חשבתי על הקטע של מד"ב כמעין דת פוליטאיסטית
במובן המקורי של דת, מקור תרבות וחיים ומשמעות, שממנה צומחת החברה או לפחות אינדוידואלים ממנה. ולמשל.., תחשבי ילדים, או אנשים אפילו, שלא אכפת להם מכלום, אפילו ניהיליסטים, או ממש אתאיסטים.., או סתם אנשים.., והם נמשכים לספרות הזו כאילו היא קסם, לעומת ספרות אחרת שהם פשוט חושבים שהיא משעממת ובזבוז זמן, או "בסדר.., אבל לא משהו..," מבחינה היסטורית, על מדע בדיוני.., המסתורין והאפשרויות של חציית גבולות ושינוי מציאות שמדע וידע מאפשרים, רק בלי הדוגמטיות וההבלים של ההיררכיה הדתית המאורגנת.
