מההה??!! מממממהההה??!! צריך עזרה דחוף בהבנה!!

[פרסי555]

מההה??!! מממממהההה??!! צריך עזרה דחוף בהבנה!!

ב"ה

שלום רב! השבוע סיימתי את הספר השלישי של משחקי הרעב. את הראשון התחלתי לפני שבוע וחצי. קראתי אותם מהר. בת דודה שלי החריכה אותי לקרוא אותם כי אמרה שהם נורא טובים, חרף התנגדותי הנמרצת לספרים בגלל כל המוות הזה והתיאורים המזוויעים במהלך הספרים שכבר הזהירו אותי מראש ועדיין הזעזעתי בצורה איומה ואיני יודע איך קוראים לדבר הזה "ספרות נוער", בחיים שלי לא הייתי נותן לבן שלי לקרוא את הספר הזה לפחות עד גיל 20. אני בן 22 אז מותר לי. אמנם איני יכול להכחיש שהעלילה סוחפת בצורה שלא הרגשתי ככה המון זמן מספר, והיא מעניינת ונותנת המון חומר מחשבה. הייתי כ"כ מרוצה מהספר הראשון והשני שהחלטתי לקרוא את השלישי בכל זאת למרות שידעתי שעוד היא תפריז עם תאורי המוות שלה. אבל באמת ששום דבר לא הכין אותי לזה, ובעיקר אף אחד לא הכין אותי לסוף המזעזע הזה. אז אם מישהו יוכל לעזור לי בהבנת כמה דברים לגבי הסוף, אשמח.

************************ספויילרים***********************************

מממממממהההההההההההההה??????????????????!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
מה זה הסוף הזה??? הרס לי את הרצון לחיות! פחות או יותר כולם מתים (פיניק??!! למה??! על פרים אניב כלל לא רוצה לדבר), הגיבורה הראשית משתגעת, היא מנתקת קשר עם חבר טוב לנצח, כל מי שיצא סרוט, וכל מה שנשמע במהלך הדפים האחרונים זה כמה המין האנושי דפוק וצריך להשמיד אותו. אחלה חומר לנוער, באמת..
הקט הוא שבספרים הראשונים מראש ידעתי לא להתחבר לדמויות כי ידעתי שהם ימותו בסוף, בגלל העלילה, אבל בשלישי היא סתם היתה אכזרית. גרמה לי להתאהב בכל הדמויות, אפילו כאלה ששנאתי כמו גוהאנה ופיניק וכאלה, ופשוט קצרה את כולם, ואז הרסה לפיטה את החיים בצורה שלא יחזור לעצמו, הרגה את פרים שלמענה הכל נעשה, האשימה בזה את גייל, שנאלץ גם לנטוש את קטניס, מוטטה את אמא שלה והפכה את קטניס עצמה למשוגעת. אפילו היימיץ חוזר לשתות. וכמעט כל המין האנושי הושמד, ומי שנשאר מושחט גם הוא, רצח ילדים ורוצה להחזיר את משחקי הרעב.. באמת לא האמנתי בדפים האחרונים שזה מה שקורה. ממש בעשר דפים האחרונים אני שואל את עצמי "איך לעזאזל היא תתקן את הכל ב10 דפים?", ומסבר שהיא פשוט לא. היא משאירה את העולם אפור ומגעיל ומושחט בדיוק כמו שהוא.

כל מה שאמרתי עד עכשיו, אפשר להתווכח, עניין של טעם וכו (עדיין אשמח לשמוע דעות בנושא, ושמישהו יסביר לי למה אני כ"כ מאוכזב מהסוף הזה, בתור אחד האנשים הכי פסימים עלי אדמות, שעבר 6 נסיונות התאבדות ומזמן איבד עניין בעצמו במין האנושי, ורואה בסדרה "מראה שחורה" את יצירת האומנות של המאה הזאת, ועדיין קשה לי עם הסוף הזה). אבל יש כמה דברים שאני באמת לא מצליח להבין:

למה לא מסבירים בבירור אם באמת סנואו אמר אמת או לא? למה העניין נשאר מעורפל? אני באמת רוצה לדעת אם זה היה הקפיטול או קוין, ואני חושב שזה מספיק חשוב שיתנו על זה תשובה, שלא כמו מאות השאלות הפתוחות שהשאירו בספר ללא סיבה.

למה קטניס תמכה לעזאזל במשחקי הרעב של הקפיטול??? גם היא נהייתה מושחטת???? ולמה היימיץ צידד בה? מה זה היה המשפט הזה "נראה אם הוא באמת מבין אותי עד הסוף" או מה שזה לא היה. הייתי בטוח שהם הולכים לעשות תוכנית נגד או משהו, אבל לא! היא ממש הסכימה לזה, ועוד בידיעה שהיא הכף המכריעה. מה נסגר איתה??

מה היה הקטע עם הנטישה של אמא שלה?

למה זה היה נראה כאילו קטניס באמת לקחה את החברים שלה לאבדון סתם? הרי לא היא זה שבסוף הביאה למפלה של הקפיטול, היא אפילו לא הגיע לסנואו. דאמט היא התעלפה בכניסה ואל הייתה לה שום תוכנית בכלל. יוצא שבאמת היא סתם עשתה טעות עם התוכנית הזאת שלה, וסתם הרגה את כל החברים שלה, שכן גם בלעדיה המורדים היו בסוף מגיעים לאותה נקודה.

למה אף אחד לא יודע על הדברים על קווין? למה מוציאים את קטניס זכאית רק בטוענה שהיא משוגעת, ולא מסבירים לאף אחד מה היו המניעים האמיתיים שלה, גם אם היא טעתה? למה זה נשאר כזה עלום? ואם כבר, הבנתי שהרבה מזה היה לפי דעתה גם באחריות פלוטראך (מה זה השם הזה לעזאזל, זה נשמע כמו סוג של נפיחה), למה הוא יוצא זכאי? גם לו מגיע אם ככה חץ בלב.

למה???!! למה להרוג את פיניק????!!!!

סליחה אם היו הרבה שגיאות כתיב או הגאה, הייתי נורא נסער. אשמח אם מישהו ייתן לי כמה תשובות. תודה מראש!
-פרסי-

 

[N o R i K o]

MJ מעליי ובפנים

היי פרסי, וברוך הבא למועדון מתוסכלי משחקי הרעב... כן כן, רק בשביל זה פתחנו פורום. כדי שנוכל לבכות ביחד, להתלונן ביחד, לרצות לתלוש את השיער ביחד... אתה לגמרי לא לבד! אני ממש מסכימה איתך שהסוף גרוע, אבל בכל זאת אנסה לספק הסברים:

- לגבי המוות של סנואו - המוות של סנואו נעשה בצורה "לא ברורה" בסוג של משמעות מטאפורית. הוא מת, זה ברור לנו, אבל אנחנו לא באמת יודעים איך, הרעיון הוא שלא כל כך חשוב איך כי קטניס הייתה צריכה להבין שבשל המחאה סנואו הולך למות כך או כך, ובסופו של דבר הוא אכן נרמס על ידי ההמון. המסקנה הייתה שקטניס צריכה להבין לבד מי הרע בסיפור ואיך היא יכולה להציל את פאנם מהמפלה שהיא עשויה להגיע אליה, גם אחרי תום שלטונו של סנואו. זה למה קטניס בסופו של דבר יורה בקוין את "החץ האחרון במלחמה", כמו שגייל אמר לה, וסנואו לעומת זאת מת בצורה שולית.

- קטניס לא באמת תמכה במשחקי רעב שניים. זה לא נאמר לנו חד משמעית ועד היום יש כאלו שיחלקו על כך, אבל אתה מוזמן לעבור על הסצנה שוב ולקרוא בין השורות- קטניס מבינה שהתנגדות לרעיון של קוין לא תוביל אותה לשום דבר. להפך, עכשיו כשקטניס מסמורטטת אחרי המוות של פרים, קוין יכולה להעיף אותה לעזאזל, ואז לקטניס לא תהיה יד בכלל בכל מה שקשור לממשל החדש בפאנם. קטניס בעצם מבינה בנקודה הזו שקוין היא בדיוק כמו סנואו, שהיא רעה לא פחות, ושהיא האשמה האמיתית במוות של פרים. היא מסתכלת על הורד שמזכיר לה את סנואו ועושה את הקישור הזה. לכן, היא מסתכלת על היימיץ' ואומר "אני מוכנה לעשות את זה עבור פרים." ככה בעצם היא רומזת לו שהיא מבינה שקוין היא האשמה האמיתית. היימיץ' מבין את הרמז שלה (מבין אותה עד הסוף) ומאשר את משחקי הרעב הנוספים. כשקטניס בסופו של דבר צריכה לירות בסנואו ולהכריז על כך, היא בוחרת בסופו של דבר לנקום את מות אחותה ולירות בקוין.

- הקטע של אמא שלה לא ברור גם לי. טיפשות מוחלטת מצד קולינס. ברור לנו שהקשר בין קטניס לאמא שלה היה רעוע, אבל שתיהן אהבו אחת את השניה והיו תלויות אחת בשניה. לי אישית זה שבר את הלב, וגם אחרי שנה וחצי של התעסקות יומיומית בסדרה עדיין לא קיבלתי תשובה לכך.

- למה נראה כאילו קטניס לקחה את החברים שלה לאבדון סתם? הממ... לא הייתי מנסחת את זה ככה. היא לא רצתה לקחת אף אחד איתה, אבל היא כן הייתה מרכז המהפכה, ובו בזמן מאוד גרועה ביחסי ציבור. אז ציוותו לה אנשים חזקים וחכמים ממני, שלצערנו נפלו מאחוריה. קטניס מתמוטטת באחוזה של סנואו בגלל הפצצות שקוין הטילה עליה. אי אפשר לדעת מה היה קורה אם קטניס באמת הייתה מצליחה להגיע לסנואו. אני לא חושבת שהייתה לה כוונה להוליך אף אחד לאבדון, וראו שהיא חוששת לחיי כל היקרים לה - בכך שהיא דאגה לפיטה כשהוא הצטרף אליהם והוא עדיין חצי פסיכי, בכך שהיא לא הצליחה לירות בגייל למרות "ההסכם" שלהם כי היא ידעה שיש לו עוד סיכוי לשרוד... לא ברור מה עובר על קטניס בספר הזה מבחינה שכלית, כולנו קצת שונאים אותה על זה, אבל לומר שהיא מוליכה על דעת עצמה, מרצונה, אנשים לאבדון... זו האשמה כבדה. זה נכון, אבל היא לא ממש עושה את זה מרצון.

- למה לא יודעים את הדברים על קוין? כן יודעים, בטח שיודעים, ועובדה שבסופו של דבר מחוז 13 הוא לא זה שעומד בראש פאנם אלא פיילור ממחוז 8. אבל כל מה שהולך שם מבחינה פוליטית מאוד דבילי וזה ממש נראה כאילו קולינס פשוט ניסתה "לסגור פינות" ולומר לנו "הנה, מבחינה פוליטית הכל היה בסדר." אתה לא לבד, זה נורא

ופיניק... אעע, פיניק.

מבחינתנו הוא לא מת. הוא חי, נושם, בועט וחתיך מתמיד בין דפי הפורום הזה.


ברוך הבא למועדון, כאמור, משתתפים בצערך

לפחות נתמרמר ביחד! D:

 

[mamygo]

אני בעצמי לא סיימתי להתמרמר!!

אני חייבת לציין שהשיח שפתחתי בהודעתי הראשונה לא היה חופר בצורה משביעת רצון ואני רוצה לחפור שוב!
למה הם כלכך פטריוטים כאלה... סוג של... מרטירים אולי... ><
מה הקטע עם לדאוג כל הזמן לזה שיהיה לך דרך למות אם אתה נשבה!?!? בסגנון "למות למען המטרה" ושטויות?? אתם בסך הכל בני 17!! איפה אהבת החיים שלכם???

 

[פרסי555]

א. ממש תודה, וטוב לדעת שאני לא לבד

ב. כתבתי "למה לא יודעים אם שנואו אמר אמת", ולא "למה לא יודעים איך הוא מת". אז נשארה לי עוד שאלה. הכוונה שזה לא היה ברור שהוא באמת אמר את האמת על הרחפת, אם היא של המורדים או של הקפיטול.
ג. הקטע עם משחקי הרעב שכתבת נשמע כמו פרשנות. אפשרית בהחלט, אבל לא משהו שמשתמע חד משמעית מהספר. אני לגמרי הבנתי שהיא תומכת מתוך ייאוש, ששום דבר לא השתנה.
ד. עדיין לא הבנתי אם היא מאמינה שזה היה הרחפת של המורדים והיא מזכירה שזה גם כנראה רעיון של פלוטראך, למה היא לא רוצה להעמיד גם אותו לדין וסולחת לו בכזאת קלות.
ה. אני ממש מסכים לגבי הסגירת פינות האחרונה בסיום. אני למשל עדיין לא משוכנע שכולם יודעים את האמת, וזה שפילור נבחרה לא אומר כלום, רק שהיא הייתה הכי מתאימה אחרי קוין. כי בעיקר קוין הייתה תאוות הכח, ופחות מחוז 3 בכלליות, למרות שהוא לא טלית תכלת. בכל מקרה זה שבחרו בפיילור לא מעיד לדעתי על זה שיודעים על קוין. וכל הפוליטיקה נסגרה מהר. ובכלל כל העניין עם גייל נופנף במשפט של "יש לי מספיק אש ואני לא צריכה את האש שלו אלא את הבניה של פיטה". כאילו לא היה לה כח לסיים...

זהו... אני עדיין נותן לספר האחרון לשקוע וזה יותר ויותר קשה... אני לא מצליח להחליט אם הסיום הזה הוא גאונות או אכזריות או טיפשות או כל דבר אחר....

 

[N o R i K o]

MJ מעליי, וגם כאן

רק בבקשה, בפעם הבאה לסמן, עבור האנשים שעדיין במהלך הקריאה ורוצים לגלוש כאן-

ספויילרים להתלקחות אנחנו מסמנים ב- CF

(התלקחות=Catching Fire)
ספויילרים לעורבני חקיין ב-MJ

(עורבני-חקיין=Mockingjay)

ב. אה, באמת לא הבנתי באופן תקין, קראתי מהר מדי

אנחנו לא יודעים אם סנואו דובר אמת כי זה לא רלוונטי. החשיבה לא אמורה להיות "מי פוצץ את המורדים, סנואו או קוין?" אלא המסקנה אמורה להיות "קוין אשמה לא פחות מסנואו."
אם תשאל אותי מה קרה, אני אגיד לך שאלו הפצצות של קוין.
סנואו שם את הילדים סביב האחוזה שלו כי הוא חשב שלמורדים לא יהיה לב לפגוע בהם. אבל קוין אמרה, בואו נעשה דבר כזה-
נשלח פצצות עם מצנחים של הקפיטול (רעיון של פלוטארך, המצנחים). אבל אז יחשבו "אוקיי, קוין פוצצה אותו עם המנצחים שלו, כנראה שבכל זאת אין לה לב והיא אשמה". אז מה היא עשתה? שלחה לשם את צוות הפאראמדיקים שלה ודאגה לכך שהפצצות יתפוצצו שוב, כי אז, מה הסיכויים שזו היא? מי יאמין שמנהיגה רוצה לפגוע בצוות שלה?
אבל העניין הוא שלא באמת היה אכפת לה מהצוות שלה. הדבר היחיד שהיה אכפת לה ממנו זה לעמוד בשלטון. ואם קטניס לא מבינה את זה כשסנואו אומר לה שהפצצות היו של קוין, קטניס מבינה את זה כשקוין מדברת על משחקי רעב שניים.
ובכאן אני משליכה על ג', והרשה לי לצטט את קטניס, הישר מתוך הספר-
"האם ככה זה התנהל אז? לפני כשבעים וחמש שנה? האם קבוצת אנשים ישבה והצביעה על הקמת משחקי הרעב? האם היו חלוקים בדעותיהם? האם מישהו ניסה לשכנע לנהוג במידת הרחמים, וקולו נבלע בקריאות למוות של ילדי המחוזות? ריח הורד של סנואו מסתנן לי לאף, יורד לי בגרון, חונק אותו ביאוש. כל האנשים הללו שאהבתי מתים, ואנחנו דנים במשחקי הרעב הבאים בנסיון להימנע מאובדן חיים. דבר לא השתנה. דבר לא ישתנה לעולם. אני שוקלת את האפשרויות בקפידה, חושבת על הכל בצורה יסודית. בלי להסיר את המבט מהוורד, אני אומרת, "אני מצביעה כן... למען פרים."
אני חושבת שכאן אפשר לראות בבירור שקטניס מבינה שמשחקי רעב זה לא בסדר. זה לא נכון. מה הטעם בזה? היא שואלת בעצמה. היא איבדה כל כך הרבה אנשים כדי שלא יהיו משחקי רעב, ואז באה קוין ואומרת "בואו נמשיך עם זה?" היא בדיוק כמו סנואו. היא הולכת להרוג עוד המון ילדים, וקטניס אפילו לא הצליחה להציל את פרים. אז עבור הנקמה שלה, היא הולכת להרוג את קוין.
אולי זה עניין של פרשנות, אבל אני לא רואה את זה אחרת. זה ממש בולט עבורי, למעשה, וזה בין הדברים היחידים שאני אוהבת בסוף.

ד. לא הבנתי אם אתה מדבר על קטניס או על קוין... אבל בכל מקרה, קטניס לא מעוניינת להעמיד אף אחד לדין. קטניס רוצה למות. וזהו. אין לה כוח לכעוס על אף אחד, היא נקמה את המוות של פרים בכך שהיא רצחה את קוין, ומבחינתה כבר אין לה טעם לחיים. זה גם למה היא אפילו לא טורחת להתעקש על גייל או על אמא שלה. זה גם למה היא סתם נתקעת עם פיטה.

ושמע, אני בדיכאון-פוסט-משחקי הרעב כבר שנה וחצי

זה לא עובר. אבל מעין אמרה את זה טוב ממני- זה פשוט מסוג הדברים שנכנסים לך לוריד ולא עוזבים אותך. בסדרה הזו, מעבר להרבה טיפשות של סוף, יש גם הרבה גאונות והשלכה על חיי היומיום. השאלה היא לאן מתעלים את זה. אפשר לזרוק את הספר לעזאזל ולומר "למה קראתי את זה?" ואפשר לעשות את מה שאנחנו עושים - לדבר על זה, לחשוב מה נכון, מה לא נכון, ולחשוב מה אנחנו היינו עושים אחרת.

לי זה יצא 29 עמודי וורד.

 

[פרסי555]

MJ פה (וסליחה על הפשלה מקודם)

לגבי ד אכן דיברתי על קטניס. כי היא הגיע למסכנה שזה היה גם רעיון של פלוטראך לכן לדעתי היא אמורה לכעוס עליו בדיוק באותה מידה שכעסה על קווין, אבל כשהיא מדברת איתו על הרחפת בדרך הביתה היא מתנהגת כאילו הכל בסדר ביניהם. נכון שהיא רק רוצה למות, אבל היא בכל זאת טרחה להרוג את קווין כנקמה, והגיע לה, אז הפליא אותי שהיא בסדר עם פלוטראך. מצד שני, פלוטראך באמת רצה לטובתה, עובדה שעזר לה, ובכלל הוא בא מהקפיטול והיה יכול להיות לו אחלה חיים והוא בחר למרוד בקטע של מוסר, אז זה כנראה אומר עליו משהו הוא לא היה תאב לכח מהנקודת מבט שלי, הוא באמת רצה שיהיה עולם יותר צודק, אז אולי יש מקום לסלוח לו. מצד שלישי, הוא תכננן המון משחקי רעב, והוא בכל זאת היה חלק פעיל ברצח של פרים אם אכן זה היה תכנון של המורדים. קיצור, לא ברור לי העסק...

ועוד משהו, אני לא חושב שהיא סתם "נתקעת עם פיטה", ואני שונא לדבר על החלקים האלה של הרומן הדבילי המשולש הזה כי זה מרגיש לי דיון נערה מתבגרת דבילי כזה אבל אומר בקצרה שכן מובן לי שהיא בחרה בפיטה, ושהיא כן אוהבת אותו, בטוח יותר מגייל. על זה דווקא שמחתי, למרות שעצבן אותי שזה קוצר מידי כמו שהזכרתי, ושכל ההסבר נופנף מהר, וכאילו הקשר עם גייל נותק לגמרי כאילו כלום.

בכל מקרה תודה על התשובות והעזרה שאת נותנת, באמת עוזר לי להבין טיפה יותר טוב.

 

[N o R i K o]

MJ

לגבי פלוטארך - הוא לא זה שתכנן את הפצצה על פרים, זה לגמרי התכנון של קוין. האמת שאני לא זוכרת שהייתה לו יד בזה בכללללל, אני חייבת קריאה חוזרת

אני כן זוכרת שאמרו שהרעיון של פלוטארך זה המדינה הרפובליקנית החדשה... אני חושבת שמה שהיה הרעיון של פלוטארך היה הפצצות עם המנצחים של הקפיטול. אבל הוא לא זה שאמר לקוין להשתמש בפצצות על המורדים.
והוא לא לקח חלק בהמון משחקי רעב. הוא היה קברניט המשחק רק ב-75 במקום סנקה קריין, ובכל שאר השנים הוא היה "מאחורי הקלעים" כשהוא בעצם היה באגודה שהתאספה בקפיטול כנגד המשחקים.
אז הוא לא לגמרי באד גאיי. אבל הוא גם לא לגמרי בסדר, עם זה אני כן מסכימה.

לגבי קטניס ופיטה... טוב, אני פשוט לא מסכימה באף צורה

אני תומכת מובהקת של קטניס וגייל, כתבתי על זה מאמר ארוך ארוך ארוך - אם אי פעם יהיה לך מלא מלא זמן פנוי...
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=2279&messageid=161620054
אז בהנחה שאין לך מלא מלא זמן פנוי, אני פשוט אגיד בקצרה-
אני הבנתי משלושת הספרים שקטניס אוהבת את גייל, אני מסכימה לגמרי עם העובדה שהמשולש הזה די דבילי, אבל זה כי אני חושבת שקטניס אוהבת את גייל ומכריחים אותה להיות עם פיטה ואין טעם להיכנס לדיון בכלל. אבל- גם אם הייתי תומכת בקטניס עם פיטה, אני לא חושבת שהיא בחרה בו.
קטניס של הסוף היא מסכנה, חסרת מעוף, אין לה כוח לעשות כלום, כל מה שהיא עושה זה לשבת בבית ולהתלונן לבאטרקאפ על מר גורלה... הדברים היחידים שהיא חושבת עליהם זה כל האנשים שמתו באשמתה - וגייל. היא אומרת שהיא הולכת לסלע שלהם ביער ומרגישה לגמרי בודדה, היא אומרת שהיא מתעניינת בשלומו כשסיי באה לבקר אותה... נכון שהיא מתרצת את זה בתחושה של "הקלה" אבל... נו באמת קטניס, לומר שאת מרגישה בודדה בסלע שהיה רק של שניכם זה לגמרי געגוע.
ואז מגיע פיטה, עדיין מתוסבך, ומביא לה פרחי פרימרוז. ובמקום שקטניס תתרגש ותבין מה הוא מנסה לומר לה, היא חושבת שאלה הורדים של סנואו ומכריחה את עצמה ללכת להתקלח כדי להתנער מהריח שלהם.
"ואז החיבוקים בלילה הופכים לנשיקות וטוב נו..."
אין פה אף אקט של בחירה מרצון. קטניס לא קמה על הרגליים ואומרת לעצמה "אני בוחרת." קטניס נשארת ממוטטת, פשוט עם פיטה לידה.
ולא מזמן זה עלה כאן, אבל המשפט האחרון של הספר - בעיניי הוא מראה את טיב היחסים שלהם-
פיטה שואל את קטניס - "את אוהבת אותי, אמיתי או דמיוני?" - מה שמראה שהוא עדיין לא סגור על האהבה שלו אליה, עדיין לא מצהיר על כך בפה מלא, עדיין מחכה לאישורים ממנה.
קטניס עונה לו - "אמיתי", מה שאומר שהיא עדיין צריכה שינחו אותה, עדיין צריכה שיגידו לה איך לענות, עדיין לא השכילה לומר דברים על דעת עצמה.
זה לא כאילו הוא אומר לה שהוא אוהב אותה והיא אומרת לו שהיא אוהבת אותו. הם עומדים במקום. כך שגם אם לגמרי הייתי מאוהבת בזוג הזה של קטניס ופיטה, מאוד מאוד לא הייתי אוהבת את הסוף הזה, כי קטניס לא עושה בחירה וגם אם היא כן הייתה בוחרת נאמר, זה לא בפיטה שאוהב אותה.

ובכיף, בשביל זה אני פה

 

[פרסי555]

"ואו, זה באמת ארוך... *ספויילרים לספר הראשון*

***ספויילרים לספר הראשון, ובפסקרות הבאות גם לשני ולשלישי!!***
אני אקרא כנראה כי זה ממש מעניין, אבל לאט לאט.
רק אציין שממה שקראתי עד כה, שזה בערך עד תחילת הספר השני, כל הדברים שכתבת רק מציינים שהיה לה רגשות לגייל, ושהוא היה האהבה הראשונה שלה, ושהיא לא אהבה את פיטה באותו זמן.
אז זה ממש נכון ואני לא חושב שמישהו יסטור את זה, אבל זה לא אומר שזה לא יכול להשתנות במהלך הספר. בכלל כל ההוכחות שלך לזה שהיא כן הייתה מאוהבת בהתחלה בגייל והיא מסתירה את זה מעצמה הן "פשיטא" (שפת גמרא), אין צורך אפילו להוכיח את זה. הרי כל העניין הוא שהיא לא יודעת במי היא מאוהבת, בגייל או פיטה, אז ברור שהיא מרגישה משהו גם לגייל. ברור גם שהיא הרגישה משהו לגייל לפני שהיא שהרגישה משהו לפיטה. שסמכה עליו, שאהבה אותו, ושבכלל לא אהבה את פיטה בהתחלה. היא לא הכירה אותו, והכריחו אותה להיות מאהבת שלו, אז גם ברור שהכל בהתחלה הוא לא אמיתי כביכול, ויש אפילו עוד הוכחות ברורות. אחת הרציניות היא שבסוף הספר כשאומרים להם שהכל היה שקר לגבי הזוג מנצחים, דבר ראשון שהיא עושה הוא לכוון את הקשת על פיטה. אז ברור שהיא לא אוהבת אותו בשלב הזה ולא סומכת עליו עד הסוף.

השאלה המרכזית שעומדת על הפתח, היא האם במהלך הסדרה, עד סוף הספר השלישי, הדבר ישתנה, והיא תתאהב בפיטה. כי נכון, גייל היה סוג של אהבה ראשונה, ונכון, האהבה לפיטה הייתה משחק נטו בהתחלה, אבל האם זה אומר שזה לא יכול להשתנות? לא, זה לא אומר. על אהבה ראשונה אפשר להתגבר, ואפשר להתאהב עוד הרבה פעמים. האם היה פעמים שניתן היה לראות בתגובות שלה אהבה לפיטה מעבר לידידות אמיצה? גם אני חושב שכן (ספויילרים לספר השני והשלישי בשורה הבאה לא לקרוא מי שלא קרא- נו, אל תקראו את זה אם לא קראתם את הספר השני!! עזבתם? יופי אני מתחיל: שהיא השתגעה שפיטה כמעט מת, שהיא עושה הכל כדי להציל אותו, שהיא מנשקת אותו לעיני גייל כדי לשחרר אותו מהאקסטזה שתפסה אותו כשיצאו מהביוב, למרות שסיכנה בכך את חייה, שהיא ממש משתגעת ולא מתליחה לתפקד עד שמחזירים את פיטה לחיכה וראשי המרד יודעים את זה, כי הם מסכנים הרבה כדי להשיב אותה, שאותם תסמינים שעוברים עליה כל אותו זמן שפיטה לא נמצא עוברים על פיניק כי אנני לא נמצאת, ואף אחד לא מפקפק באהבה ל פיניק לאנני, וכו וכו).
השאלה היא במי היא בחרה בסוף, כי ברור שיש לה רגשות לשניהם, והאם הבחירה הייתה נכונה. אף אחד לא יגיד לך שהיא לא אהבה את גייל אף פעם, או שהאהבה שלה לפיטה הייתה מייד אמיתית, אבל לאהבה לוקח זמן לחדור, ועל אהבה ראשונה מתגברים.

עוד לא קראתי את ההמשך, יכול להיות שאת עונה גם על זה, בלי נדר אקרא גם אותו ואשתדל להגיב..

ועכשיו אני הולך להתקלח כי זה היה הדיון הכי קיטשי שהשתתפתי בו בחיים שלי.

 

[פרסי555]

אוי, אני כ"כ לא מסכים עם מה שכתבת... *ספוילר*

***ספויילרים להכל, כל הסדרה, וגם לספר הזה שנוריקו כתבה שם***

האמת, שאני לא מוצא טעם כ"כ להתווכח, כי לפי מה שכתבת (ובהזדמנות זאת אציין שאני מוריד בפנייך את הכובע, כזה דבר ארוך ומושקע לא קראתי הרבה זמן, באמת סחטיין), כי לאורך כל הקטע פשוט לקחת את הקטעים שמראים שקטניס מאוהבת בגייל והעצמת אותם, ואז לקחת את הקטעים שקטניס מאוהבת בפיטה ועשית מהם כלום, ולפעמים בהתכחשות מוחלטת למה שנאמר לפני ואחרי, וממש בכלל בהתכחשות למצב. בחלק מהפעמים ממש כתבת "נו זה פשוט לא אמין" וקטלת את זהבזה. מה לא אמין? שהוא באמת אוהב אותה? בפעמים אחרות פשוט סטרת את עצמך, כי לקחת מקרים שמראים שגייל אוהב את קטניס והראית כמה זה רומנטי, ואז לקחת מקרים שבדיוק באותה הקבלה שפיטה אוהב את קטניס והראית כמה זה טיפשי. דוגמאות מובהקות- גייל שם את קטניס לפניו כי הוא אוהב אותה- רומנטי, פיטה עושה את זה- לא איכפת לו מכל שאר העולם? מאבא שלו? מאמא שלו? איכס איזה מגעיל. קטניס כועסת על מהלכים של גייל- מראה כמה הוא חשוב לה. קטניס כועסת על מהלכים של פיטה- היא לא אוהבת אותו. קטניס משתגעת מהמחשבה שגייל לא יהיה לצידה- אוהבת אותו. קטניס משתגעת מזה שפיטה לא יהי לצידה- היא אנוכית כי היא רק מרגישה שהוא אהב אותה אהבה ללא תנאים וזה היה לה כיף. רק אציין פה שקטניס ממש נשברה מזה שפיטה לא לצידה ובמהלך כל הספר מתארת כמה קשה לה לחשוב על זה לכן מנסה לא לחשוב על זה, ואת תיארת את זה כאילו סתם זה לא מעניין אותה והיא שכחה ממנו. כנראה שכחת איך היא התפרקה עד שלא יכלה להוצאי משפט מהפה והיו צריכים להרדים אותה (קטניס צריכה להתמודד עם משהו-בום זריקה, מתעוררת בבית חולים

). קטניס מרגישה רגועה עם גייל ומאושרת- היא אוהבת אותו. קטניס מרגישה רגועה עם פיטה- זה מוכיח שזו אהבה אפלטונית.

וזה לא נגמר. לאורך כל הדרך ממש הרגשתי שאת מתכחשת שקטניס מרגישה משהו כלפי פיטה, שזו גשיה מוטעילת לדעתי (כמו שכתבתי, היא מרגישה אהבה לשניהם, ובסוף נאלצת לבחור, בגלל זה קוראים לזה משולש אהבה). כאילו בכלל לא עלה בדעתך שהיא באמת הרגישה משהו לפיטה (חוץ מניצוץ מסכן שדעך מהר שבא מרגש אנוכי נטו), וזה היה נראה לי לא הוגן בעליל. אפשר לנסות להוכיח למה קטניס אהבה *יותר* את גייל, ולמה היה טעות לבחור בפיטה, אבל לנסות להוכיח שהיא *בכלל* לא אהבה אותו...??!! אבל באמת נראה לי שזה ויכוח שאמור להתעורר ולא תהיה קביעה חד משמעית, וזה חלק מהקטע של ספר נערות מתבגרות, שיריבו אח"כ מי היא אמורה לבחור והאם הבחירה הייתה נכונה, וזה הקטע שהכי שנאתי בספר, ובגלל זה אני ממש מצדד בסלידה שלך מהספר השני, הרגשתי אותו דבר, וכמעט לא קראתי אתה ששלישי בגלל זה כי חשבתי שזה ימשיך ככה. נראה לי שפשוט נסכים לא להסכים, כי אני לא רואה מוצא, את פשוט אוהבת את גייל מובהקות, ושום דבר לא ישנה את דעתך, וזה בהחלט לגיטימי.

רק דבר אחד שבאמת הפריע לי-- הקטע עם המלכודות של גייל וההשוואה לאופה וכל זה.
אין ספק שגייל לא התכוון להרוג את פרים. אבל----(!!!!) את מתעלמת מדבר אחד מובהק, שאת בעצמך הזכרת אבל לא בהקשר הנכון. גייל הודה כמה וכמה פעמים שהוא מוכן להקריב חפים מפשע, ושימי לב- גם מהצד שלהם!! לא רק מהצד של הקפיטול (הוכחה לכך אפשר לראות שהוא מוכן לסכן את המרגלים שלהם, שלגמרי בצד שלהם, במכרה, ואומר אפילו שאם הוא היה מרגל היה מוכן למות למען כבישת האגוז, וחושב שכל אחד צריך להגיב ככה. כל זה כמובן על מנת להשיג ניצחון. מכאן אני הבנתי שבעומק עניין המלכודת שלו והמוות של פרים (ואני חייב לציין שאני אפילו לא רואה בזה פרשנות, שכן זה מצויין שוב ושוב לאורך סוף הספר בווריאציות שונות) גייל הקריב את פרים למען הניצחון, כמו שהוא היה מוכן להקריב את עצמו, וכמו שציין שכולם היו צריכים לעשות, ועל זה קטניס לא תוכל לסלוח לעולם (ולדעתי זה באמת בלתי נסלח, כי זאת גישה שהיא מתנגדת לה לאורך כל הדרך ובסוף פוגעת ביקר לה מכל), מה שפיטה לא היה עושה בשום צורה דרך אגב. לדעתי גם גייל מודע לזה שזה נכון, ומפה זה כבר באמת פרשנות, אבל חושב שזה היה שווה את זה, עם כל הכאב שבאיבוד של פרים ספציפית, אבל הוא מוכן להקרבה קולקטיבית של אנשינו (כאילו, אנשיהם) למען הניצחוו, ולכן לא הוגל להגיד "אני נוכן להקריב אנשים משלי למען הניצחון חוץ מX Y Z, כי אז זה לא באמת נחשב נכונות להקרבה. אז כן, כואב לו על המוות של פרים ספציפית, אבל הוא לא מצטער על הנעשה. וכמו שציינתי, פיטה היה מנתנגד והתנגד לזה בכל תוקף, והוא הוכיח את זה בנאום שלו על משחק הרעבה שהוצע בסוף. תמיכה לטענותי אפשר לראות לדעתי בסוף הספר, במשפט הסבר לבחירה של קטניס בפיטה שהוא "הצמיחה מחדש, הבניה והחמלה של פיטה" לעומת "האש, השנאה וההרס שיש בגייל", שאיתם לא תוכל לחיות, שהביאו למותה של אחותה.

גם כתבת שפיטה נהפך למכונת הרב וגייל לא. זה לא נכון, פיטה אמר בפירוש שאם ייאלץ להרוג הוא יהרוג, אבל יעשה את זה למען המטרות שלו, וכל היה, עשה את זה להציל את קטניס, הוא לא הרג סתם. גם שפטת אותו לדעתי ממש לחומרה בתיאור שלך "איך הוא לא נשאר אוהב אותה למרות העינויים, הוא ממש שונא אותה, זה מראה שהוא לא אוהב אותה". גאד דיימט הוא עבר עינויים שתיארו כמצב בלתי הפיך! זה שהוא בכלל חזר לאהוב אותה מדהים בעיני ומראה כמה גדולה האהבה שלו אליה, אפילו היא בעצמה איבדה תקווה ל"פיטה הקודם, זה שאהב אותי ללא גבולות".

ועוד הרבה נקודות שכבר אין לי כח לגעת.

אבל חוץ מזה, מה שכתבת לגבי הסוף נכון מאוד. הסוף באמת תלוש, הקטניס לא אותה קטניס, הרוב נופנף ככלום, המוות של פרים ושל פיניק (למההההההה?????????) היה הזוי ומעאפן, וחוסר ההתמודדות המאולץ הזה שוב ושוב על כל דבר בעל משמעות שנגמר בבום, פצצה, התעוררות בבית חולים.. פשוט סוף קקי. המון חורים.
וחוץ מזה ממש נהניתי מהכתיבה שלך, במיוחד את ההשוואות להארי פוטר, שאולי אל ציינתי אבל הספר הזה פשוט עיצב אותי, וחלק בלתי נפרד מהחיים שלי, ועליו אין שום מה להתלונן, בעיקר לא על הסוף המושלם והחובק של כל הספרים בייחד, שפוט גאונות. גם אם לא הסכמתי עם הכל, הארת לי הרבה נקודות חדשות למחשבה (כן, אני בטים פיטה, ואני כועס על חוסר הבחירה המשווע הזה). כל הכבוד על ההשקעה!

 

[פרסי555]

אה משהו אחרון *ספויילרים לMJ*

חשבתי הרבה עם עצמי, ולמרות שאני עדיין לא מסכים עם רוב מה שכתבת, ואני כן חושב שהיא אהבה את פיטה, ואני עדיין טים פיטה, אני חושב שיש הרבה בדברייך על כך שהיה הרבה יותר מגניב ומפתיע אם היא היתה *בוחרת* בגייל, בעיקר בגלל כל מה שציינת על זה שפיטה הוא טהור ולבן וגייל מלא חטאים, ורק זה יאזן אותה באמת, כי גם היא מאלה חטאים. זהו.

 

[N o R i K o]

כנראה שבאמת נסכים שלא להסכים

MJ

- פתחתי בהצגה של קטניס אוהבת את גייל כי יש המון אנשים שלא מסכימים עם הסברה הזו בכלל. שחושבים שמבחינת קטניס הוא היה אך ורק ידיד שלה. אני לא רואה את זה ככה, אז ציינתי למה

- אף פעם לא אמרתי שיש בעיה בכך שפיטה מרגיע אותה. אני פשוט חושבת שזה מוזר שכשהם הולכים לישון יחד, חוץ מלהרגיע אותה, לא קורה ביניהם כלום. היא בכל זאת נערה הורמונלית בת 17

וכשאת כל כך אוהבת מישהו, לא משנה באיזה מצב את, בשלב כלשהו גם ההורמונים שלך שולטים בך. בדיוק כמו קטניס שממוטטת מהיחס של פיטה כלפיה מוצאת את עצמה לבד עם גייל ומתחילה להתמזמז איתו. כי... ככה זה.
- קטניס התחרפנה מהשהות של פיטה בקפיטול רק בשניה שהיא קלטה שהם פוגעים בו. שהיא ראתה את הפרופוינט שבו המלצמה נופלת על הרצפה ויש מלא מלא דם. עד אז? "בואו נשחק קרייזי קאט! היי, זה כמו פיטה, אולי עדיף שהוא ימות..." "יאיי, הולכים לצוד עם גייל!

אני כל כך מאושרת!"
זה די שונה מפיניק שהיה סגור כל היום, כל הזמן בחדר שלו וקשר קשרים. בסופו של דבר רק כשקטניס באמת נואשת היא פונה לפיניק להזדהות איתו. היא הרי אוהבת את פיטה, מאוד. פשוט לדעתי באופן מאוד מאוד אפלטוני. אם היא הייתה אוהבת אותו אחרת, כבר ביום הראשון שלה ב-13 היא הייתה עושה הכל כדי שישלחו משלחת לחלץ אותו.
- יש הבדל גדול בין לשים את קטניס בשוויון למשפחה שלך, כמו שעושה גייל, לבין לזלת את המשפחה שלך כמו שעושה פיטה. לאורך כל הסדרה אנחנו רואים לכמה גייל אכפת מרורי, ריק ופוזי. רגע, איך קוראים שוב לאחים של פיטה...?

אה, אנחנו לא יודעים, כי פיטה לא מדבר עליהם. או על אבא שלו. או על אמא שלו. או מראה שאכפת לו ממישהו חוץ מקטניס.
לגייל אכפת מקטניס, מאוד, אבל רואים שגם אכפת לו מהמשפחה שלו מאוד. זה מה שמשותף להם מלכתחילה. לדעתי יש הבדל גדול מאוד בין ההתנהגות של גייל כשהוא שם את קטניס בחשיבות לבין ההתנהגות של פיטה כשהוא שם את קטניס בחשיבות.
- קראתי את הספר השלישי פעמיים וחצי (יותר מדי), ובשום שלב, אבל שום שלב, לא זכור לי שגייל אמר שהוא מוכן להקריב את האנשים שלהם. כי הוא לא מוכן. הוא אמר שהוא מוכן להקריב חפים מפשע מטעם הקפיטול, כי הם כבר הקריבו חפים מפשע מהצד שלהם. ובשום שלב, אבל שום שלב, ואת זה אני אומרת ב-1000%, גייל לא היה מוכן להקריב את פרים, את קטניס ואת המשפחה שלה. כי כמו שהוא אמר, זו הייתה הנקודה החזקה שלו, לשמור על המשפחה שלה. וזה מה שהוא תכנן לעשות עד הסוף המר. גייל לא אשם במוות של פרים באף צורה, הוא מעולם לא תכנן לפגוע בה. וגם אם הוא היה זה שמביא לקוין את הפצצות ביד ואומר לה "תזרקי" - הוא לא תכנן לפגוע בפרים. אבל הוא לא הביא לקוין את הפצצות ביד. הוא העלה תוכנית, הוא לא יצר את הפצצה ולא זרק אותה.
- אני חושבת שזה נורא משונה שאם הוא אהב אותה כל כך, בכזו קלות הוא מסוגל לנסות להרוג אותה אחר כך. הוא לא חוזר לאהוב אותה, הוא מתאהב בה מחדש. הזכרונות שלו מעורערים, והוא לא בטוח לגבי הקטניס שמולו אף פעם ב-100%. קטניס אומרת לנו את זה עד הסוף. הוא ממשיך עם ה"אמיתי או דמיוני" עד השניה האחרונה. בכל מקרה, זה לא אותו פיטה שאהב אותה קודם, כך שגם אם הייתי טים פיטה, הייתי מתאכזבת, כי הוא שונה.
כמו שאני מכירה את גייל - הוא יפגע בעצמו לפני שהוא יתן לקפיטול לערער את הרגשות שיש לו לקטניס. כך אני רואה את זה.

וזהו בגדול, אני עונה באופן מאוד מאוד כללי כי את הרוב כיסיתי בחפירה

לפחות את הארי פוטר שנינו אוהבים

תודה שקראת הכל

 

[פרסי555]

בשמחה, היה מעניין מאוד. אם לא לא הייתי קורא.

 

[pennylane11]

כן. פשוט כן.

זה בערך גם מה שאני צרחתי כשסיימתי את הספר.
ראיתי שנוי ענתה לך הרבה יותר טוב משאני אוכל, אבל ברוך הבא למועדון...

 

[פרסי555]

אם יש לך עוד להוסיף זה יתקבל בברכה, כי אני

עדיין מתוסכל...

 

[pennylane11]

MJ תשמע,

אני מניחה שהרוב המוחלט של חברי הפורום כאן *כדי* להתמרמר על הסוף. גם אלה שכן אהבו את מוקינג'יי בתור ספר, אני לא חושבת שאפשר להיות שלמים עם הדברים שסוזן קולינס עשתה בו. אני אישית קראתי את החלק השלישי (האחרון) של הספר שוב, רק כדי לראות שהבנתי את כל האירועים, מיד אחרי שסיימתי אותו בפעם הראשונה. לקחה לי העוד קריאה הזאת להבין שפיניק מת (וזה היה WTF רציני מאוד) ואח"כ המוות של פרים... כן, תשמע, זה היה קשה.
אבל העובדה היא שאנחנו עדיין כאן, לא? אנחנו מתוסכלים ברמות על הסוף ועל הסרט ועל הכל, אבל אנחנו עדיין כאן, ועובדה שגם אתה באת. כי זה הטריק של משחקי הרעב, לדעתי, שזה נשאר בראש שלך. אז אנחנו מתלוננים על הסוף, ואנחנו מתוסכלים בדיוק כמוך... אבל אנחנו פורקים את זה בלהרוג את סוזן קולינס בראש שלנו ובשרשורים אינסופיים כאן בפורום. ושורדים את זה.

אני לא אגיד לך שיקרה משהו שיהפוך את זה לפחות מתסכל. כי זה לא יקרה, זה לא יהיה פחות מתסכל. אבל אפשר להשלים עם זה, שזה הסוף וזה מה יש, או להחליט לכתוב פאנפיקשן של AU תחליף לכל הספר הזה, או רק לסוף שלו וכו'. בסך הכל זה באמת מדכא, אבל זה מה יש

 

[פרסי555]

כן, יש בזה מן האמת...

אני אישית חושב שמגיע לה שנשים אותה במשחקי רעב. אולי ג'יי קיי רולינג או סטיבן קינג יהרגו אותה בשבילנו..

הלוואי שהיה באמת איזה פאנפיקשן טוב שהיה פותר לי את הבעיה. בינתיים עוד לא נתקלתי בכזה..

 

[mamygo]

תמציא בראש!

זה דבר גאוני באמת.... אני חיה בשני עולמות שונים שאחד מהם עקום ומעוות ומורכב מכל הספרים והסרטים העקומים עם הסוף המתסכל. אם אכתוב פעם את הכל..... תהיה לי סדרה של איזה עשרים ספרים
......מצד שני אני קצת לא שפויה אז יכול להיות שזה לא פתרון כלכך טוב בשבילך ><

 

[פרסי555]

זה בסדר, אני לא שפוי עוד לפני שנולדת..

 

[mamygo]

פרסי זה השם האמיתי שלך? הוא מגניב

 

[פרסי555]

במידה מסויימת *עוף טופיק*

קוראים לי נדב, אבל מכיתה ז' כשחבר שלי גילה שאני פרסי וזה הצחיק אותו כי הוא גדל בקיבוץ אשכנזי ומכיר רק אשכנזים ופרסי בשבילו היה עוף מוזר, אז הוא קרא לי פרסי, וזה תפס, ומאז כולם קוראים לי פרסי. את הבית עזבתי בכיתה ט', וגרתי אצל חבר (אותו חבר ד"א) שהיה כמו משפחה אומנת בשבילי, ואח"כ גרתי בפנימיה, ושבתות עשיתי אצל חברים, ומכיוון ששנאתי את השם "נדב" כי הוא התקשר אצלי למשפחה שלי שלא הכי אהבתי, הצגתי את עצמי גם להורים של חברים שלי כפרסי, ואצל חלקם ממש התנחלתי, יש לי הורים של חברים שלי שמכירים אותי ממש טוב, ושאפילו באתי אליהם לישון כשחברים שלי לא היו בבית כי היה לנו קשר טוב ולא היה לי איפה להיות. אח"כ גרתי במכינה, גם פנימיה, ואח"כ בצבא, ותמיד הצגתי את עצמי כפרסי.

אומרים שיש לנו הרבה כינויים, וכל כינוי מייצג תפיסה שממנה באת וככה אתה מוצג, ולכן אתה גם עונה, מגיב ומתנהג אחרת בהתאם לשם שקראו לך. פרסי הוא שם שחברים שלי נתנו לי, וכל מי שאוהב אותי קורא לי פרסי, וככה אני גם מגיב. אם קוראים לי נדב, אני ישר מתבאס (בצבא זה היה ככה, התעקשו לקרוא לי נדב תקופה), וזה ממש מתבטא בצורה שבה אני עונה, ובהתנהגות ובהתנהלות שלי מול אותו בנאדם. ככה גם אם חברה שלי הייתה קוראת לי "בעלי" הייתי מגיב אחרת, הקול מתרכך, הדיבור נמרח. דודים שלי קוראים לי "דובי", וגם לזה יש צורת תגובה שונה. בצבא קראו לי תקופה גם "כהן" (ש"מ שלי), והתגובה שלי הייתה מין אוטומטית כזאת, נהיה לי קול בס יותר, הדיבור נהיה בציווים, והרבה יותר תכלס.

בקיצור, פרסי זה השם האמיתי שלי, ואני מגיב אליו הכי טוב, והכי אמיתי.