מהבלוג "דעת מיעוט" של אורי כץ: השבת הישראלית של שי פירון
מי ירחם על ילדי הגן?
"המסמך שהצגתי כאן מנסה ליצור מצג שווא לפיו ישנו איזה שהוא סטנדרט, ויש כאלו שחורגים מהסטנדרט. זה גם מעליב, וגם לא נכון. ישראלים רבים ואני ביניהם לא מקיימים שום טקס דתי של קבלת שבת, ואיננו מרגישים כמי שחורגים מאיזה שהוא סטנדרט דמיוני. יותם משתתף בימי שישי בקבלת שבת אצל ההורים שלי, וביום שבת הוא יושב עם ההורים של אשתי לארוחת צהריים שיכולה בהחלט לכלול גם שרימפס ובשר חזיר. כשהורי נמצאים בחו"ל אני לא קורא קידוש או מנהל טקס דתי כלשהו בימי שישי, ואני לא יוצא דופן בקרב הורי הילדים בגן של יותם.
תכניות מעין אלו שמתוארות במסמך לא נועדו "לקבל את השונה" אלא להביך את השונה – להביך הורים שאינם מתיישרים עם הסטנדרטים של שי פירון ולגרום לילדיהם להרגיש שהם שונים מהכלל, תוך כדי חדירה חמורה מאוד לפרטיות המשפחה. זה לא רק המסמך הספציפי הזה. לפי הכתבה שקישרתי אליה לפני כן בעיתון הארץ, עובד בארגון הפועל בתחום ההתחדשות היהודית טען שאחת הבעיות המרכזיות בתכנית של שי פירון היא "הראייה הפטרנליסטית, המשתקפת במכרז, שלפיה בשבת החילונית אין קרבה או אהבה, ואת אלה אפשר למצוא רק בדגם המסורתי". כחלק מהגדרת התכנית "שבת ישראלית" מודגש אותו דגם משפחתי אידיאלי המתבטא בסעודת השבת, "הנכס הלאומי של העם היהודי" (אגב, היהדות ככל הנראה שאבה את רעיון השבת מהבבלים)."
_________________________________________________
בהמשך הוא מתייחס גם ללימודי ליבה כאל כפייה חילונית, וכאן כבר לא הסכמתי איתו. מתמטיקה ואנגלית אינם ערכים. ידע כללי על העולם והקניית כישורים שיאפשרו לילד ללמוד טוב יותר (בין אם במסלול עיוני או מקצועי) אינם "ערכים" ואינם עומדים בסתירה לאף דת. אלה מקצועות לימוד מקובלים ברחבי העולם המערבי במדינות בעלות דתות שונות. הבחירה הערכית הדתית היא של המשפחה, לא חייבת להיות קשורה למוסד הלימודים (אבל אפשר לשלבה במסגרות מתאימות, כמו בחינוך הממלכתי דתי למשל).
גם לגבי ערכים ממערכת החינוך, אני חושבת שהם צריכים להיות ערכים אוניברסליים כמו כבוד האדם, שוויון וכיו"ב ולא ערכים הקשורים באמונה, בבחירות רוחניות אישיות או באורחות חיים כאלה ואחרות. "ואהבת לרעך כמוך" או "לא תרצח" הם ערכים כאלה. שמירת שבת לא (ומקצועות לימוד ודאי שלא).
מי ירחם על ילדי הגן?
"המסמך שהצגתי כאן מנסה ליצור מצג שווא לפיו ישנו איזה שהוא סטנדרט, ויש כאלו שחורגים מהסטנדרט. זה גם מעליב, וגם לא נכון. ישראלים רבים ואני ביניהם לא מקיימים שום טקס דתי של קבלת שבת, ואיננו מרגישים כמי שחורגים מאיזה שהוא סטנדרט דמיוני. יותם משתתף בימי שישי בקבלת שבת אצל ההורים שלי, וביום שבת הוא יושב עם ההורים של אשתי לארוחת צהריים שיכולה בהחלט לכלול גם שרימפס ובשר חזיר. כשהורי נמצאים בחו"ל אני לא קורא קידוש או מנהל טקס דתי כלשהו בימי שישי, ואני לא יוצא דופן בקרב הורי הילדים בגן של יותם.
תכניות מעין אלו שמתוארות במסמך לא נועדו "לקבל את השונה" אלא להביך את השונה – להביך הורים שאינם מתיישרים עם הסטנדרטים של שי פירון ולגרום לילדיהם להרגיש שהם שונים מהכלל, תוך כדי חדירה חמורה מאוד לפרטיות המשפחה. זה לא רק המסמך הספציפי הזה. לפי הכתבה שקישרתי אליה לפני כן בעיתון הארץ, עובד בארגון הפועל בתחום ההתחדשות היהודית טען שאחת הבעיות המרכזיות בתכנית של שי פירון היא "הראייה הפטרנליסטית, המשתקפת במכרז, שלפיה בשבת החילונית אין קרבה או אהבה, ואת אלה אפשר למצוא רק בדגם המסורתי". כחלק מהגדרת התכנית "שבת ישראלית" מודגש אותו דגם משפחתי אידיאלי המתבטא בסעודת השבת, "הנכס הלאומי של העם היהודי" (אגב, היהדות ככל הנראה שאבה את רעיון השבת מהבבלים)."
_________________________________________________
בהמשך הוא מתייחס גם ללימודי ליבה כאל כפייה חילונית, וכאן כבר לא הסכמתי איתו. מתמטיקה ואנגלית אינם ערכים. ידע כללי על העולם והקניית כישורים שיאפשרו לילד ללמוד טוב יותר (בין אם במסלול עיוני או מקצועי) אינם "ערכים" ואינם עומדים בסתירה לאף דת. אלה מקצועות לימוד מקובלים ברחבי העולם המערבי במדינות בעלות דתות שונות. הבחירה הערכית הדתית היא של המשפחה, לא חייבת להיות קשורה למוסד הלימודים (אבל אפשר לשלבה במסגרות מתאימות, כמו בחינוך הממלכתי דתי למשל).
גם לגבי ערכים ממערכת החינוך, אני חושבת שהם צריכים להיות ערכים אוניברסליים כמו כבוד האדם, שוויון וכיו"ב ולא ערכים הקשורים באמונה, בבחירות רוחניות אישיות או באורחות חיים כאלה ואחרות. "ואהבת לרעך כמוך" או "לא תרצח" הם ערכים כאלה. שמירת שבת לא (ומקצועות לימוד ודאי שלא).
