מהדורה חדשה של יומן אנה פרנק

[ענת אדרת]

מהדורה חדשה של יומן אנה פרנק

סופרת מלידה מהדורה חדשה בעברית של יומנה של אנה פרנק כוללת בין היתר גם דפים חדשים שהתגלו ותכנים שצונזרו. אריאנה מלמד תוהה האם לספר החשוב הזה יש עדיין מקום של כבוד בעידן שבו תעשיית זכרון השואה כוללת דיסקוטקים ליד אושוויץ אריאנה מלמד פורסם: 22.03.07, 17:05 היא ניתחה באיזמל חד וכושר כתיבה מדהים את חיי הנישואין של הוריה, ודעתה לא היתה נוחה מהם; היא כתבה שיומנה אינו מעניינם של בני המשפחה שלה. זהו עיקר התוכן של חמשת העמודים מיומנה של אנה פרנק שהתגלו ב-1998, ונוספו למהדורה המלאה של היומן יחד עם הדפים שצינזר אביה, אוטו פרנק, מודעה מן המהדורות הראשונות שראו אור אחרי המלחמה. את הצנזור הסביר לימים ברצונו שלא לפגוע באנשים חיים וב"מוניטין" של אנה. היו שם קצת יותר מדי פרטים על משחקי האהבה התמימים שלה, וקצת יותר מדי ניתוחים חדים של חיי הנישואין של אוטו פרנק. אז הנה "אנה פרנק, יומן", בתרגום חדש מהולנדית, של קרלה פרלשטיין, ובו מה שהושמט מן המהדורות הקודמות וגם הערות וביאורים קטנים לתועלת הדורות הבאים. האם יקראו? פעם, כשתעשיית זכרון השואה עוד לא כללה משרדי נסיעות וחיפוש דיסקוטקים ראויים לא רחוק מאושוויץ, כדי להתפרק קצת מן האימה, היומן הזה היה ציון-דרך הכרחי של אנשים צעירים שניסו להבין מהי אנושיות, כיצד חיים בתוך תופת, כיצד גם במחבוא ובאימה המתמדת אפשר לצחוק ולבכות ולהתבגר ולהתרגש ולשמוח ולכעוס ולחיות, ולאהוב את החיים בעוצמות שאנה פרנק תרגמה יפה כל כך למלים. היא היתה סופרת מלידה, והיא ידעה שהיא עתידה לספר את זכרונותיה לבני אדם שלא חיו כמוה, אחרי שהמלחמה תעבור מן העולם. בשידור רדיו אחד שמעה את שר החינוך ההולנדי ממליץ לאזרחים לתעד את ימיהם במלחמה. היא נדבקה באופטימיות של השידור ושכתבה יותר מ-300 עמודים מרשימותיה המקוריות ואחר כך המשיכה לתעד את היומיום במחבוא, עד ל-1 באוגוסט 1944, עד לתקוות שנסיון ההתנקשות בהיטלר עוררו בדיירי המחבוא, ועד לתקוותיה-שלה שאנשים יוכלו לראות גם את הצד הרציני השוכן ליד ה"עליצות המתפרצת, הלגלוג על כל דבר, החיוניות שלי ובעיקר היכולת שלי לראות את הצד הטוב של כל דבר". שלושה ימים אחרי הרשימה הזאת נחשפו דיירי המחבוא ונעצרו. משם הובלו ברכבת האחרונה שיצאה מווסטרבורק, מחנה המעצר ליהודי הולנד, אל התחנה האחרונה: אושוויץ. "בתוכך אתה טהור" אני חוזרת אל היומן הזה פעם בכמה שנים, מפני שאני שייכת לדור שגדל על "אני מאמינה בטוב שבאדם", עם כל התסכול העמוק, המורבידי, שאמונה כזאת מעוררת כשחושבים על ימיה האחרונים של אנה פרנק, וכשמפנטזים מה היה עולה בגורל היומן לו החזיקה מעמד עוד חודש-חודשיים עד לשחרור. לו היתה מצליחה לשרוד רעב, בטיפוס, בקור המקפיא, בעינוי המתמשך, היתה היום בת 78. וסופרת נפלאה. בקריאה האחרונה, במהדורה החדשה הזאת שמילותיה העבריות עדכניות די הצורך לקסום לאנשים צעירים, היא נגלית שוב כמתעדת מעולה, כעלמה בוגרת משנותיה שכושר ההבחנה שלה בפרטי הפרטים של עולם המבוגרים עדיין מעורר השתאות, שיכולתה ליצור פורטרטים עשירים ורבגוניים של בני משפחתה, של עולם-הכלא שלה ושל עצמה עדיין מפליא. והרשימות לא איבדו דבר מן החיות שלהן, מן העומק והעליצות והכושר ליצור נחמות במקום שבו כבר אין כמעט תקווה. "כל עוד אתה יכול להביט בשמיים בלי פחד, אתה יודע שבתוכך אתה טהור", היא כותבת ברשימה שמיועדת לפטר, הנער שהיה לאהובה במחבוא. אבל גם "מה לעשות, יש בבני האדם דחף להרוס, להרוג, לרצוח ולהוציא זעם, וכל עוד לא תעבור האנושות כולה, בלי יוצא מן הכלל, תמורה גדולה – תשתולל המלחמה ותכרות ותהרוס שוב ושוב כל מה שנבנה", ברשימה אחת, חודש לפני שהיתה בת 15. האם ימשיכו לקרוא את הספר הזה? האם יש לו עדיין מקום של כבוד בהבניית הזכרון המוסדית והמתוכנתת שממלאת מטוסים בבני נוער ושולחת אותם לצפות בפורנוגרפיה של המוות, במסע גיבוש שהופך אותם למאמינים גדולים בנחיצותו של צבא חזק ובחסרונותיה של פיצה פולנית? האם לא נכון יותר לנסוע בעקבות הנערה החיה האחת הזאת עד לרגע האחרון, וללמוד ממנה ש"לקחי השואה" גדולים ועצומים ואוניברסליים יותר מכל צבא, וגם אנושיים ופשוטים יותר? אולי תרגום עדכני ומהדורה מלאה יסייעו מעט. אולי. "אנה פרנק, יומן", מהולנדית: קרלה פרלשטיין. דביר, 316 עמודים

 

[ענת אדרת]

טקס יום השואה האלטרנטיבי

שואה אלטרנטיבית 9# ערב יום השואה האלטרנטיבי יכלול השנה מספר אורחים מסקרנים. ליאור אשכנזי ידבר על זיכרונות שואה בעקבות "ללכת על המים", אורלי וילנאי פדרבוש תעלה את סוגיית השילומים ועוד רבים וטובים שינסו לפענח את השואה דרך עיניהם של הדור השלישי דפדף בתרבות איתי שטרן 22/3/2007 12:46 זה כבר תשע שנים ששהרה בלאו מקיימת ביחד עם מיטב האמנים והוגי הדעות הצעירים את טקס יום השואה האלטרנטיבי. האירוע, שהפך לעניין סדיר יערך גם השנה בתיאטרון תמונע וינסה לעסוק בהתמודדות עם זכרון השואה כפי שהוא בא לידי ביטוי אצל בני הדור השלישי בחלקים שונים בחברה הישראלית. ממש כמו בשנים עברו, גם השנה תשתתף בטקס גלריה של אנשים שיתארו כיצד משפיע זכרון השואה על חייהם והשקפת עולמם כיום ויהוו מעין תשקיף של תפיסת השואה בחברה הישראלית. בין המשתתפים בטקס השנה ניתן למצוא את ליאור אשכנזי שישתף על מספר חוויות ותובנות אישיות משהותו בגרמניה במהלך צילומי הסרט 'ללכת על המים'. אורלי וילנאי פדרבוש שתדון על 'מוסר השילומים', בעקבות סרטה החדש שיצרה עם גיא מרוז. השאלה המרכזית שתעלה לדיון היא מדוע רבע מניצולי השואה חיים מתחת לקו העוני ולאן נעלמו כספי השילומים שהיו אמורים להחזיקם כחיים בכבוד. עמליה רוזנבלום תדבר על המושג 'זילות השואה' והאם בכלל קיים מושג כזה או שהוא מחפה על השאלה הגדולה למי מותר להשתמש בשואה לצרכיו? סיון רהב מאיר תעלה שאלה בדבר האנטיתזה לשאלה 'איפה היה האלוהים בשואה' ותדבר על על השואה כהוכחה לקיומו של האלוהים. פרופסור אביעד קליינברג ידבר על תפיסת השואה שבין מוסר לצדקנות. ננה בר – (לקויית שמיעה- דוברת בשפת הסימנים) על ההדרה של אוכלוסיית החרשים מטקסי הזכרון בישראל. ליאור אלפרוביץ' שידון על קיום טקס יום שואה 'עצמאי' ועל אובססיית השואה של האדם הפרטי ושהרה בלאו שתשאל האם שישים ושתיים שנים לאחר סוף המלחמה, הזכרון אכן הולך ומתעוות? על המוזיקה: אבי בללי על החלק המוזיקלי של הערב יהיו אמונים אבי בללי ונקמת הטקרטור בשיר "אופניים וספר" ואמנון פישר שיסיים את הטקס בשיר "הבן של יוסף ומלי" ממש כפי שעשה בשנה שעברה. לאחר הטקס יוקרן במקום הסרט הדוקומנטרי 'מוסר השילומים' בו אורלי וילנאי פדרבוש וגיא מרוז מחפשים לאן נעלמו מיליארדי הדולרים שהעבירה ממשלת גרמניה לממשלת ישראל עם חתימת הסכם השילומים, ומספרים את סיפורם של 240 אלף ניצולי השואה שעוד חיים בינינו, רבע מהם מוגדרים כעניים. בשל הדוחק הגדול בשנים הקודמות שמנע מרבים מלהשתתף בטקס, יערך השנה הטקס במוסך המקורה של תמונע כך שכל מי שיהיה מעוניין בכך, יוכל ליטול חלק. השנה יתורגם הטקס סימולטנית לשפת הסימנים. טקס יום השואה האלטרנטיבי 15.4.07 22:00 תיאטרון תמונע