כי התנ"ך אינו ספר הסטוריה
התנ"ך הוא ספר דתי ויש בו ספרים שחשובים לאמונה היהודית ולא ספרים שמתעדים הסטוריה. למעשה מי שינסה ללמוד הסטוריה רק מהתנ"ך כנראה יקבל מידע מאוד חלקי על התקופה.
את התנ"ך מענין יותר שאחאב הפיץ עבודה זרה ועשה את הרע בעיני ה' מאשר תולדות קרבותיו עם האשורים, ברור לחז"ל שאחאב היה מלך גדול אבל התנ"ך לא בא לספר לנו את ההסטוריה של ממלכת אחאב.
גם המלך מנשה עשה עוד דברים מלבד חילול בית המקדש, חלקם דברים טובים, אבל שוב, התנ"ך אינו ספר הסטוריה, הוא מתענין בדברים מאוד מסויימים שרלבנטיים לנו מבחינה דתית ואמונית.
ספר מקבים, בעיקר א', הוא ספר חשוב הסטורית אבל פחות חשוב מבחינה דתית ולכן כנראה חז"ל בחרו לא להכניס אותו לתנ"ך. (האמת היא שלא זכור לי דיון בגמרא, כנראה שאף אחד לא באמת שקל להכניס אותו לתנ"ך)
יש עוד ספרים חשובים מאותה תקופה שלא נכנסו לתנ"ך, הבולט שבהם הוא ספר בן סירא שלכאורה היה יכול להכנס לתנ"ך בתור אחד מספרי החוכמה ולא נכנס. אם זה מענין אותך יש דיון על הסיבות לכך במסכת סנהדרין, פרק חלק.
