ציףציף1000
New member
"מדריך ווטרס לכתיבת שירים"
לאחרונה יצאתי למשימת ריגול סודית, מטעם לקוח שלא אוכל לגלות את שמו. "תבררי מה רוג'ר כותב שם, כל כך הרבה שנים", ביקש לקוחי בעל השער המאפיר, "אני לא צריך תחרות מצדו, ועוד עכשיו!", אמר, כשהוא מלטף את חתולו השמן ביד אחת, ופורט בעלמא עלי גיטרה, בידו השניה. שכן, אתם מבינים, לקוחי מצוי בעיצומן של הקלטות לאלבום סולו חדש, באולפן שבסירתו על גדות התמזה. "קלי קלות", שיקרתי. האמת, לא היה קל לחדור למבצרו של רוג'ר ווטרס. נאלצתי להסוות עצמי - שוב - כחתולתו של סיד בארט, ולשחד את חתולו של ווטרס, "פינק". רק לאחר שהבטחתי לו אספקה שוטפת של עכברים, ובעלות לנצח על נשמתו של סילבן שלום, הוא הסכים להוביל אותי לחדר העבודה של ווטרס, שבנבכי טירתו שבכפר. לכאורה, לא היה שם דבר מחשיד. על שולחן העבודה ניצבו מספר תמונות: ילדיו של ווטרס, הדומים לו באופן מבהיל; אמו, הדומה לו באופן עוד יותר מבהיל; נשותיו-לשעבר, שעל תמונותיהן מצוייר איקס גדול בטוש אדום... . תעודת ההוקרה, שקיבלה אמו לאחר מות אביו במלחמה ממלך אנגליה, היתה תלויה במסגרת עץ על אחד מהקירות, ועל קיר אחר היה תלוי לוח-חיצים, שעל פניו - כמה מפליא - היתה נעוצה תמונה של לקוחי. אבל מה שעניין אותי היתה הכספת. כאן, חשבתי לעצמי, מצויים שיריו החדשים של ווטרס. כאן מצויות ההקלטות, שפרסומן עלול לגרום להרס הקריירה של לקוחי. אך, מה רבה היתה אכזבתי. לאחר שהצלחתי לפצח את הכספת (הקוד הסודי היה מורכב, כמובן, ממספר אלבומי הזהב שקיבל רוג'ר בעשרים השנים האחרונות: 0-0-0) גיליתי כי הכספת ריקה - מלבד מחברת קטנה, שהיתה מונחת לה שם בתמימות. פתחתי את המחברת. בעמוד הראשון היה כתוב, באותיות דפוס "מדריך לכתיבת שירים, מאת ג'ורג' רוג'ר ווטרס", ומתחת לכותרת, באותיות קטנות יותר: "איך לכתוב שירים שיפילו את בוש, ירעידו את הסיפים, ויהפכו את העולם". "הוא פיצח את סוד כתיבת השירים!", התרגשתי. עתה, כשהמחברת בידי, יוכל לקוחי לישון בשקט בלילה (כל עוד התינוקת לא בוכה, כמובן). וזה מה שהיה כתוב במחברת: "איך לכתוב שירים - הוראות הפעלה" א. בחרו אחד מהנושאים הבאים: 1. מלחמה 2. אמנים שדעתם נטרפת עליהם 3. החיים האכזריים בכלליות ב. היזכרו בטראומות שעברתם, ובכאב שהנ"ל גרמו לכם: 1. אבא שלי מת במלחמה, וגדלתי יתום ומסכן. 2. סיד השתגע ומסרב לדבר איתי. 3. גרושיי משלושת נשותיי 4. שיעמום בבית הספר 5. הפלויד מנגנים את שיריי בהופעות, בלעדיי 6. אחר ג. האשימו אנשים אחרים בכאבכם: 1. פוליטיקאים 2. תעשיית המוסיקה 3. נשים 4. מורים 5. דייויד גילמור ד. הכינו כתב אישום נגד הנ"ל, ועדיף בצורת רשימה (כמו רשימת קניות, למשל). ה. זיכרו להוסיף מינון של ביטויים לא-תקינים פוליטית, במיוחד כאלו המתייחסים למיעוטים אתניים. ו. חברו שלוש מנגינות קצרות, ומחזרו כל אחת מהן, אחת לשלושה שירים. בעמוד השני והשלישי, היו מצויות מספר דוגמאות לשירים. דוגמא א': כשהייתי קטן החיים נראו כמו אגדה כולם היו אופטימיים המלחמה נגמרה, מדינת הרווחה פרחה העולם יהיה יותר טוב, כך אמרו לא עוד דמעות, לא עוד צער אבי לא חזר מהמלחמה הוא לחם למען מטרה צודקת ישבתי בדד וחשבתי שעתה השלום יביא גם את השלווה אך הפוליטיקאים וחברות הדלק הקפיטליסטים ותאגידים הרב-לאומיים גזלו מאתנו את החלום הרסו את העולם (!!!) הם הורגים ילדים תמימים בדרכם לבית הספר הם שולחים צעירים למוות רחוק מביתם הם דורסים ורומסים כל מה שנקרה בדרכם הם מפציצים כפרים שלווים הם חושבים רק על עצמם ועל הכסף שהם ירוויחו מדמם של אחרים הם ממש ממש לא בסדר ולא פייריים (!!!) בוש תפש את עירק בלייר הפודל שלו שרון דג רקק - אם אבי היה חי, היה מתהפך בקברו! אההההההה!!! דוגמא ב': כשהייתי צעיר הסתכלתי על בנות אבל אמא אמרה "הן לא בשבילך. הן רק ישקרו לך ואז ינצלו אותך אל תתקרב אליהן". ועכשיו *היא* איננה לבי עומד דום אני כמו ציפור במתקפת אטום אמא, למה חנקת אותי! למה חיבקת אותי! למה דחית אותי! כשהייתי צעיר הייתי בלהקה עם בגדים מצחיקים ושירים פותחי-ראש לא היתה כל סיבה בשלה יש לחשוש ועכשיו הוא איננו נחתף, המסכן סיד, חזור אלינו! וביחד שוב ננגן הוי, חברות תקליטים נצלניות הרומסות אמנים רגישים עם חיי מותרות טירות ומטוסים פרטיים! כשהייתי צעיר כולם עשו כרצוני ניגנו את שיריי לא הימרו את פי אך עתה הם עזבו לא עושים שום חשבון קוראים לי "רשע" יו, איזה עלבון! מתופף בוגדני גיטריסט עם קרחת קלידן מחופף תישקו לי בתחת! הבאתי את המחברת ללקוחי. הוא נאנח. "אני יכול להשמיד את המחברת", הצעתי, "ואז רק אתה והוא תדעו את הסוד!". "ההפך", אמר השמנמן "עדיף לפרסם את הנוסחה. כך, לא תהיה לרוג'ר בלעדיות עליה. כל אחד ואחת יוכלו לכתוב שירים כמוהו. את יכולה לתאר לעצמך איך תראה סצינת המוסיקה?", חייך. "כן, מזה חששתי" המהמתי מתחת לשפמי. "מה אמרת? לא שמעתי" "אמרתי שבוודאי, צריך לפרסם את הנוסחה. זה יהיה שירות לאנושות ואנחנו, כידוע, הומניטרים ופילנתרופים ידועים", הוספתי מהר. "בדיוק. ועכשיו, העלי את הנוסחה לפורום פינק פלויד. את אפילו יכולה לבקש מהחבר'ה שם לנסות את כוחם בכתיבת שירים על פיה. מעניין מה הם יכתבו...
לאחרונה יצאתי למשימת ריגול סודית, מטעם לקוח שלא אוכל לגלות את שמו. "תבררי מה רוג'ר כותב שם, כל כך הרבה שנים", ביקש לקוחי בעל השער המאפיר, "אני לא צריך תחרות מצדו, ועוד עכשיו!", אמר, כשהוא מלטף את חתולו השמן ביד אחת, ופורט בעלמא עלי גיטרה, בידו השניה. שכן, אתם מבינים, לקוחי מצוי בעיצומן של הקלטות לאלבום סולו חדש, באולפן שבסירתו על גדות התמזה. "קלי קלות", שיקרתי. האמת, לא היה קל לחדור למבצרו של רוג'ר ווטרס. נאלצתי להסוות עצמי - שוב - כחתולתו של סיד בארט, ולשחד את חתולו של ווטרס, "פינק". רק לאחר שהבטחתי לו אספקה שוטפת של עכברים, ובעלות לנצח על נשמתו של סילבן שלום, הוא הסכים להוביל אותי לחדר העבודה של ווטרס, שבנבכי טירתו שבכפר. לכאורה, לא היה שם דבר מחשיד. על שולחן העבודה ניצבו מספר תמונות: ילדיו של ווטרס, הדומים לו באופן מבהיל; אמו, הדומה לו באופן עוד יותר מבהיל; נשותיו-לשעבר, שעל תמונותיהן מצוייר איקס גדול בטוש אדום... . תעודת ההוקרה, שקיבלה אמו לאחר מות אביו במלחמה ממלך אנגליה, היתה תלויה במסגרת עץ על אחד מהקירות, ועל קיר אחר היה תלוי לוח-חיצים, שעל פניו - כמה מפליא - היתה נעוצה תמונה של לקוחי. אבל מה שעניין אותי היתה הכספת. כאן, חשבתי לעצמי, מצויים שיריו החדשים של ווטרס. כאן מצויות ההקלטות, שפרסומן עלול לגרום להרס הקריירה של לקוחי. אך, מה רבה היתה אכזבתי. לאחר שהצלחתי לפצח את הכספת (הקוד הסודי היה מורכב, כמובן, ממספר אלבומי הזהב שקיבל רוג'ר בעשרים השנים האחרונות: 0-0-0) גיליתי כי הכספת ריקה - מלבד מחברת קטנה, שהיתה מונחת לה שם בתמימות. פתחתי את המחברת. בעמוד הראשון היה כתוב, באותיות דפוס "מדריך לכתיבת שירים, מאת ג'ורג' רוג'ר ווטרס", ומתחת לכותרת, באותיות קטנות יותר: "איך לכתוב שירים שיפילו את בוש, ירעידו את הסיפים, ויהפכו את העולם". "הוא פיצח את סוד כתיבת השירים!", התרגשתי. עתה, כשהמחברת בידי, יוכל לקוחי לישון בשקט בלילה (כל עוד התינוקת לא בוכה, כמובן). וזה מה שהיה כתוב במחברת: "איך לכתוב שירים - הוראות הפעלה" א. בחרו אחד מהנושאים הבאים: 1. מלחמה 2. אמנים שדעתם נטרפת עליהם 3. החיים האכזריים בכלליות ב. היזכרו בטראומות שעברתם, ובכאב שהנ"ל גרמו לכם: 1. אבא שלי מת במלחמה, וגדלתי יתום ומסכן. 2. סיד השתגע ומסרב לדבר איתי. 3. גרושיי משלושת נשותיי 4. שיעמום בבית הספר 5. הפלויד מנגנים את שיריי בהופעות, בלעדיי 6. אחר ג. האשימו אנשים אחרים בכאבכם: 1. פוליטיקאים 2. תעשיית המוסיקה 3. נשים 4. מורים 5. דייויד גילמור ד. הכינו כתב אישום נגד הנ"ל, ועדיף בצורת רשימה (כמו רשימת קניות, למשל). ה. זיכרו להוסיף מינון של ביטויים לא-תקינים פוליטית, במיוחד כאלו המתייחסים למיעוטים אתניים. ו. חברו שלוש מנגינות קצרות, ומחזרו כל אחת מהן, אחת לשלושה שירים. בעמוד השני והשלישי, היו מצויות מספר דוגמאות לשירים. דוגמא א': כשהייתי קטן החיים נראו כמו אגדה כולם היו אופטימיים המלחמה נגמרה, מדינת הרווחה פרחה העולם יהיה יותר טוב, כך אמרו לא עוד דמעות, לא עוד צער אבי לא חזר מהמלחמה הוא לחם למען מטרה צודקת ישבתי בדד וחשבתי שעתה השלום יביא גם את השלווה אך הפוליטיקאים וחברות הדלק הקפיטליסטים ותאגידים הרב-לאומיים גזלו מאתנו את החלום הרסו את העולם (!!!) הם הורגים ילדים תמימים בדרכם לבית הספר הם שולחים צעירים למוות רחוק מביתם הם דורסים ורומסים כל מה שנקרה בדרכם הם מפציצים כפרים שלווים הם חושבים רק על עצמם ועל הכסף שהם ירוויחו מדמם של אחרים הם ממש ממש לא בסדר ולא פייריים (!!!) בוש תפש את עירק בלייר הפודל שלו שרון דג רקק - אם אבי היה חי, היה מתהפך בקברו! אההההההה!!! דוגמא ב': כשהייתי צעיר הסתכלתי על בנות אבל אמא אמרה "הן לא בשבילך. הן רק ישקרו לך ואז ינצלו אותך אל תתקרב אליהן". ועכשיו *היא* איננה לבי עומד דום אני כמו ציפור במתקפת אטום אמא, למה חנקת אותי! למה חיבקת אותי! למה דחית אותי! כשהייתי צעיר הייתי בלהקה עם בגדים מצחיקים ושירים פותחי-ראש לא היתה כל סיבה בשלה יש לחשוש ועכשיו הוא איננו נחתף, המסכן סיד, חזור אלינו! וביחד שוב ננגן הוי, חברות תקליטים נצלניות הרומסות אמנים רגישים עם חיי מותרות טירות ומטוסים פרטיים! כשהייתי צעיר כולם עשו כרצוני ניגנו את שיריי לא הימרו את פי אך עתה הם עזבו לא עושים שום חשבון קוראים לי "רשע" יו, איזה עלבון! מתופף בוגדני גיטריסט עם קרחת קלידן מחופף תישקו לי בתחת! הבאתי את המחברת ללקוחי. הוא נאנח. "אני יכול להשמיד את המחברת", הצעתי, "ואז רק אתה והוא תדעו את הסוד!". "ההפך", אמר השמנמן "עדיף לפרסם את הנוסחה. כך, לא תהיה לרוג'ר בלעדיות עליה. כל אחד ואחת יוכלו לכתוב שירים כמוהו. את יכולה לתאר לעצמך איך תראה סצינת המוסיקה?", חייך. "כן, מזה חששתי" המהמתי מתחת לשפמי. "מה אמרת? לא שמעתי" "אמרתי שבוודאי, צריך לפרסם את הנוסחה. זה יהיה שירות לאנושות ואנחנו, כידוע, הומניטרים ופילנתרופים ידועים", הוספתי מהר. "בדיוק. ועכשיו, העלי את הנוסחה לפורום פינק פלויד. את אפילו יכולה לבקש מהחבר'ה שם לנסות את כוחם בכתיבת שירים על פיה. מעניין מה הם יכתבו...
