The Guardian17
New member
מדוע משתמשים ב..
אתן לכם דוגמא, שלא אסתבך
: "הם אמרו שהם יחזירו הכסף". האם יותר 'נחמד' להשתמש בהקשר הזה ללא "את"?
אתן לכם דוגמא, שלא אסתבך
מדוע משתמשים ב..
- פותח הנושא The Guardian17
- פורסם בתאריך
כי ככה זה בעברית...
אם יש לך הספר "יד הלשון" תוכל לקרוא מאמר מעניין על התנגדותו של בן-גוריון ל-"את" ואת דבריו של המחבר, יצחק אבינרי, בשבח המילה "את" (שקיימת כמעט רק בלשון העברית). ציטוט יפהפה מתוך המאמר, לאחר שהוא מסביר את חשיבות ה-"את" ומקוריותה (מובא בכתיב מלא, שלא כבמקור): "...ארשה אפוא לעצמי לריב את ריבה ולבקש מלפני ראש ממשלתנו - בזכות הנימוקים וההסברות שהבאתי - כי תינתן חנינה ל-"את" הקטנה, רבת הזכויות ורבת הערך והתועלת. אקווה שיודה על האמת ויעביר את רוע הגזרה. ואם לאו - מי ייתן ותקוים בה, ב-"את" הנרדפת, מה שנתקיים בעם הנרדף: "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ". לחיים ולא למוות! אני מאמין באמונה שלמה שה-"את" תאריך ימים כימי הלשון העברית, וכל יד תקום עליה להכריתה - לא תצלח. *אחותנו "אֶת"! היית לרבואי רבבות משפטים עבריים מילת-חיבור דבקה ונאמנה, וכאשר היית כן תהיי! חיות ודיוק וחן את מוסיפה לשפתנו. למרות הגזרה - חיֹה תחיי!" * פראפרזה על בראשית כד,ס
אם יש לך הספר "יד הלשון" תוכל לקרוא מאמר מעניין על התנגדותו של בן-גוריון ל-"את" ואת דבריו של המחבר, יצחק אבינרי, בשבח המילה "את" (שקיימת כמעט רק בלשון העברית). ציטוט יפהפה מתוך המאמר, לאחר שהוא מסביר את חשיבות ה-"את" ומקוריותה (מובא בכתיב מלא, שלא כבמקור): "...ארשה אפוא לעצמי לריב את ריבה ולבקש מלפני ראש ממשלתנו - בזכות הנימוקים וההסברות שהבאתי - כי תינתן חנינה ל-"את" הקטנה, רבת הזכויות ורבת הערך והתועלת. אקווה שיודה על האמת ויעביר את רוע הגזרה. ואם לאו - מי ייתן ותקוים בה, ב-"את" הנרדפת, מה שנתקיים בעם הנרדף: "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ". לחיים ולא למוות! אני מאמין באמונה שלמה שה-"את" תאריך ימים כימי הלשון העברית, וכל יד תקום עליה להכריתה - לא תצלח. *אחותנו "אֶת"! היית לרבואי רבבות משפטים עבריים מילת-חיבור דבקה ונאמנה, וכאשר היית כן תהיי! חיות ודיוק וחן את מוסיפה לשפתנו. למרות הגזרה - חיֹה תחיי!" * פראפרזה על בראשית כד,ס
מילא לא כותבים...
אבל גם לא מבינים! השבוע הקריאו לנו בקורס אתיקה ומשפט את שבועת הרופא העברי. במשפט הראשון הייתה טעות כתיב. במקום "לעברכם" הופיע "לעבדכם". כמובן שהמרצה שהקריא לא שם לב שישנה טעות. ואם המרצה לא הכיר, אין ספק שחוץ ממני ואולי עוד אחת, אף אחד בכיתה לא הכיר את דברים כט,ט-יא, שעליו מבוסס המשפט. ובכלל בכל הטקסט יש עשרות שיבוצים מקראיים. למי שלא מכיר לפחות את חלקם יהיה קשה לדעתי ליהנות מטקסטים כאלה.
אבל גם לא מבינים! השבוע הקריאו לנו בקורס אתיקה ומשפט את שבועת הרופא העברי. במשפט הראשון הייתה טעות כתיב. במקום "לעברכם" הופיע "לעבדכם". כמובן שהמרצה שהקריא לא שם לב שישנה טעות. ואם המרצה לא הכיר, אין ספק שחוץ ממני ואולי עוד אחת, אף אחד בכיתה לא הכיר את דברים כט,ט-יא, שעליו מבוסס המשפט. ובכלל בכל הטקסט יש עשרות שיבוצים מקראיים. למי שלא מכיר לפחות את חלקם יהיה קשה לדעתי ליהנות מטקסטים כאלה.
שני שימושים ל"את"
לבן גוריון באמת הפריע משום מה השימוש ב-"את". אבל צריך להבחין בין שני מקרים שבהם משתמשים ב"את": המקרה האחד הוא לפני מושא ישיר - למשל, "קראתי את הספר" או הדוגמה שכאן: "יחזירו את הכסף". במקרה של מושא ישיר, אין שום בעיה להשתמש ב-"את", וההחלטה אם להשתמש ב"את" אם לאו, היא שאלה סגנונית בלבד. המקרה השני, ונדמה לי שזה מה שהטעה את בן גוריון, הוא השימוש ב"את" בין נושא לנשוא. במשפט "יש לי את הספר", הספר הוא הנושא ולא מושא ישיר (תשוו למשל "היה לי ספר"). במקרה כזה, לא נכון עקרונית להוסיף "את". אם אינני טועה, בן גוריון כנראה שמע פעם את ההסבר הזה והרחיב אותו גם לשאר המקרים בהם מופיעה המילה "את". האמת היא, שבמשפט "יש לי את הספר", יש בכל זאת קצת בעיה להשמיט את המילה "את". כלומר אפשר אמנם לומר "יש לי הספר", אבל אם רוצים לומר "יש לי אותו", נוצרת בעיה. נדמה לי שהיום החליטו להכשיר את ה"את" גם במקרה הזה, אבל אני לא ממש מעודכן בפרטים.
לבן גוריון באמת הפריע משום מה השימוש ב-"את". אבל צריך להבחין בין שני מקרים שבהם משתמשים ב"את": המקרה האחד הוא לפני מושא ישיר - למשל, "קראתי את הספר" או הדוגמה שכאן: "יחזירו את הכסף". במקרה של מושא ישיר, אין שום בעיה להשתמש ב-"את", וההחלטה אם להשתמש ב"את" אם לאו, היא שאלה סגנונית בלבד. המקרה השני, ונדמה לי שזה מה שהטעה את בן גוריון, הוא השימוש ב"את" בין נושא לנשוא. במשפט "יש לי את הספר", הספר הוא הנושא ולא מושא ישיר (תשוו למשל "היה לי ספר"). במקרה כזה, לא נכון עקרונית להוסיף "את". אם אינני טועה, בן גוריון כנראה שמע פעם את ההסבר הזה והרחיב אותו גם לשאר המקרים בהם מופיעה המילה "את". האמת היא, שבמשפט "יש לי את הספר", יש בכל זאת קצת בעיה להשמיט את המילה "את". כלומר אפשר אמנם לומר "יש לי הספר", אבל אם רוצים לומר "יש לי אותו", נוצרת בעיה. נדמה לי שהיום החליטו להכשיר את ה"את" גם במקרה הזה, אבל אני לא ממש מעודכן בפרטים.
עובד האקדמיה
New member
בתגובה למשפט האחרון,
אין כל החלטה כזאת.
אין כל החלטה כזאת.
גם על זה כתב אבינרי שם...
ויש מקומות במשנה ובתלמוד של "את" לפני שם סתמי, אחת מפרשת השבוע: "וַיֹּאמֶר: כִּי אֶת שֶׁבַע כְּבָשֹׂת תִּקַּח מִיָּדִי, בַּעֲבוּר תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה כִּי חָפַרְתִּי אֶת הַבְּאֵר הַזֹּאת." (בראשית כא,ל) בכל מקרה, לדעתו אין להשמש בצורות האלה בד"כ, אלא רק בשעת הכרח. ההסבר הוא באמת כפי שנכתב כאן, ש-"את" לא יכולה לבוא לפני הנושא, ואין קשר לה' הידיעה.
ויש מקומות במשנה ובתלמוד של "את" לפני שם סתמי, אחת מפרשת השבוע: "וַיֹּאמֶר: כִּי אֶת שֶׁבַע כְּבָשֹׂת תִּקַּח מִיָּדִי, בַּעֲבוּר תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה כִּי חָפַרְתִּי אֶת הַבְּאֵר הַזֹּאת." (בראשית כא,ל) בכל מקרה, לדעתו אין להשמש בצורות האלה בד"כ, אלא רק בשעת הכרח. ההסבר הוא באמת כפי שנכתב כאן, ש-"את" לא יכולה לבוא לפני הנושא, ואין קשר לה' הידיעה.
The Guardian17
New member
תודה רבה לכם על ההסברים../images/Emo140.gif
לפעמים, "את" בא לרבות ...
נאמר "כבד את אביך ואת אימך" וחז"ל אומרים, שלא נאמר "כבד את אביך ואימך" כדי לרבות משהו... הם אומרים "לרבות אחיך הגדול"
פעמים רבות במקרא בא ה"את" כדי לומר לנו שיש עוד משהו... כשלעצמי, כאשר מישהו אינו יודע היכן "להכניס" את ה"את" במשפט, או שאינו משתמש כלל ב"את", אני שואל אותו מהיכן עלה לארץ
כמו יוצאי רוסיה שאינם משתמשים ב"ה" הידיעה, מישהו אמר לי שפשוט אין דבר כזה בשפה הרוסית ולכן...
נאמר "כבד את אביך ואת אימך" וחז"ל אומרים, שלא נאמר "כבד את אביך ואימך" כדי לרבות משהו... הם אומרים "לרבות אחיך הגדול"
מכיוון שבשפות אחרות אין "את"...
לפעמים באמת שומעים עולים אומרים את גם כשלא צריך: "את הילד הלך לגן..." ובאמת ידוע על חכמים שדרשו כל "אתים" שבתורה אלא שבפסוקים מסוימים נתגלתה בעייתיות מסוימת... "כדתניא שמעון העמסוני ואמרי לה נחמיה העמסוני היה דורש כל אתים שבתורה. כיון שהגיע ל-"את ה' אלהיך תירא" (דברים י) פירש. אמרו לו תלמידיו: רבי, כל אתים שדרשת מה תהא עליהן? אמר להם: כשם שקבלתי שכר על הדרישה, כך אני מקבל שכר על הפרישה. עד שבא רבי עקיבא ודרש: "את ה' אלהיך תירא" - לרבות תלמידי חכמים." (בבלי פסחים כב,ב) בכל מקרה, אין קשר כ"כ לעניננו משום שאין זה פשט הכתוב אלא דרשות.
לפעמים באמת שומעים עולים אומרים את גם כשלא צריך: "את הילד הלך לגן..." ובאמת ידוע על חכמים שדרשו כל "אתים" שבתורה אלא שבפסוקים מסוימים נתגלתה בעייתיות מסוימת... "כדתניא שמעון העמסוני ואמרי לה נחמיה העמסוני היה דורש כל אתים שבתורה. כיון שהגיע ל-"את ה' אלהיך תירא" (דברים י) פירש. אמרו לו תלמידיו: רבי, כל אתים שדרשת מה תהא עליהן? אמר להם: כשם שקבלתי שכר על הדרישה, כך אני מקבל שכר על הפרישה. עד שבא רבי עקיבא ודרש: "את ה' אלהיך תירא" - לרבות תלמידי חכמים." (בבלי פסחים כב,ב) בכל מקרה, אין קשר כ"כ לעניננו משום שאין זה פשט הכתוב אלא דרשות.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.