מדליקה עוד ../images/Emo16.gif - עוד חיילים נהרגו
ושוב אני לא יכולה לישון. השלווה הזאת שבה מלקקים את הפצעים והולכים הלאה כל כך אופיינית לארץ שבה אנחנו חיים, עד כי לא נותר לי אלא לתהות מה נורמלי? נורמלי זה להמשיך הלאה? נורמלי לעצור הכל ולהתאבל? לכל הרוחות - אנשים יושבים בבית, רואים טלויזיה, יש חדשות: עוד חיילים / אזרחים נהרגו (יותר נכון נרצחו) ובמקביל נועצים שיניים בפרוסה עם חביתה או עם השד יודע מה, והמזון מתעכל לו בשלווה, כי כבר למדנו לעלעל, להעביר הלאה... פעם, כשהיה פיגוע, ידידה שהיתה לי אז שאלה "איפה הפיגוע?" ואם זה לא ברדיוס של 1 ק"מ ממקום מגוריה היא לא מתעניינת בכלל בפרטים. אז חשבתי שהיא אנוכית ומגעילה, אבל רק עכשיו אני מבינה שהיא פשוט ניסתה להגן על עצמה. כמה זוועות אפשר לספוג? כמה אפשר עוד להכיל? וגם אני ממשיכה בחיים, וגם על עצמי תוהה האם השתגעתי או שמא העולם מסביבי איבד את השפיות... ובמעבר חד, כמו שנהוג בלבאנט, אני מאחלת לכם בזאת שיהיה, למרות הכל, בוקר טוב לכולם...
ושוב אני לא יכולה לישון. השלווה הזאת שבה מלקקים את הפצעים והולכים הלאה כל כך אופיינית לארץ שבה אנחנו חיים, עד כי לא נותר לי אלא לתהות מה נורמלי? נורמלי זה להמשיך הלאה? נורמלי לעצור הכל ולהתאבל? לכל הרוחות - אנשים יושבים בבית, רואים טלויזיה, יש חדשות: עוד חיילים / אזרחים נהרגו (יותר נכון נרצחו) ובמקביל נועצים שיניים בפרוסה עם חביתה או עם השד יודע מה, והמזון מתעכל לו בשלווה, כי כבר למדנו לעלעל, להעביר הלאה... פעם, כשהיה פיגוע, ידידה שהיתה לי אז שאלה "איפה הפיגוע?" ואם זה לא ברדיוס של 1 ק"מ ממקום מגוריה היא לא מתעניינת בכלל בפרטים. אז חשבתי שהיא אנוכית ומגעילה, אבל רק עכשיו אני מבינה שהיא פשוט ניסתה להגן על עצמה. כמה זוועות אפשר לספוג? כמה אפשר עוד להכיל? וגם אני ממשיכה בחיים, וגם על עצמי תוהה האם השתגעתי או שמא העולם מסביבי איבד את השפיות... ובמעבר חד, כמו שנהוג בלבאנט, אני מאחלת לכם בזאת שיהיה, למרות הכל, בוקר טוב לכולם...
