מדוע

מדוע


מדוע אינני הולך יותר לבית הספר בו אחי סיים את התיכון
מדוע אינני משתתף בעצרת המרכזית בהר הרצל
מדוע אינני מסוגל עדיין לדבר חופשי על מות אחי, בלי להרגיש "סחטן"
מדוע יש בי תחושה עזה ש"הופקרתי"?
מדוע חברת אחי אז מתראיינת ברדיו ואיני יודע על כך
- - - - -
על חלק יש תשובות ועל חלק אין תשובות.
חלק שייך להוריי הכפייתיים שעד יום מות כל אחד מהם, פחדתי מהם מאוד. חלק שייך לאותו שריון עשת שנעטפתי בו עם נפילת אחי, מחיקת כל קשר עם העבר לו הוא שייך.
אני אשם, אני מרגיש עדיין אשם.

יהי זכרו ברוך
 

niva90

New member
הרבה שאלות העלית כאן

חלקן נוגעות בהאשמת האחר: החברה, ההורים.
ובתחושה שהופקרת...
[אגב, למה לדבר על אחיך מתקשר אצלך עם תחושת סחטנות?
הרי כל אדם זקוק לפרוק אחרת יוצף מבפנים].

חלקן נוגעות בהלקאה עצמית - תוך מודעות למנגנון ההגנה שמסייע לך לשרוד את הקושי שבהתמודדות עם האל שאיננו.

האמת היא שאי אפשר באמת למחוק את העבר וכמה שננסה זה לא באמת יעזור.

אולי מה שיעזור מעט להתמודד עם תחושת האשמה - היא משמעות של החיים עבורך.
 

ebi83

New member
זיכרון הוא זיכרון הוא זיכרון.

החיים עם השכול לא כפופים לחוקים או למנהגים כאלו או אחרים.

זה שההורים החליטו על כיוון שלא מתאים לך ועוד הכריחו אותך ללכת בו- סביר שיותיר משקעים ואי נוחות.
מאחל לך שתמצא את הדרך שלך לחיות בשלום עם עברך ובמבט מפוקח וחיובי לעבר העתיד.

 
תודה על התשובות, על התמיכה

עכשיו כשאני מעט רגוע, טיפה יותר קל לי. עזרתם לי מאוד. תודה
 
למעלה