טיפטיפ שלי
New member
מדינה אוכלת יושביה
תראו- אני אוהבת את הארץ הזאת,
אני לא מאילו שיארזו מזוודה ויעזבו....
ובכל זאת- אני מרגישה שהמדינה שלי לא ממש רוצה אותי ולא נותנת לי- ולהרבה אנשים שכמותי - לחיות.
לחיות בשקט, בכבוד....
ומי אני?
אישה, אמא, בעלת עסק עצמאי...סוג של קצת...יזמית שמנסה ליצור לעצמה פרנסה בכבוד.
ולא, לא ביקשתי טירה מפוארת לגור בה... גם לא כירכרה מזהב....
מספיק לי 4 קירות משלי, עם עגלה צנועה לנסוע עליה..... חינוך טוב לילדי, מדינה שתחבק ותכבד את הרצון שלי ליצור מקום פרנסה מכובד לי, לבעלי ובדרך לעוד כ 10 נפשות שאני מעסיקה...
והבטן שלי מלאה,
מלאה בתחושת כעס, עלבון, ובעיקר כאב וצער על איך שהמדינה חונקת אותנו...
ולאחרונה אני שמה לב שכמעט כל בעלי העסקים- והאנשים....גם הספקים שלי- וגם הלקוחות שלי,
כולנו מוגדרים כבני ״מעמד הביניים״, כולם חנוקים, כולם סופרים את השקל שבכיסם בצורה קפדנית....
מי יותר, ומי פחות.
אנחנו סובלים ומי נהנה?
הבנקים!
רשויות המס!
והמדינה- שלא נותנת הזדמנות להרים את הראש,
גם אם אתה אזרח שומר חוק, גם אם תרמת את חלקך לחברה- בצבא, במיסים, בצדקה....
ואתה לא בורח- לא מנסה להתחמק מחובותיך.... ממעשיך..
בכל זאת , אתה לבד במערכה מול כל ה״כרישים״
״מחאת הקוטג׳״ זה נחמד...
גם חרם על השוקולד... או על הבמבה...
אבל לא משם יגיע השינוי!
קטונתי!! אני לא יודעת מאיפה להתחיל... אבל צריך לעשות באמת משהו גדול!
אולי
לפגוע בפרנסתם של הבנקים!! שילמדו להפסיק לחיות על חשבוננו ולהכניס אותנו לפלונטרים מיותרים,
לפגוע בפרנסתם של האנשים שאנחנו בוחרים, כדי שיזכרו מי משלם להם את המשכורת ובעד מי הם צריכים לפעול...
באמת שקטונתי, ואני מיואשת....
רק יודעת- שככה אי אפשר להמשיך.
סתם רציתי לפרוק משהו שיושב לי בבטן כבר המון זמן- מקווה שמצאתי אוזן קשבת...
תראו- אני אוהבת את הארץ הזאת,
אני לא מאילו שיארזו מזוודה ויעזבו....
ובכל זאת- אני מרגישה שהמדינה שלי לא ממש רוצה אותי ולא נותנת לי- ולהרבה אנשים שכמותי - לחיות.
לחיות בשקט, בכבוד....
ומי אני?
אישה, אמא, בעלת עסק עצמאי...סוג של קצת...יזמית שמנסה ליצור לעצמה פרנסה בכבוד.
ולא, לא ביקשתי טירה מפוארת לגור בה... גם לא כירכרה מזהב....
מספיק לי 4 קירות משלי, עם עגלה צנועה לנסוע עליה..... חינוך טוב לילדי, מדינה שתחבק ותכבד את הרצון שלי ליצור מקום פרנסה מכובד לי, לבעלי ובדרך לעוד כ 10 נפשות שאני מעסיקה...
והבטן שלי מלאה,
מלאה בתחושת כעס, עלבון, ובעיקר כאב וצער על איך שהמדינה חונקת אותנו...
ולאחרונה אני שמה לב שכמעט כל בעלי העסקים- והאנשים....גם הספקים שלי- וגם הלקוחות שלי,
כולנו מוגדרים כבני ״מעמד הביניים״, כולם חנוקים, כולם סופרים את השקל שבכיסם בצורה קפדנית....
מי יותר, ומי פחות.
אנחנו סובלים ומי נהנה?
הבנקים!
רשויות המס!
והמדינה- שלא נותנת הזדמנות להרים את הראש,
גם אם אתה אזרח שומר חוק, גם אם תרמת את חלקך לחברה- בצבא, במיסים, בצדקה....
ואתה לא בורח- לא מנסה להתחמק מחובותיך.... ממעשיך..
בכל זאת , אתה לבד במערכה מול כל ה״כרישים״
״מחאת הקוטג׳״ זה נחמד...
גם חרם על השוקולד... או על הבמבה...
אבל לא משם יגיע השינוי!
קטונתי!! אני לא יודעת מאיפה להתחיל... אבל צריך לעשות באמת משהו גדול!
אולי
לפגוע בפרנסתם של הבנקים!! שילמדו להפסיק לחיות על חשבוננו ולהכניס אותנו לפלונטרים מיותרים,
לפגוע בפרנסתם של האנשים שאנחנו בוחרים, כדי שיזכרו מי משלם להם את המשכורת ובעד מי הם צריכים לפעול...
באמת שקטונתי, ואני מיואשת....
רק יודעת- שככה אי אפשר להמשיך.
סתם רציתי לפרוק משהו שיושב לי בבטן כבר המון זמן- מקווה שמצאתי אוזן קשבת...