מדע בדיוני ודת
לכל סופר בתחום יש גישות שונות לדת שמתבטאות בצורות שונות. ישספור שהקים דת, יש סופרים שמלגלגים לדת ויש כאלה שפשוט מתעלמים ממנה. הינלין בספריו הרבה להביע את דעתו על דת ועל מאמינים עיוורים בייחוד ב``איוב`` שבו ישנה ביקורת חריפה על האל היהודי-נוצרי. אסימוב, לפחות בתיאוריה, יצר עולם ללא דת(ככל שאני זוכרת) חוץ מאולי ב``נמסיס``. אבל, לדעתי ואתם יכולים לרצוח אותי אח``כ, כל התיאור של הארי סלדון, הרובוט דאניל, המוסד והמוסד האחר מסריח יותר מדי כדת בפני עצמה כדאניל הוא האב ורוח הקודש וסלדון הוא הבן. שהרי סלדון ומבטיח ואף מקיים לחזור בשעות משבר. בספר ``עיר`` (שלא קראתי) בני האדם נכנסים למיתולוגיה של הכלבים כאלים בדומה מאד למה שקורה ב``בתום החורף`` של סילברברג, כלומר התיחסות לבני האדם כאלים. ב``ביתה יחידתה`` יש פיתוח של תיאורה לגבי מה יקרה אם יופיע צאצא נוסף של אלוהים ועם תיאור נבזי למדי של מאמינים עיוורים. ב``חולית`` כל התיאורים של ``האימהות`` ושל ``הטייסים`` מאד מזכיר דת למרות שאין שם תיאור של טקסים דתיים ומתייחסים אליהם יותר כ``גילדות``. ב``המנון לליבוביץ`` מתוארים הנזירים כאי אחרון של שפיות אך ישנה ביקורת מרומזת על הימנעותם של הנזירים מלהנחות את האנושות לנתיב פחות הרסני. האם אני טועה או שרב ההתייחסויות לדת במד``ב הן מאד חילוניות? נראה לי באופן אישי שהמד``ב מתעסק בדת על היבטיה השונים יותר מאשר כל סוגי הספרות האחרים(מלבד אולי ספרים דתיים ומחקרים תיאולגיים).
לכל סופר בתחום יש גישות שונות לדת שמתבטאות בצורות שונות. ישספור שהקים דת, יש סופרים שמלגלגים לדת ויש כאלה שפשוט מתעלמים ממנה. הינלין בספריו הרבה להביע את דעתו על דת ועל מאמינים עיוורים בייחוד ב``איוב`` שבו ישנה ביקורת חריפה על האל היהודי-נוצרי. אסימוב, לפחות בתיאוריה, יצר עולם ללא דת(ככל שאני זוכרת) חוץ מאולי ב``נמסיס``. אבל, לדעתי ואתם יכולים לרצוח אותי אח``כ, כל התיאור של הארי סלדון, הרובוט דאניל, המוסד והמוסד האחר מסריח יותר מדי כדת בפני עצמה כדאניל הוא האב ורוח הקודש וסלדון הוא הבן. שהרי סלדון ומבטיח ואף מקיים לחזור בשעות משבר. בספר ``עיר`` (שלא קראתי) בני האדם נכנסים למיתולוגיה של הכלבים כאלים בדומה מאד למה שקורה ב``בתום החורף`` של סילברברג, כלומר התיחסות לבני האדם כאלים. ב``ביתה יחידתה`` יש פיתוח של תיאורה לגבי מה יקרה אם יופיע צאצא נוסף של אלוהים ועם תיאור נבזי למדי של מאמינים עיוורים. ב``חולית`` כל התיאורים של ``האימהות`` ושל ``הטייסים`` מאד מזכיר דת למרות שאין שם תיאור של טקסים דתיים ומתייחסים אליהם יותר כ``גילדות``. ב``המנון לליבוביץ`` מתוארים הנזירים כאי אחרון של שפיות אך ישנה ביקורת מרומזת על הימנעותם של הנזירים מלהנחות את האנושות לנתיב פחות הרסני. האם אני טועה או שרב ההתייחסויות לדת במד``ב הן מאד חילוניות? נראה לי באופן אישי שהמד``ב מתעסק בדת על היבטיה השונים יותר מאשר כל סוגי הספרות האחרים(מלבד אולי ספרים דתיים ומחקרים תיאולגיים).