מדלת אחת מנסים להדוף את היהדות

[חורזת באהבה]

אף אחד לא מתעורר מהנחת תפילין. ואם זה מעורר אותו , בעייתי. הנחת תפילין זו מצווה מדאורייתא, לא אביזר להפגין דבר זה או אחר. אין שום דבר יהודי בלתפוס נערים ברחוב ולשכנע אותם להניח תפילין.
ראוי שכל ילד בר מצווה, יקבל תפילין. יש מסורת ישראל, הסנדק קונה תפילין לבר מצווה. כולם רוצים להיות סנדקים, אבל שצריך להוציא כמה אלפי שקלים.... ככה אנחנו, היהודים.
יש ילדים, שלא יודעים מה זה "שמע ישראל". זה חמור. בדורינו זה לא קיים, גם בדור ילדיי.
וחמור לא פחות, לדעתי יותר, שלא נותנים שמות יהודים לילדים.

לא משכנעים, שואלים, ולפעמים העמדה באה כהצלה.

 

[boriska1]

לא משכנעים, שואלים, ולפעמים העמדה באה כהצלה.

כן מנסים לשכנע. מנסיוני. הצלה ממה?

 

[חורזת באהבה]

כן מנסים לשכנע. מנסיוני. הצלה ממה?

הצלה ממועקה.

 

[ריקי זו אני]

כשמנהלי בתי הספר יבינו שגדל פה דור אחר,
דור ישראלי שדומה יותר לדור סבא מאשר לדור אבא...
רוצה ומבין שסבא היה יהודי (חילוני) בכל רמ"ח אבריו...
שידע ואהב את התנ"ך והבין שהדרך לישרוד במזרח התיכון מול
עולם ערבי ע נ ק... היא בגרוש והפיכת כפרים לשטחי חקלאות...
מהערים להיות ערים יהודיות ללא סממן אחר בהם...
מול הדור של אבא... שחיפש קרירה, כסף נסיעות בעולם
ושקט תוך ויתורים על הבטחון הבסיסי.

 

[Harrington]

כשמנהלי בתי הספר יבינו שגדל פה דור אחר,
דור ישראלי שדומה יותר לדור סבא מאשר לדור אבא...
רוצה ומבין שסבא היה יהודי (חילוני) בכל רמ"ח אבריו...
שידע ואהב את התנ"ך והבין שהדרך לישרוד במזרח התיכון מול
עולם ערבי ע נ ק... היא בגרוש והפיכת כפרים לשטחי חקלאות...
מהערים להיות ערים יהודיות ללא סממן אחר בהם...
מול הדור של אבא... שחיפש קרירה, כסף נסיעות בעולם
ושקט תוך ויתורים על הבטחון הבסיסי.

עם ישראל חוזר ליהדותו. רואים במציאות ממש את התיאור לתקופת אתחלתא דגאולה, בה מסופר על חזרת העם פיזית לארצו ולאחר מכן על חזרתו לדתו. אמנם יש צעקנים שאוהבים לצווח את ההיפך. אבל אם מסתכלים על זה ברוגע קשה לפספס את הנקודה הזאת שהיטבת לתארו.

אגב ברוח התקופה, ארבעת הבנים שבהגדה מתוארים (גם) כארבע דורות. החל מהסב שהיה שומר מצוות או בכל אופן מחובר חזק ליהדותו, אחריו הרשע כביכול שהתרחק מהיהדות, בעקבותיו התם שגדל בבית הבן המתרחק אבל ראה גם את הסב המקורב, וכצאצא שלו, זה שלא יודע לשאול. פשוט לא מכיר, לא יודע לזהות. כבר לא ראה את הסבא (החכם) ומבחינתו גדל בעולם בו סבו התרחק מהיהדות ואביו סתם לא היה מחובר במיוחד. ובכל זאת, "את פתח לו". העולם קורא לו. היהדות קוראת לו. הנשמה היהודית מבעבעת בקרבו, גם אם הוא לא מבין את פשרה ומהותה. הוא יחזור בסוף, ברמה כזאת או אחרת. הדור הבא כבר ישוב להיות ה"חכם" שבסדר הכרונולוגי.