מדוע צפירה ועמדת החרדים
מצאתי את זה: שאלת תם - למה יש צפירה? יום שלישי, 2 במאי 2006, 11:00 מאת: חדשות וואלה! פעם ביום השואה ופעמיים ביום הזיכרון נשמעת צפירה ברחבי הארץ וכולנו מתייחדים עם זכר המתים. למה? פרופ' עזריהו נותן תשובות (צילומים: רויטרס) מדי שנה מציינת מדינת ישראל את יום הזיכרון לשואה ולגבורה ושבוע לאחר מכן את יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה. צפירת הדומייה, חלק בלתי נפרד מימי הזיכרון האלו, הפכה מזמן לסמל רב משמעות בתרבות הישראלית. פרופסור מעוז עזריהו, מהחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת חיפה, המתמחה בנושא ההנצחה, מכיר היטב את הריטואל הישראלי הזה ומגדיר אותו כ"סממן קולקטיבי, סמן תרבותי בעל עוצמה רבה. יש כוח עצום ודרמה בהקפאה של החיים לדקה או שתיים". לשאלה מדוע ביום השואה אנחנו עומדים בצפירה אחת ואילו ביום הזיכרון לחללי צה"ל יש שתי צפירות, עונה פרופ' עזריהו בפשטות - "לא יודע". התשובה טמונה, כנראה, בהחלטות היסטוריות של ועדת הסמלים והטקסים של הכנסת. חוק יום הזיכרון לחללי צה"ל מדבר על "דומיה בת שתי דקות" ולא מאזכר את הצפירה בערב יום הזיכרון. "זה לא קשור אלינו" היתה התשובה שקיבלנו ממשרד הביטחון. כך או כך, פרופ' עזריהו אומר שמקורה של הצפירה הוא בצורך לסנכרן את דקת הדומייה שעומדים אזרחי המדינה. "דקת דומייה היא דבר שקיים בדיונים בכנסת ובמקומות עבודה, אבל המדינה לא יכולה להחליט שעושים דקה של דומייה סתם כך. איך ידעו האזרחים מתי לעמוד? לכן החליטו להשתמש בצפירות, כך שיהיה סינכרון". פרופ' עזריהו מספר, כי הצפירה היא לא מנהג ישראלי. "הבריטים הנהיגו צפירה אחרי מלחמת העולם הראשונה, אך נטשו מאוחר יותר את המנהג הזה. נתקלתי בתיעוד של צפירות מצופרי בתי חרושת בשנות השלושים במהלך מסעות ההלוויה של אנשים חשובים, דוגמת המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק. גם בחיפה הייתה צפירה בשנת 1949 לציון יום השנה הראשון לקרב על חיפה. "במקביל לצפירה חוזר מדי שנה ריטואל אחר", אומר פרופ' עזריהו. "עיתון זה או אחר שולח כתב למאה שערים או לבני ברק, והוא מתעד את החרדים הממשיכים ללכת במהלך הצפירה. הם טוענים שהם לא מכבדים את הצפירה כי זהו מנהג של גויים, והם צודקים בעקרון, אבל עולה השאלה - איך ייתכן שהדתיים הלאומים עומדים בצפירה?" שואל פרופ' עזריהו. [עד כאן הכתבה מחדשות וואללה!]". ———— וקצת פרפראות כדי להכנס לפרופורציות: בציבור החילוני במספרים יש יותר אנשים שאינם עומדים בצפירה מן הציבור החרדי.. על זה לא עושים רעש גדול, להלן מדגם כתבות של "פוסט ציונים","אנטי ציונים" ו"אלטרנטיבים" חילוניים למהדרין שלא יעמדו בצפירה: כתבה ב WALLA | כתבה בבלוג הבוץ | ה"אינטלקואל" [אינטלקטועלק] בני ציפר [הערת המפיץ:] פרופ' עזריהו הנו חילוני איננו חובש כיפה ותחום התמחותו:הנצחה בחוג לגאוגרפיה באונ' חיפה. לסיכום, על קצה המזלג, עמדת החרדים בעניין הצפירות למיניהן שאלה : למה החרדים אינם עומדים דום בזמן הצפירה ביום הזיכרון לשואה? החרדים, ברובם הגדול, אינם מציינים את יום הזיכרון לשואה ולגבורה החל בכ"ז בניסן. זו הבנה מוטעית נפוצה לחשוב שהסיבה לכך היא שלחרדים לא אכפת מהשואה. זו אמונה שגויה. הם פשוט לא מצדדים בצורת הזיכרון שנבחר על ידי המדינה. הפרספקטיבה החרדית על השואה שונה באופן מהותי מהפרספקטיבה החילונית. אפילו היום שנבחר לזיכרון זה נחשב לפגיעה מסויימת בנספים. התאריך שנבחר הינו יום השנה למרד גיטו וורשה, בו יהודים חמושים לחמו בצורה פעילה בנאצים. בעוד הלחימה עצמה היתה מוצדקת, מכיוון שהנאצים עמדו לחסל אותם בלאו הכי, הרי שהעלאתה על נס עשויה, עד כמה שהדבר אינו מכוון, להיראות כאילו יש בה משום הבעת בוז למליוני היהודים שבנסיונם לשמור על החיים ככל שניתן _לא_ ניסו להילחם חזרה. החרדים, בניגוד לחילונים, חשים כי אותם יהודים שהלכו בשקט אל מותם מבלי לאבד את אמונתם בה' ומבלי לאבד צלם אנוש היו גיבורים בדיוק באותה מידה כמו מורדי הגיטאות. החרדים מאמינים כי ימים מסויימים נחשבים כ"מועדים לפורענות", ומתאימים יותר לציון טרגדיות לאומיות. "מגלגלים זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב", אמרו חז"ל. דוגמה ראויה לציון הוא תשעה באב. ביום זה אירעו, לדברי חז"ל, לא פחות מ-5 צרות נפרדות בתקופות שונות. הצורה אותה לובש הזיכרון היהודי לימי אסון היא צום, אמירת קינות ותפילות מיוחדות, לימוד תורה לעילוי נשמות הנספים, ותשובה וחשבון-נפש. עמידת דום תוך השמעת צפירה, לעומת זאת, נתפסת כצורת זיכרון לא-יהודית במהותה, ונחשבת במידה מסויימת ל"חוקות הגויים". יש בה מידה מסויימת של כאילו מתן ביטוי להצלחה של הרשעים במטרתם להשמיד את רוחו של העם היהודי. אף על פי כן, בדרך כלל נוטים החרדים לעמוד דום בזמן הצפירה כשהם נמצאים בסביבה לא-חרדית.
מצאתי את זה: שאלת תם - למה יש צפירה? יום שלישי, 2 במאי 2006, 11:00 מאת: חדשות וואלה! פעם ביום השואה ופעמיים ביום הזיכרון נשמעת צפירה ברחבי הארץ וכולנו מתייחדים עם זכר המתים. למה? פרופ' עזריהו נותן תשובות (צילומים: רויטרס) מדי שנה מציינת מדינת ישראל את יום הזיכרון לשואה ולגבורה ושבוע לאחר מכן את יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה. צפירת הדומייה, חלק בלתי נפרד מימי הזיכרון האלו, הפכה מזמן לסמל רב משמעות בתרבות הישראלית. פרופסור מעוז עזריהו, מהחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת חיפה, המתמחה בנושא ההנצחה, מכיר היטב את הריטואל הישראלי הזה ומגדיר אותו כ"סממן קולקטיבי, סמן תרבותי בעל עוצמה רבה. יש כוח עצום ודרמה בהקפאה של החיים לדקה או שתיים". לשאלה מדוע ביום השואה אנחנו עומדים בצפירה אחת ואילו ביום הזיכרון לחללי צה"ל יש שתי צפירות, עונה פרופ' עזריהו בפשטות - "לא יודע". התשובה טמונה, כנראה, בהחלטות היסטוריות של ועדת הסמלים והטקסים של הכנסת. חוק יום הזיכרון לחללי צה"ל מדבר על "דומיה בת שתי דקות" ולא מאזכר את הצפירה בערב יום הזיכרון. "זה לא קשור אלינו" היתה התשובה שקיבלנו ממשרד הביטחון. כך או כך, פרופ' עזריהו אומר שמקורה של הצפירה הוא בצורך לסנכרן את דקת הדומייה שעומדים אזרחי המדינה. "דקת דומייה היא דבר שקיים בדיונים בכנסת ובמקומות עבודה, אבל המדינה לא יכולה להחליט שעושים דקה של דומייה סתם כך. איך ידעו האזרחים מתי לעמוד? לכן החליטו להשתמש בצפירות, כך שיהיה סינכרון". פרופ' עזריהו מספר, כי הצפירה היא לא מנהג ישראלי. "הבריטים הנהיגו צפירה אחרי מלחמת העולם הראשונה, אך נטשו מאוחר יותר את המנהג הזה. נתקלתי בתיעוד של צפירות מצופרי בתי חרושת בשנות השלושים במהלך מסעות ההלוויה של אנשים חשובים, דוגמת המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק. גם בחיפה הייתה צפירה בשנת 1949 לציון יום השנה הראשון לקרב על חיפה. "במקביל לצפירה חוזר מדי שנה ריטואל אחר", אומר פרופ' עזריהו. "עיתון זה או אחר שולח כתב למאה שערים או לבני ברק, והוא מתעד את החרדים הממשיכים ללכת במהלך הצפירה. הם טוענים שהם לא מכבדים את הצפירה כי זהו מנהג של גויים, והם צודקים בעקרון, אבל עולה השאלה - איך ייתכן שהדתיים הלאומים עומדים בצפירה?" שואל פרופ' עזריהו. [עד כאן הכתבה מחדשות וואללה!]". ———— וקצת פרפראות כדי להכנס לפרופורציות: בציבור החילוני במספרים יש יותר אנשים שאינם עומדים בצפירה מן הציבור החרדי.. על זה לא עושים רעש גדול, להלן מדגם כתבות של "פוסט ציונים","אנטי ציונים" ו"אלטרנטיבים" חילוניים למהדרין שלא יעמדו בצפירה: כתבה ב WALLA | כתבה בבלוג הבוץ | ה"אינטלקואל" [אינטלקטועלק] בני ציפר [הערת המפיץ:] פרופ' עזריהו הנו חילוני איננו חובש כיפה ותחום התמחותו:הנצחה בחוג לגאוגרפיה באונ' חיפה. לסיכום, על קצה המזלג, עמדת החרדים בעניין הצפירות למיניהן שאלה : למה החרדים אינם עומדים דום בזמן הצפירה ביום הזיכרון לשואה? החרדים, ברובם הגדול, אינם מציינים את יום הזיכרון לשואה ולגבורה החל בכ"ז בניסן. זו הבנה מוטעית נפוצה לחשוב שהסיבה לכך היא שלחרדים לא אכפת מהשואה. זו אמונה שגויה. הם פשוט לא מצדדים בצורת הזיכרון שנבחר על ידי המדינה. הפרספקטיבה החרדית על השואה שונה באופן מהותי מהפרספקטיבה החילונית. אפילו היום שנבחר לזיכרון זה נחשב לפגיעה מסויימת בנספים. התאריך שנבחר הינו יום השנה למרד גיטו וורשה, בו יהודים חמושים לחמו בצורה פעילה בנאצים. בעוד הלחימה עצמה היתה מוצדקת, מכיוון שהנאצים עמדו לחסל אותם בלאו הכי, הרי שהעלאתה על נס עשויה, עד כמה שהדבר אינו מכוון, להיראות כאילו יש בה משום הבעת בוז למליוני היהודים שבנסיונם לשמור על החיים ככל שניתן _לא_ ניסו להילחם חזרה. החרדים, בניגוד לחילונים, חשים כי אותם יהודים שהלכו בשקט אל מותם מבלי לאבד את אמונתם בה' ומבלי לאבד צלם אנוש היו גיבורים בדיוק באותה מידה כמו מורדי הגיטאות. החרדים מאמינים כי ימים מסויימים נחשבים כ"מועדים לפורענות", ומתאימים יותר לציון טרגדיות לאומיות. "מגלגלים זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב", אמרו חז"ל. דוגמה ראויה לציון הוא תשעה באב. ביום זה אירעו, לדברי חז"ל, לא פחות מ-5 צרות נפרדות בתקופות שונות. הצורה אותה לובש הזיכרון היהודי לימי אסון היא צום, אמירת קינות ותפילות מיוחדות, לימוד תורה לעילוי נשמות הנספים, ותשובה וחשבון-נפש. עמידת דום תוך השמעת צפירה, לעומת זאת, נתפסת כצורת זיכרון לא-יהודית במהותה, ונחשבת במידה מסויימת ל"חוקות הגויים". יש בה מידה מסויימת של כאילו מתן ביטוי להצלחה של הרשעים במטרתם להשמיד את רוחו של העם היהודי. אף על פי כן, בדרך כלל נוטים החרדים לעמוד דום בזמן הצפירה כשהם נמצאים בסביבה לא-חרדית.