אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
מדריד 2019: לא יקר ובעיקר טעים
- פותח הנושא bigdaddy1 החדש
- פורסם בתאריך
bigdaddy1 החדש
New member
מדריד 2019: לא יקר ובעיקר טעים
ביקור חוזר בבירת ספרד שב והוכיח שיש בעיר המון עיסקיות סבירות וכמה מסעדות מומלצות ששוות ביקור מיוחד.
מכל ערי אירופה, אין ספק שהקולינריה במדריד היא אחת המודרניות והבולטות לטובה. העיר המקסימה, שבה כמעט כל מלון נראה כמו ארמון מהמאה ה 18, על הכיכרות המקסימות, המוזיאונים ושאר האתרים, נחשבת למעוז של בישול מולקולרי. יחד עם זאת, כמובן לא חסרים מקומות עממיים יותר. טורטייה דה פאטאטאס, אותה חביתת תפוחי אדמה עם בצל או בלעדיו יש בכל מקום (ושלא תעיזו לקרוא לה פריטטה!. הטורטייה טובה בכמה דרגות מאחותה האיטלקית!), יש המון בתי קפה וצ'ורוס ומה לא. הכי נפוצות בעיר הן עיסקיות הצהריים שמציעות ארוחה שלמה בכ 12 יורו. נכון, אלה לא מנות מישלן אבל זה פיתרון לא רע למי שאין ידו משגת לאכול במסעדת יוקרה כל יום.
בז'אנר הזה, הבחירה שלי הולכת כבר שנים ל GINGER. מסעדת המלון שבו התאכסנתי (HOSTAL PRESAL בכיכר אנחל, צמוד לכיכר סנטה אנה). מדובר במסעדה חביבה מאד במסגרת המחיר הזו עם רמת ביצוע והגשה, כמו גם שירות, מעל לממוצע בעיר. אמנם בביקור האחרון היו מספר תנודות לא אופייניות באיכות המנות, אבל חלקן נשארו טובות ממש (למשל טארט גבינת עיזים ופסטו מבוצע מצויין ב 8 יורו, מחוץ לתפריט העסקיות). ההמלצה למסעדה הזו, אם כן, קצת פחות חד משמעית מבעבר, אבל בהתחשב בעובדה שאין ביכולתי לאכול מדי יום במסעדות שנגיע אליהן מיד, הרי שבמגבלות התקציב וכמובן לעומת המסעדות המתחרות, מדובר עדיין באופציה המועדפת עליי. מכאן נעבור לשתי המסעדות שהיוו את מרכז הביקור במדריד ( יחד עם שלושה משחקים בסנטיאגו ברנבאו, כמובן), שתיהן שוות ביקור אחד לפחות. אחת מהן אפילו יותר
SALA DE DESPIECE: החבר'ה המאגניבים
רבות נכתב צולם ושודר על SALA DE DESPIECE (בעברית: חדר הביתור או החיתוך). מדובר במקום שחוזר בכל המלצה על מסעדות מדרידאיות. עמית אהרונסון, אבי אפרתי, הם רק חלק מהממליצים. ואכן, מדובר במקום שמצדיק את השמועות: אווירה צעירה, נגישה, של טבחים חמודים שעושים מחקר מעמיק על אוכל ומציגים לסועד את התוצאות. על הקירות ישנן נוסחאות ומתכונים, רוב הסועדים יושבים על הבר. אם תרצו, מעין מחניודה רק בלי הכפיים והסירים עם אווירה שבלית ברירה נקרא לה קצת יותר חנונית, ועדיין שמחה ומשוחררת.
האחראי עליי היה שף מקסים, ארגנטינאי יהודי בשם דייגו גוזמן. הוא מיד הבין את מגבלות הכשרות היחסית שהצבתי בפניו. הארוחה נבנתה לפי סדר ובהיגיון קולינרי ברור. לפני הכל מקבלים שקית של תפוצ'יפס ביתיים עם אבקת זעפרן. בנוסף הגיע גם לחם מצויין עם אגוזים. ראשונה להגיע היא אחת ממנות הדגל של המקום: CHULETON: טרטר בקר עם כמהין, תמצית עגבניות ושמן זית (9 יורו): על נייר סטייל אייל שני מונחות שלוש רצועות דקות ורחבות של בקר נא, בקצה אחד מחית כמהין ובקצה אחר עגבניות מרוסקות. לפי השף , יש לגלגל את הפרוסות כמו רולדה על מנת למזג טעמים. בשר נא אינו כוס התה הפרטית שלי, אבל זה היה טעים בהחלט. הכמהין והעגבנייה לא השתלטו על הבשר והכל הרגיש הרמוני וטרי.
אחריה הגיעה טונה אדומה צרובה עם טריאקי ביתי, בצלים מוחמצים בטכניקה מיוחדת ופרחי מאכל (21) הטונה איכותית, הבצלים כבושים, הצריבה מדוייקת. מנה טובה ואפילו מכובדת אם כי לא נרשמה התרגשות יוצאת דופן. הצטרפה למנה הזו מנה של תפוחי אדמה, קטנים, צלויים בטכניקת מדורה ואז מעושנים, עם רוטב פלפלים מעושנים (8). מנה מהאיים הקנריים (טנריפה והסביבה). כשאמרתי לשף שזה מזכיר פאטאטאס ברואוואס, אותם תפוחי אדמה מדרידאים ברוטב צ'ילי מיונז, הוא כמעט נעלב. כך או כך, זה היה מקורי וטעים מאד, ויחד עם הטונה האדומה גם משביע באופן מפתיע.
היה עדיין מקום לעוד מנה אחת: BOLETUS- פטריות יער עם אבקת פלפל מיובש ושוקלד מריר ופירורי חלמון כבוש בכמהין (9) ללא ספק המנה המעניינת בארוחה. לא גדולה, אבל ייחודית מבחינת טעמים, כשהשף מפזר את האבקה ואז מגרר עליה חלמון בעטיפת כמהין דרך מגרדת דקה. הפטריות עצמם בעלות טעם אדמתי חזק שמצריך הסתגלות, והמרכיבים הבלתי שגרתיים שהתווספו הביאו עומק ועניין. אם עד עכשיו לא נרשמו הרבה יציאות יוצאות דופן, זו בהחלט הייתה הברקה. הקינוח החזיר לפשטות: פלאן ריבת חלב עם פירות יער מקומיים. מדובר בהכלאה של שניים משלושת הקינוחים של המקום (השלישי הוא גלידת חלבה בקונוס). השף הופך את הפלאן מהצנצנת אל המגש, מוסיף פירות יער שחלקם ממדריד ממש, ומטפטף על הכל סיידר תפוחים מתוך פיפטה. הפלאן בסדר גמור, אבל פירות היער מרתקים ממנו בהרבה.
61 יורו כולל שירות ושתייה עלתה הארוחה הזו. ובכן, מצד אחד, קשה לי להגיד שזו הייתה הארוחה של הלייף, ומצד שני, כן היה כאן עניין. ההשקפה על המנות שיוצאות לסועדים והתהליכים המולקולריים הנלווים אליהן היא מרתקת. האוכל טעים בסך הכל אבל מצליח לרגש רק חלקית. בחווייה המשוקללת מדובר במקום ששווה לפחות ביקור אחד אם אתם במדריד. לא זול שם, אבל אפשרי. מקום מקסים, שונה ומיוחד. וד"ש חם לדייגו גוזמן ולצוות המקסים, שעזר לי לעלות לבר ודאג שיהיה כיף. נשמח לחזור. לפחות לעוד פעם אחת.
SACHA: לא לפספס
יום רביעי לפני שבועיים. בערב יש ריאל מדריד-גאלאטאסריי בליגת האלופות. אז למה לא לאכול קרוב לברנבאו וללכת ברגל (כלומר, עם הסקייטבורד) לאיצטדיון?
בסיוע ההמלצה החד משמעית של אבי אפרתי, הבחירה הייתה ברורה: סאשה.
המסעדה של סאשה ממוקמת בשכונה צפונית לאיצטדיון. בתחילה קצת התקשינו למצוא אותה שכן היא אינה ממוקמת בצד הרחוב אלא פונה אל הגן מאחור. בדרך לשם עקף אותי איש עם זקן לבן וקוקו קטן. זיהיתי אותו מיד כבעלים של המסעדה. "אתה בדרך לסאשה?" הוא שואל. "כן" אני אומר. "לא כדאי לך. אני לא הייתי אוכל אצלו" באה התשובה בחיוך. וזהו סאשה. מקום שמצד אחד מבשל ברצינות גמורה ומצד שני מלא הומור ורוח טובה.
נכנסים. מוזיקה נעימה, שקט יחסי אולם כאמור לא באווירה מחמירה מדי. מדובר בביסטרו לכל דבר ועניין, אוכל לא מתחכם מדי, נגיעה אישית פה ושם, ובעיקר בביצוע מצויין. רציתי לטעום הרבה מאד ובעצת המלצר האחראי ולאור המגבלות שצוינו לעיל (בלי פירות ים או חזיר ובלי בשר וחלב באותה צלחת), הוחלט על שני חצאי מנות, עיקרית אחת וקינוח וחצי. מכובד ביותר.
קודם כל מגיעים לחם וקרקרים מצויינים על חשבון הבית. ואיתם, גם כמתנה, פטה כבד עוף פשוט וטוב. ראשונות: פטריות יער בחמאה ויין לבן (10), וחצי מנה של חתול ים בחמאת צלפים וטרגון (11.5). שתיהן פנטסטיות. הפטריות, ביניהן גם הבולטוס אותה הספקתי להכיר בסאלה דה דספייסה, ניצלו במדוייק ונשארו בשרניות. רוטב מקסים השלים את החגיגה. הדג מאיכות מצויינת היה נהדר, אבל מי שגנב את ההצגה הוא רוטב חמאת הצלפים. הוא היה כל כך טעים, שהמצלרית שהבחינה במתרחש מיהרה להביא לשולחן כף ועוד לחם. אין מחמאה גדולה מזו לרוטב.
עיקרית: צלעות טלה עם תפוצ'יפס ביתיים וסלט תרד (22). מנה שהומלצה בחום על ידי המלצר שהתעקש שאטעם גם מנה בשרית. מה נאמר? ייתכן שישנן מנות בשריות טובות יותר במסעדה הזו. הצלעות הקטנות אכן היו איכותיות, אבל הסך הכל היה תקין ולא יותר. הצ'יפס צ'יפס והתרד תרד. זהו בערך. מרגש הרבה פחות משתי המנות הקודמות.
הקינוחים, למזלנו, החזירו את הארוחה לרמת הפתיחה: חצי מנה של שברי טארט אגוזים, קרם מסקרפונה ויוגורט, גילופי גבינת עיזים וקולי פירות יער (5) הייתה טעימה עד מאד. מתיקות מהאגוזים המקורמלים, מליחות מהגבינה וחמיצות מהקולי. מקסים. מוס שוקולד עם אנגלז לימון ונענע (5) היה מעט שגרתי יותר כאשר הטוויסט שהרים את המנה במידת מה הוא הלימוניות של קרם האנגלז. פחות מרתק מקודמו ועדיין הגון וטעים מאד.
בשלב הזה יצא סאשה והסביר לבקשתי כיצד מכינים את חמאת הצלפים והטרגון, תוך שהוא מפציר בי לנסות בבית. הבטחתי לו לחזור בהקדם.
71 יורו עלתה הארוחה המפוארת הזו כולל שירות. אכלתי די הרבה. אפשר גם בפחות. עדיין, שווה כל יורו. אם סאלה דה דספייסה שווה לפחות ביקור אחד ואולי אחד חוזר, הרי סאשה היא בבחינת לא להחמיץ. אליה אחזור בוודאות, ויותר מפעם אחת.
הנה כי כן, יש הרבה אוכל טוב במדריד. שווה גם לבדוק מסעדות נוספות. בכל מקרה, טורטייה ממכרת תמיד תהיה שם בשביל לאזן את התקציב. סעו, תהנו, תמסרו ד"ש חם לסאשה וגם לדייגו. מומלץ בחום.
ביקור חוזר בבירת ספרד שב והוכיח שיש בעיר המון עיסקיות סבירות וכמה מסעדות מומלצות ששוות ביקור מיוחד.
מכל ערי אירופה, אין ספק שהקולינריה במדריד היא אחת המודרניות והבולטות לטובה. העיר המקסימה, שבה כמעט כל מלון נראה כמו ארמון מהמאה ה 18, על הכיכרות המקסימות, המוזיאונים ושאר האתרים, נחשבת למעוז של בישול מולקולרי. יחד עם זאת, כמובן לא חסרים מקומות עממיים יותר. טורטייה דה פאטאטאס, אותה חביתת תפוחי אדמה עם בצל או בלעדיו יש בכל מקום (ושלא תעיזו לקרוא לה פריטטה!. הטורטייה טובה בכמה דרגות מאחותה האיטלקית!), יש המון בתי קפה וצ'ורוס ומה לא. הכי נפוצות בעיר הן עיסקיות הצהריים שמציעות ארוחה שלמה בכ 12 יורו. נכון, אלה לא מנות מישלן אבל זה פיתרון לא רע למי שאין ידו משגת לאכול במסעדת יוקרה כל יום.
בז'אנר הזה, הבחירה שלי הולכת כבר שנים ל GINGER. מסעדת המלון שבו התאכסנתי (HOSTAL PRESAL בכיכר אנחל, צמוד לכיכר סנטה אנה). מדובר במסעדה חביבה מאד במסגרת המחיר הזו עם רמת ביצוע והגשה, כמו גם שירות, מעל לממוצע בעיר. אמנם בביקור האחרון היו מספר תנודות לא אופייניות באיכות המנות, אבל חלקן נשארו טובות ממש (למשל טארט גבינת עיזים ופסטו מבוצע מצויין ב 8 יורו, מחוץ לתפריט העסקיות). ההמלצה למסעדה הזו, אם כן, קצת פחות חד משמעית מבעבר, אבל בהתחשב בעובדה שאין ביכולתי לאכול מדי יום במסעדות שנגיע אליהן מיד, הרי שבמגבלות התקציב וכמובן לעומת המסעדות המתחרות, מדובר עדיין באופציה המועדפת עליי. מכאן נעבור לשתי המסעדות שהיוו את מרכז הביקור במדריד ( יחד עם שלושה משחקים בסנטיאגו ברנבאו, כמובן), שתיהן שוות ביקור אחד לפחות. אחת מהן אפילו יותר
SALA DE DESPIECE: החבר'ה המאגניבים
רבות נכתב צולם ושודר על SALA DE DESPIECE (בעברית: חדר הביתור או החיתוך). מדובר במקום שחוזר בכל המלצה על מסעדות מדרידאיות. עמית אהרונסון, אבי אפרתי, הם רק חלק מהממליצים. ואכן, מדובר במקום שמצדיק את השמועות: אווירה צעירה, נגישה, של טבחים חמודים שעושים מחקר מעמיק על אוכל ומציגים לסועד את התוצאות. על הקירות ישנן נוסחאות ומתכונים, רוב הסועדים יושבים על הבר. אם תרצו, מעין מחניודה רק בלי הכפיים והסירים עם אווירה שבלית ברירה נקרא לה קצת יותר חנונית, ועדיין שמחה ומשוחררת.
האחראי עליי היה שף מקסים, ארגנטינאי יהודי בשם דייגו גוזמן. הוא מיד הבין את מגבלות הכשרות היחסית שהצבתי בפניו. הארוחה נבנתה לפי סדר ובהיגיון קולינרי ברור. לפני הכל מקבלים שקית של תפוצ'יפס ביתיים עם אבקת זעפרן. בנוסף הגיע גם לחם מצויין עם אגוזים. ראשונה להגיע היא אחת ממנות הדגל של המקום: CHULETON: טרטר בקר עם כמהין, תמצית עגבניות ושמן זית (9 יורו): על נייר סטייל אייל שני מונחות שלוש רצועות דקות ורחבות של בקר נא, בקצה אחד מחית כמהין ובקצה אחר עגבניות מרוסקות. לפי השף , יש לגלגל את הפרוסות כמו רולדה על מנת למזג טעמים. בשר נא אינו כוס התה הפרטית שלי, אבל זה היה טעים בהחלט. הכמהין והעגבנייה לא השתלטו על הבשר והכל הרגיש הרמוני וטרי.
אחריה הגיעה טונה אדומה צרובה עם טריאקי ביתי, בצלים מוחמצים בטכניקה מיוחדת ופרחי מאכל (21) הטונה איכותית, הבצלים כבושים, הצריבה מדוייקת. מנה טובה ואפילו מכובדת אם כי לא נרשמה התרגשות יוצאת דופן. הצטרפה למנה הזו מנה של תפוחי אדמה, קטנים, צלויים בטכניקת מדורה ואז מעושנים, עם רוטב פלפלים מעושנים (8). מנה מהאיים הקנריים (טנריפה והסביבה). כשאמרתי לשף שזה מזכיר פאטאטאס ברואוואס, אותם תפוחי אדמה מדרידאים ברוטב צ'ילי מיונז, הוא כמעט נעלב. כך או כך, זה היה מקורי וטעים מאד, ויחד עם הטונה האדומה גם משביע באופן מפתיע.
היה עדיין מקום לעוד מנה אחת: BOLETUS- פטריות יער עם אבקת פלפל מיובש ושוקלד מריר ופירורי חלמון כבוש בכמהין (9) ללא ספק המנה המעניינת בארוחה. לא גדולה, אבל ייחודית מבחינת טעמים, כשהשף מפזר את האבקה ואז מגרר עליה חלמון בעטיפת כמהין דרך מגרדת דקה. הפטריות עצמם בעלות טעם אדמתי חזק שמצריך הסתגלות, והמרכיבים הבלתי שגרתיים שהתווספו הביאו עומק ועניין. אם עד עכשיו לא נרשמו הרבה יציאות יוצאות דופן, זו בהחלט הייתה הברקה. הקינוח החזיר לפשטות: פלאן ריבת חלב עם פירות יער מקומיים. מדובר בהכלאה של שניים משלושת הקינוחים של המקום (השלישי הוא גלידת חלבה בקונוס). השף הופך את הפלאן מהצנצנת אל המגש, מוסיף פירות יער שחלקם ממדריד ממש, ומטפטף על הכל סיידר תפוחים מתוך פיפטה. הפלאן בסדר גמור, אבל פירות היער מרתקים ממנו בהרבה.
61 יורו כולל שירות ושתייה עלתה הארוחה הזו. ובכן, מצד אחד, קשה לי להגיד שזו הייתה הארוחה של הלייף, ומצד שני, כן היה כאן עניין. ההשקפה על המנות שיוצאות לסועדים והתהליכים המולקולריים הנלווים אליהן היא מרתקת. האוכל טעים בסך הכל אבל מצליח לרגש רק חלקית. בחווייה המשוקללת מדובר במקום ששווה לפחות ביקור אחד אם אתם במדריד. לא זול שם, אבל אפשרי. מקום מקסים, שונה ומיוחד. וד"ש חם לדייגו גוזמן ולצוות המקסים, שעזר לי לעלות לבר ודאג שיהיה כיף. נשמח לחזור. לפחות לעוד פעם אחת.
SACHA: לא לפספס
יום רביעי לפני שבועיים. בערב יש ריאל מדריד-גאלאטאסריי בליגת האלופות. אז למה לא לאכול קרוב לברנבאו וללכת ברגל (כלומר, עם הסקייטבורד) לאיצטדיון?
בסיוע ההמלצה החד משמעית של אבי אפרתי, הבחירה הייתה ברורה: סאשה.
המסעדה של סאשה ממוקמת בשכונה צפונית לאיצטדיון. בתחילה קצת התקשינו למצוא אותה שכן היא אינה ממוקמת בצד הרחוב אלא פונה אל הגן מאחור. בדרך לשם עקף אותי איש עם זקן לבן וקוקו קטן. זיהיתי אותו מיד כבעלים של המסעדה. "אתה בדרך לסאשה?" הוא שואל. "כן" אני אומר. "לא כדאי לך. אני לא הייתי אוכל אצלו" באה התשובה בחיוך. וזהו סאשה. מקום שמצד אחד מבשל ברצינות גמורה ומצד שני מלא הומור ורוח טובה.
נכנסים. מוזיקה נעימה, שקט יחסי אולם כאמור לא באווירה מחמירה מדי. מדובר בביסטרו לכל דבר ועניין, אוכל לא מתחכם מדי, נגיעה אישית פה ושם, ובעיקר בביצוע מצויין. רציתי לטעום הרבה מאד ובעצת המלצר האחראי ולאור המגבלות שצוינו לעיל (בלי פירות ים או חזיר ובלי בשר וחלב באותה צלחת), הוחלט על שני חצאי מנות, עיקרית אחת וקינוח וחצי. מכובד ביותר.
קודם כל מגיעים לחם וקרקרים מצויינים על חשבון הבית. ואיתם, גם כמתנה, פטה כבד עוף פשוט וטוב. ראשונות: פטריות יער בחמאה ויין לבן (10), וחצי מנה של חתול ים בחמאת צלפים וטרגון (11.5). שתיהן פנטסטיות. הפטריות, ביניהן גם הבולטוס אותה הספקתי להכיר בסאלה דה דספייסה, ניצלו במדוייק ונשארו בשרניות. רוטב מקסים השלים את החגיגה. הדג מאיכות מצויינת היה נהדר, אבל מי שגנב את ההצגה הוא רוטב חמאת הצלפים. הוא היה כל כך טעים, שהמצלרית שהבחינה במתרחש מיהרה להביא לשולחן כף ועוד לחם. אין מחמאה גדולה מזו לרוטב.
עיקרית: צלעות טלה עם תפוצ'יפס ביתיים וסלט תרד (22). מנה שהומלצה בחום על ידי המלצר שהתעקש שאטעם גם מנה בשרית. מה נאמר? ייתכן שישנן מנות בשריות טובות יותר במסעדה הזו. הצלעות הקטנות אכן היו איכותיות, אבל הסך הכל היה תקין ולא יותר. הצ'יפס צ'יפס והתרד תרד. זהו בערך. מרגש הרבה פחות משתי המנות הקודמות.
הקינוחים, למזלנו, החזירו את הארוחה לרמת הפתיחה: חצי מנה של שברי טארט אגוזים, קרם מסקרפונה ויוגורט, גילופי גבינת עיזים וקולי פירות יער (5) הייתה טעימה עד מאד. מתיקות מהאגוזים המקורמלים, מליחות מהגבינה וחמיצות מהקולי. מקסים. מוס שוקולד עם אנגלז לימון ונענע (5) היה מעט שגרתי יותר כאשר הטוויסט שהרים את המנה במידת מה הוא הלימוניות של קרם האנגלז. פחות מרתק מקודמו ועדיין הגון וטעים מאד.
בשלב הזה יצא סאשה והסביר לבקשתי כיצד מכינים את חמאת הצלפים והטרגון, תוך שהוא מפציר בי לנסות בבית. הבטחתי לו לחזור בהקדם.
71 יורו עלתה הארוחה המפוארת הזו כולל שירות. אכלתי די הרבה. אפשר גם בפחות. עדיין, שווה כל יורו. אם סאלה דה דספייסה שווה לפחות ביקור אחד ואולי אחד חוזר, הרי סאשה היא בבחינת לא להחמיץ. אליה אחזור בוודאות, ויותר מפעם אחת.
הנה כי כן, יש הרבה אוכל טוב במדריד. שווה גם לבדוק מסעדות נוספות. בכל מקרה, טורטייה ממכרת תמיד תהיה שם בשביל לאזן את התקציב. סעו, תהנו, תמסרו ד"ש חם לסאשה וגם לדייגו. מומלץ בחום.
bigdaddy1 החדש
New member
שני תיקונים
מנת הבקר בסאלה דה דספייסה היא לא טרטר אלא קרפצ'יו, לפי החיתוך.
שם המלון הוא HOSTAL PERSAL ׁ(ולא presal).
מנת הבקר בסאלה דה דספייסה היא לא טרטר אלא קרפצ'יו, לפי החיתוך.
שם המלון הוא HOSTAL PERSAL ׁ(ולא presal).
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.