מדינה אחת לשתי עמים
אנשי ימין הגו שנים רבות בארץ ישראל השלמה. אנשי שמאל חלמו על שלום עם מדינה פלסטינית לצידנו. שניהם לא זכו לראות בהתגשמות חלומם. אולי הגיעה העת לחשוב על פתרון אחר: מדינה אחת לשני עמים. תחי מדינת ישראל-פלסטין לאחר מלחמת ששת הימים, כשכולנו התמלאנו באופוריה מכך שהנה, החזון התגשם וארץ ישראל שוב מאוחדת בידי היהודים והצדק בידי הימין. לאחר שראינו את תמונות רבין עם עראפת וקלינטון לוחצים ידיים במדשאות הבית הלבן בטקס חתימת הסכם השלום, חלמנו שהנה הקמנו הפרדה רצויה לשני העמים והצדק בידי השמאל. בשני המקרים טעינו ועל טעויותינו אנו משלמים עד היום. אחד המקורות הגדולים שהביאנו לתוצאות הקשות הוא שנאחזנו בלאומיותנו וחיבורנו לסמלים המוכרים כיהודים וציונים, כשאנו מנופפים במוצאנו ומנסים לחייב את הפלסטינאים ודומיהם שגרים בארצינו לאמץ את סמלינו (די להיזכר בספורטאים הערבים העומדים ומכבדים את שירת התקווה שמבליטה את זרותם למושלי הארץ בשיר ששר על הרגשות היהודים הלאומים). מובן שגם לפלסטינאים יש רגשות סנטימנטלים משלהם לארץ, ולכן כל גילוי לאומיות מצידנו מעורר את רגשותיהם והופך אותם לתוקפנים כלפינו ושליטתנו על הארץ. זה מה שנוכחנו לדעת בשליטה הישראלית בעזה ובגדה. בין בכוחניות הברוטלית ששטפה אותנו במלחמת ששת הימים, ובין בכפפות המשי שנהגנו בהם לאחר חתימת הסכם השלום - תמיד נכשלנו. אולם כיום, לאחר ההתנתקות שעברנו בעזה, למרות הדיבורים על כדאיותה של תוכנית ההתכנסות של ראש הממשלה אהוד אולמרט, שני העמים מודים מתחת לפני השטח כי העמים אינם יכולים להסתדר אחד בלעדי השני בארצנו הקטנטונת. הכלכלה הפלסטינית בעזה קורסת, האנרכיה חוגגת, ונוצר שם כאוס גדול, במידה רבה בשל ניתוק הקשרים התחבורתיים בין עזה לגדה. מאידך, הביטחון הישראלי כי האינתיפדה מאחוריו - ארעי. הישראלים יודעים כי השליטה של אירגוני טרור ערבים על שטחים נרחבים בישראל יכולים למוטט את המדינה. תוכנית ההתכנסות לבדה אינה מספיקה, על אחת כמה וכמה אם תיעשה ללא הדברות. צריך ליצור קונצנזוס רחב בין יהודים לשאר העמים להישאר יחד במדינה אחת, וזאת בדרך הבאה. תום חזון מדינת היהודים על המדינה להיפרד מתדמיתה כמדינת היהודים ואגב עוד עמים וזה כרוך בשינוי שמה למדינת ישראל ופלסטין, החלפת המנונה, דגלה וסמליה הרשמיים המשייכים אותה בלעדית ליהודים (כגון המנורה והמגן דוד) לדברים שיהיו מקובלים על שתי העמים. כמו כן ביטול: חג יום העצמאות. חלוקת הארץ למחוזות מינהליים אוטונומים למחצה, החלוקה תבוצע על בסיס אתני וגאוגרפי, שתחושב תוך התמקדות במספר התושבים הישראלים או הפלסטינאים, תוך הסדרת רצף טריטואלי בין מחוזות ישראלים ופלסטינאים, וחילופי אוכלסיות שיסדירו את החלוקה על בסיס אתני וגיאוגרפי. לאחר חלוקה זאת, לא יורשו העמים להתגורר אחד במחוז של השני, זאת לצורך הפרדה מהירה אם יהיה צורך עתידי בחלוקת המדינה לשניים. חלוקה מלאה על בסיס אתני לא תבוצע בכורח בערים מעורבות כגון ירושלים, יפו, עכו וחיפה. לאחר החלוקה יהיה ת.ז. נפרדות לשני העמים וגם יונהגו גבולות ביקורות בנקודות המעבר בין מחוזות ישראלים ופלסטינאים. חילקתי את הארץ לצורך ההדגמה ל-16 מחוזות שבבירותיהם, הערים הגדולות במחוז, ישבו מועצות שיוקמו מראשי ערים ורשויות במחוז והם ינהלו את ענייני המחוז והרשויות מול השלטון. בכך אנו גם מרוויחים מדינה מאוחדת אך לא משותפת בכל הדברים בין העמים, אלא יש להם גמישות מסויימת. המחוזות הישראלים הם הדרום, שבירתו אילת. הנגב, שבירתו באר-שבע. הערבה, שבירתה ערד. לכיש, שבירתו אשדוד. המרכז, שבירתו תל-אביב. השרון, שבירתו נתניה. עמק יזרעאל, שבירתו מגדל-העמק. הצפון, שבירתו חיפה. גליל עליון, שבירתו כרמיאל, והגולן, שבירתו טבריה. המחוזות הפלסטינאים הם: הר חברון, שבירתו חברון. רצועת עזה, שבירתו עזה. בקעת הירדן, שבירתו רמאללה. השומרון, שבירתו שכם והגליל התחתון, שבירתו נצרת. ירושלים - בירת שני העמים ירושלים תוכר כבירת המדינה המאוחדת וגם כבירה מחוזית ישראלית בעיקרה. במחוזות הישראלים היהודים יוכרו ימי השבת והחגים, שפת הלימוד ותוכנו, מוסד הרבנות וכו’ לפי החוק וההלכה היהודית, בעוד שבמחוזות הפלסטינים המוסלמים ברובם יונהגו חוקים אלו לפי ההלכה האיסלמית. החוק האזרחי יהיה משותף לכולם. עקב הגדלת אוכלוסיית המדינה, ראוי להוסיף מושבים בכנסת וחיוב על כל ממשלת קואליציה להכיל מספר מסויים של ח"כים פלסטינים. יוקם חיבור יבשתי ישיר בכבישים ורכבות בין רצועת עזה לגדה וכן יוקמו נמל ימי ונמל תעופה בינ"ל לאומי ברצועה ונמל תעופה נוסף בגדה. עיקר המשאבים הכלכליים יוזרמו למחוזות הפלסטינים לשיקום ופיתוח תשתיות לרמה הישראלית, וכן הקמת מוסדות עיסקיים כגון בורסה, עידוד יוזמות עיסקיות והנחות מיסים למשקיעים באזור הפלסטיני, עידוד פיתוח החקלאות ותעשייה קלה. יוקמו מוסדות בריאות כגון בתי חולים, ולימודים כלומר בתי ספר, מכללות ואונברסיטאות. ניתן אף לשקול היתר הקמת מוסדות הימורים, רק במחוזות פלסטינאים (למעט באילת), כדי להזרים את הרווחים לאזורים העניים בארץ וכן עידוד אטרקציות תיירותיות. בנוסף לכך, יוקמו יחידות צבא ומשטרה עממיים פלסטינים נפרדים מהישראלים. דחיית זכות השיבה לתקופה שאחרי סיום הטיפול באזרחים המקומיים ופיתוח התשתיות הלאומיות במחוזות הפלסטינים, וגם אז להגבילה באמצאים שונים כגון הפחתת סל הקליטה, הוכחת המוצא הפלסטיני, מצב כלכלי של העולה, אי השתייכות לגורמי טרור בחו"ל או בארץ (גם לא קשרים משפחתיים קרובים) וכו’. גם אז רצוי ליצור בארץ תעודת תושב, בשונה מאזרח, לתקופת מבחן מסויימת שלאחריה ייבדק אם יקבל תעודת אזרח או יגורש. (אגב, זה גם פיתרון הולם למעמד העובדים הזרים הקבועים במקום ויזת העבודה הקיימת היום). לפני שמתעלפים האם יקומו אנשי ימין, שמאל או מרכז אשר יסכימו להקריב את הציונות, הלאומניות וכספים רבים כדי ליצור ארץ דמיונית זאת? האם יתמלאו סבלנות ואורך רוח כדי לצלוח את כל המשברים ולהקים ארץ שכמוה לא חלמו אבותיהם ולא לה פיללו? לפי מה שרואות עיניי, רק בדרך כזאת עוד יהיה סיכוי שנחיה בשלום ובכבוד כשני עמים בארץ מאוחדת אחת, כשאחד יגן על השני. עלינו לקבוע במחשבתינו שזאת הדרך הרצויה לנו לחיות יחדיו עד שמשיח בן דוד ירד מהשמיים או מוחמד יצא מקברו. רק כך נמלא את רצון כל הזרמים והעמים הגרים בארצנו. רק כך יוכלו החולמים לחיות בארץ ישראל השלמה ורק כך נוכל לחיות יחד, שני עמים במדינה אחת. נ.ב. אין בכוונתי בכתבה זאת להודיע כי זו השקפת עולמי, אלא רק לעורר נקודת מבט חדשה על הסכסוך הותיק שלפחות בדרכה אני מנסה להראות שאולי עוד יש פיתרון תיאורטי, אבל אני חייב לציין כי למעשה איני מאמין שיש סיכוי שהוא יבוא להגשמה מעשית. אבל אולי כתבה זאת תיתן לפוליטיקאים הישראלים כיווני חשיבה חדשים ומשקפיים לראות את השונה מהם. בכתבה זאת אני גם רומז בעצם על דעיכתה של הציונות בעשור האחרון, דבר שיכול להביא למהפכה בתפיסת העולם של הישראלים ונקודת מבט אחרת על יחסנו עם הפלסטינים.
אנשי ימין הגו שנים רבות בארץ ישראל השלמה. אנשי שמאל חלמו על שלום עם מדינה פלסטינית לצידנו. שניהם לא זכו לראות בהתגשמות חלומם. אולי הגיעה העת לחשוב על פתרון אחר: מדינה אחת לשני עמים. תחי מדינת ישראל-פלסטין לאחר מלחמת ששת הימים, כשכולנו התמלאנו באופוריה מכך שהנה, החזון התגשם וארץ ישראל שוב מאוחדת בידי היהודים והצדק בידי הימין. לאחר שראינו את תמונות רבין עם עראפת וקלינטון לוחצים ידיים במדשאות הבית הלבן בטקס חתימת הסכם השלום, חלמנו שהנה הקמנו הפרדה רצויה לשני העמים והצדק בידי השמאל. בשני המקרים טעינו ועל טעויותינו אנו משלמים עד היום. אחד המקורות הגדולים שהביאנו לתוצאות הקשות הוא שנאחזנו בלאומיותנו וחיבורנו לסמלים המוכרים כיהודים וציונים, כשאנו מנופפים במוצאנו ומנסים לחייב את הפלסטינאים ודומיהם שגרים בארצינו לאמץ את סמלינו (די להיזכר בספורטאים הערבים העומדים ומכבדים את שירת התקווה שמבליטה את זרותם למושלי הארץ בשיר ששר על הרגשות היהודים הלאומים). מובן שגם לפלסטינאים יש רגשות סנטימנטלים משלהם לארץ, ולכן כל גילוי לאומיות מצידנו מעורר את רגשותיהם והופך אותם לתוקפנים כלפינו ושליטתנו על הארץ. זה מה שנוכחנו לדעת בשליטה הישראלית בעזה ובגדה. בין בכוחניות הברוטלית ששטפה אותנו במלחמת ששת הימים, ובין בכפפות המשי שנהגנו בהם לאחר חתימת הסכם השלום - תמיד נכשלנו. אולם כיום, לאחר ההתנתקות שעברנו בעזה, למרות הדיבורים על כדאיותה של תוכנית ההתכנסות של ראש הממשלה אהוד אולמרט, שני העמים מודים מתחת לפני השטח כי העמים אינם יכולים להסתדר אחד בלעדי השני בארצנו הקטנטונת. הכלכלה הפלסטינית בעזה קורסת, האנרכיה חוגגת, ונוצר שם כאוס גדול, במידה רבה בשל ניתוק הקשרים התחבורתיים בין עזה לגדה. מאידך, הביטחון הישראלי כי האינתיפדה מאחוריו - ארעי. הישראלים יודעים כי השליטה של אירגוני טרור ערבים על שטחים נרחבים בישראל יכולים למוטט את המדינה. תוכנית ההתכנסות לבדה אינה מספיקה, על אחת כמה וכמה אם תיעשה ללא הדברות. צריך ליצור קונצנזוס רחב בין יהודים לשאר העמים להישאר יחד במדינה אחת, וזאת בדרך הבאה. תום חזון מדינת היהודים על המדינה להיפרד מתדמיתה כמדינת היהודים ואגב עוד עמים וזה כרוך בשינוי שמה למדינת ישראל ופלסטין, החלפת המנונה, דגלה וסמליה הרשמיים המשייכים אותה בלעדית ליהודים (כגון המנורה והמגן דוד) לדברים שיהיו מקובלים על שתי העמים. כמו כן ביטול: חג יום העצמאות. חלוקת הארץ למחוזות מינהליים אוטונומים למחצה, החלוקה תבוצע על בסיס אתני וגאוגרפי, שתחושב תוך התמקדות במספר התושבים הישראלים או הפלסטינאים, תוך הסדרת רצף טריטואלי בין מחוזות ישראלים ופלסטינאים, וחילופי אוכלסיות שיסדירו את החלוקה על בסיס אתני וגיאוגרפי. לאחר חלוקה זאת, לא יורשו העמים להתגורר אחד במחוז של השני, זאת לצורך הפרדה מהירה אם יהיה צורך עתידי בחלוקת המדינה לשניים. חלוקה מלאה על בסיס אתני לא תבוצע בכורח בערים מעורבות כגון ירושלים, יפו, עכו וחיפה. לאחר החלוקה יהיה ת.ז. נפרדות לשני העמים וגם יונהגו גבולות ביקורות בנקודות המעבר בין מחוזות ישראלים ופלסטינאים. חילקתי את הארץ לצורך ההדגמה ל-16 מחוזות שבבירותיהם, הערים הגדולות במחוז, ישבו מועצות שיוקמו מראשי ערים ורשויות במחוז והם ינהלו את ענייני המחוז והרשויות מול השלטון. בכך אנו גם מרוויחים מדינה מאוחדת אך לא משותפת בכל הדברים בין העמים, אלא יש להם גמישות מסויימת. המחוזות הישראלים הם הדרום, שבירתו אילת. הנגב, שבירתו באר-שבע. הערבה, שבירתה ערד. לכיש, שבירתו אשדוד. המרכז, שבירתו תל-אביב. השרון, שבירתו נתניה. עמק יזרעאל, שבירתו מגדל-העמק. הצפון, שבירתו חיפה. גליל עליון, שבירתו כרמיאל, והגולן, שבירתו טבריה. המחוזות הפלסטינאים הם: הר חברון, שבירתו חברון. רצועת עזה, שבירתו עזה. בקעת הירדן, שבירתו רמאללה. השומרון, שבירתו שכם והגליל התחתון, שבירתו נצרת. ירושלים - בירת שני העמים ירושלים תוכר כבירת המדינה המאוחדת וגם כבירה מחוזית ישראלית בעיקרה. במחוזות הישראלים היהודים יוכרו ימי השבת והחגים, שפת הלימוד ותוכנו, מוסד הרבנות וכו’ לפי החוק וההלכה היהודית, בעוד שבמחוזות הפלסטינים המוסלמים ברובם יונהגו חוקים אלו לפי ההלכה האיסלמית. החוק האזרחי יהיה משותף לכולם. עקב הגדלת אוכלוסיית המדינה, ראוי להוסיף מושבים בכנסת וחיוב על כל ממשלת קואליציה להכיל מספר מסויים של ח"כים פלסטינים. יוקם חיבור יבשתי ישיר בכבישים ורכבות בין רצועת עזה לגדה וכן יוקמו נמל ימי ונמל תעופה בינ"ל לאומי ברצועה ונמל תעופה נוסף בגדה. עיקר המשאבים הכלכליים יוזרמו למחוזות הפלסטינים לשיקום ופיתוח תשתיות לרמה הישראלית, וכן הקמת מוסדות עיסקיים כגון בורסה, עידוד יוזמות עיסקיות והנחות מיסים למשקיעים באזור הפלסטיני, עידוד פיתוח החקלאות ותעשייה קלה. יוקמו מוסדות בריאות כגון בתי חולים, ולימודים כלומר בתי ספר, מכללות ואונברסיטאות. ניתן אף לשקול היתר הקמת מוסדות הימורים, רק במחוזות פלסטינאים (למעט באילת), כדי להזרים את הרווחים לאזורים העניים בארץ וכן עידוד אטרקציות תיירותיות. בנוסף לכך, יוקמו יחידות צבא ומשטרה עממיים פלסטינים נפרדים מהישראלים. דחיית זכות השיבה לתקופה שאחרי סיום הטיפול באזרחים המקומיים ופיתוח התשתיות הלאומיות במחוזות הפלסטינים, וגם אז להגבילה באמצאים שונים כגון הפחתת סל הקליטה, הוכחת המוצא הפלסטיני, מצב כלכלי של העולה, אי השתייכות לגורמי טרור בחו"ל או בארץ (גם לא קשרים משפחתיים קרובים) וכו’. גם אז רצוי ליצור בארץ תעודת תושב, בשונה מאזרח, לתקופת מבחן מסויימת שלאחריה ייבדק אם יקבל תעודת אזרח או יגורש. (אגב, זה גם פיתרון הולם למעמד העובדים הזרים הקבועים במקום ויזת העבודה הקיימת היום). לפני שמתעלפים האם יקומו אנשי ימין, שמאל או מרכז אשר יסכימו להקריב את הציונות, הלאומניות וכספים רבים כדי ליצור ארץ דמיונית זאת? האם יתמלאו סבלנות ואורך רוח כדי לצלוח את כל המשברים ולהקים ארץ שכמוה לא חלמו אבותיהם ולא לה פיללו? לפי מה שרואות עיניי, רק בדרך כזאת עוד יהיה סיכוי שנחיה בשלום ובכבוד כשני עמים בארץ מאוחדת אחת, כשאחד יגן על השני. עלינו לקבוע במחשבתינו שזאת הדרך הרצויה לנו לחיות יחדיו עד שמשיח בן דוד ירד מהשמיים או מוחמד יצא מקברו. רק כך נמלא את רצון כל הזרמים והעמים הגרים בארצנו. רק כך יוכלו החולמים לחיות בארץ ישראל השלמה ורק כך נוכל לחיות יחד, שני עמים במדינה אחת. נ.ב. אין בכוונתי בכתבה זאת להודיע כי זו השקפת עולמי, אלא רק לעורר נקודת מבט חדשה על הסכסוך הותיק שלפחות בדרכה אני מנסה להראות שאולי עוד יש פיתרון תיאורטי, אבל אני חייב לציין כי למעשה איני מאמין שיש סיכוי שהוא יבוא להגשמה מעשית. אבל אולי כתבה זאת תיתן לפוליטיקאים הישראלים כיווני חשיבה חדשים ומשקפיים לראות את השונה מהם. בכתבה זאת אני גם רומז בעצם על דעיכתה של הציונות בעשור האחרון, דבר שיכול להביא למהפכה בתפיסת העולם של הישראלים ונקודת מבט אחרת על יחסנו עם הפלסטינים.