מדרגות לגן עדן\ קורטי
שבורה מבפנים. חסרת רצונות, חסרת פחדים, חסרת מעצורים. "היא משוגעת, פסיכית, מפגרת." מצמיחה כנפיים על גבה, בעודה כלואה בכלוב מחליד. מתרוצצת בעצבנות, עיניים בורקות מזעם- מוכנה לרצוח. המבט מבשר המוות ניכר בעינייה- כה מוחשי נראה- כה כואב. והם, הולכים הלוך ושוב, מתרוצצים יום וליל. הם רואים כמה רע לה- כמה היא כועסת, עצובה, משוגעת. אבל הם- הם, מתעלמים- כי הם מבינים עליה הכול. והיא- ממשיכה בשלה, מנסה לפרוץ את סורגי הברזל, מנסה לחרסם את דרכה אל החופש- מנסה בכל כוחותיה הנותרים. ואז, כשכמעט נפרצים הגבולות, הם- טורחים להציב שמירה איכותית- לא נותנים לה לברוח. כל מה שהיא עושה נראה רע- הם נעלבים- והיא מפגרת. אין עוד מילים. מנסה לדמיין מציאות מלאכותית- זכוכיות מנופצות של תקווה שלא קיימת. והיא דורכת עליהן, על הזכוכיות, ורגליה משאירות שביל של דם ארגמני אחריה- עקבות של כניעה. מתיישבת על רצפת הכלוב הקרה, מרגישה איך היא נחנקת מדמעות של יגון, שמלתה הלבנה מגואלת בדם, ועיניי המוות- לאט לאט דועכות. חבל שהיא נולדה. ואז, היא אוספת בידיה הפצועות, בשארית כוחותיה, חתיכת זכוכית חדה וחורטת בכאב על גבי ידה. עוצמת את עיניה, וקונה- קונה את מדרגותיה לגן עדן. והם- נותרים פעורי פה- היא- לא תשוב. לעולם.
שבורה מבפנים. חסרת רצונות, חסרת פחדים, חסרת מעצורים. "היא משוגעת, פסיכית, מפגרת." מצמיחה כנפיים על גבה, בעודה כלואה בכלוב מחליד. מתרוצצת בעצבנות, עיניים בורקות מזעם- מוכנה לרצוח. המבט מבשר המוות ניכר בעינייה- כה מוחשי נראה- כה כואב. והם, הולכים הלוך ושוב, מתרוצצים יום וליל. הם רואים כמה רע לה- כמה היא כועסת, עצובה, משוגעת. אבל הם- הם, מתעלמים- כי הם מבינים עליה הכול. והיא- ממשיכה בשלה, מנסה לפרוץ את סורגי הברזל, מנסה לחרסם את דרכה אל החופש- מנסה בכל כוחותיה הנותרים. ואז, כשכמעט נפרצים הגבולות, הם- טורחים להציב שמירה איכותית- לא נותנים לה לברוח. כל מה שהיא עושה נראה רע- הם נעלבים- והיא מפגרת. אין עוד מילים. מנסה לדמיין מציאות מלאכותית- זכוכיות מנופצות של תקווה שלא קיימת. והיא דורכת עליהן, על הזכוכיות, ורגליה משאירות שביל של דם ארגמני אחריה- עקבות של כניעה. מתיישבת על רצפת הכלוב הקרה, מרגישה איך היא נחנקת מדמעות של יגון, שמלתה הלבנה מגואלת בדם, ועיניי המוות- לאט לאט דועכות. חבל שהיא נולדה. ואז, היא אוספת בידיה הפצועות, בשארית כוחותיה, חתיכת זכוכית חדה וחורטת בכאב על גבי ידה. עוצמת את עיניה, וקונה- קונה את מדרגותיה לגן עדן. והם- נותרים פעורי פה- היא- לא תשוב. לעולם.