בהקשר עם דגים קטנים.מאידך, המדענים והאופטומטריסטים באוניברסיטאות ובמכונים לא השקיעו מאמץ בחקר עצב הראיה ועדשת עין הדייג בהקשר ליכולתו לאמוד גודלם של דגים גדולים, יען כי ממילא לא מגיעים הם למצבים ולהזדמנויות לראות דגים גדולים באמת... ובקשר לפנטזיות שלכם מומלץ לגשת לטיפול שונה...) בנוסף, כל ילד יודע כי הדפקט המולד הזה בעצב הראיה של הדייג לא קשור כלל ליכולתו המדהימה לאמוד "עומק" של מים, ומשום כך ברור גם כי הדייג לא מעוניין כלל במרינה או במזח או בשובר הגלים. דייג החופים הישראלי כלל לא רואה "מזח", ו"שוברי גלים". כל המ שהוא רואה זה "עומק", "עומק" ועוד יותר עומק.... בשעה שבכל העולם יודעים כי לדייג יכולת אבחון ואומדן עומקי מים בלבד, רק בישראל דיירי ושוכני הסירות, היאכטות, מנהלות המרינה ותחנות הכוח של חברת החשמל לא יודעים את העובדה הבסיסית והידועה לכל ילד כי "הגבעה" הארוכה הזו שמסביב לסירות במרינה היא בסה"כ כביש אשר נסלל כדי לעקוף את הפקקים של כביש החוף ולקבלן נגמר הכסף באמצע הפרוייקט וכל הייתרון שיש בכביש הזה עד שתיגמר סלילתו, שהכביש הזה מגיע ל ע ו מ ק.