מה זה בעצם רימאסטר? הסבר בפנים
בהעברה הדיגיטלית, איכות הדגימה היא שקובעת. בקומפקט-דיסקים הראשונים בעולם, שזה בשנות ה 80, המטרה העיקרית היתה להראות שניתן לשמוע מוסיקה בלי "היס" (רעש הרקע שנשמע ככה סססססססס). אנשים רבים נגנבו על הרעיון, אבל "על הדרך", התברר שתחום התדרים בקומפקט דיסק הוא מוגבל בהשוואה לזה של ויניל. נכון, בקומפקט דיסקים הראשונים נפטרו מה "היס" אבל גם אורך חיי המכה על המצילה של התוף היה קצר יותר... והפסנתר נשמע פחות טוב.... ועוד אי-אילו דברים. כמו כן, באלבומים שלא נמצאו סרטי מאסטר שלהם, רצו להעביר מויניל ואז באה שאלת מיליון הדולר: "האם להפעיל פילטר נוסף, כדי לשכך מעט את רעש הרקע של המחט על הויניל, כשידוע שאותו פילטר גם יהרוס חלק מהמוסיקה"? מי שבאמת לא שם לב להבדל, הם בדיוק אותם האנשים שנהגו גם להקליט מקלטת לקלטת, דור שני או שלישי, ולטעון שהאיכות מספקת אותם. האיכות לא סיפקה אותם ולא בטיח, זה פשוט העיקרון של "לקבל בחינם" שקנה אותם. לפי אותו עיקרון, מי שמאזין למוסיקה דרך קבצים בלבד ובאזניות מעפנות, גם הוא יטען כי אינו שומע כל הבדל. באשר למיקס: המיקס המקורי פשוט לא נשמע טוב דרך CD, וזה קשור באופן ישיר לאיכות הדגימה. אין מה לעשות, בכדי שה CD יישמע כמו הויניל, יש הכרח לשחק מעט בתדרים. באלבומים הראשונים כפי שיצאו בשנת המקור, המילה האחרונה בעניין לא היתה של חברי הלהקה. מדוע רבו חברי הלהקה על המיקסים הסופיים? ארהיב עוז בנפשי לומר שהפעם זה קשור באופן ישיר לפרפקציוניזם של כאלה ששומעים ה-כל דרך מוניטורים של אולפן. את ואני וגם מיליוני אחרים, היינו מסוגלים לשמוע את כל המיקסים דרך מערכת ביתית אמיתית, הכי טובה שיש, ובכל זאת לא היינו מסוגלים להבין על מה הריב... כי ההבדלים עליהם מדובר כאן הם כל כך קטנים, שרק אנשים עם אגו כמו זה של מיי וטיילור מסוגלים לריב עליהם. אם כן, הויכוחים של חברי הלהקה זה משהו שאני ואת לא היינו מסוגלים לפסוק בו, גם לו היו נותנים לנו את האפשרות. הרימאסטר: עם השנים, חברות האלקטרוניקה פיתחו שיטות לדגימה דיגיטלית טובה יותר... לשם השוואה: ברימסטרים האחרונים של הביטלס ושל הסטונז, אם משווים ל CD הראשונים, משנות ה 80, שומעים בבירור את ההבדל. הכוונה למי ששומע במערכת של ממש, ולא לכאלה שיש להם רק נגן דיסקים נייד. אין שום רמיקס, לא כאן ולא כאן... פשוט איכות הדגימה השתפרה פלאים, תודות לטכנולוגיה. ואני מדבר בתור אחד שבמשך שנים האזין לוינילים... עד שההכרה בכך שהויניל נשחק, ולא משנה כמה נשמור עליו, הביאה לכך שאעבור ל CD. זה קצת מצחיק, הקטע הזה, שדווקא עכשיו בעשור השני של שנות האלפיים, כשהקבצים הורגים את ה CD, דווקא עכשיו מגיע הפינוק האמיתי... אבל הוא יגיע רק לכאלה שבאמת מעריכים סאונד ו/או את הלהקה. בשורה התחתונה: ברימסטרים של הביטלס ושל הסטונז, וגם של עוד כמה (למשל, ההוצאה הישראלית של אלבום השני של הצ'רצ'ילים, משנת 2003, לעומת ההוצאה הגרמנית של אותו אלבום, משנת 1996), ההבדל מוכח למדי... אצל כאלה ששומעים מוסיקה כפי שצריך לשמוע אותה, כלומר דרך מערכת של ממש. וזו בדיוק הסיבה שאין לי כמעט CD של קווין... כי חיכיתי לדבר האמיתי.
