מהות החומר
על מהות החומר ובריאת העולם באספקט מדעי-פילוסופי אתייחס לכמה שאלות אונטולוגיות ותיאולוגיות מתוך "מורה נבוכים" של הרמב"ם: על שאלת הרוע בעולם -------------------------------- נשאלת השאלה מדוע קיים רוע בעולם? עצם המרכיב החומרי שממנו נברא העולם ע"י אלוהים לוקה בפגמים: אם כדור הארץ מסתובב סביב צירו, כפי שאנו מכירים מן האסטרונומיה, אור השמש קורן רק על מחצית ממנו בכל רגע נתון. המחצית השנייה שרויה בחושך. כאשר הגשם שוטף את ההרים, הסלעים שמהם בנויים ההרים נשחקים ונאכלים. אם הצמחים ובעלי החיים זקוקים לשטח מחיה עבור צאצאיהם, עליהם להזדקן ולמות. " הרמב"ם רואה בכל התחלואים שקיימים בעולם, מחיר שעלינו לשלם עבור קיום העולם. האם זאת באחראיות של אלוהים? הרמב"ם משיב שזוהי אחריות לא ישירה. "כיוון שאי אפשר ליצור עולם שאין בו פגמים הנובעים מטבעם החומרי של רכיביו". כלומר הפגמים נבראו באופן מקרי: "מבחינה זאת, אלוהים "ברא" את הרוע באותה הדרך שבה רופא המבצע ניתוח בחולה "בורא" את הכאב. הרופא אינו מנתח כדי לגרום לכאב. הכאבים המתעוררים בעקבות הניתוח הם תוצאה נלווית הכרחית למעשיו של הרופא, כאשר בכוונתו לנסות ולרפא בלבד." כיצד נברא העולם ------------------- במורה נבוכים, חלק שני, פרק י"ג, הרמב"ם מתאר שלוש השקפות שונות על בריאת העולם: השקפתו של משה - העולם נברא יש מאין, החומר וכל המצויים הגשמיים נבראו בנק´ זמן מסוימת ואלוהים הביא אותם לכלל קיום. השקפתו של אפלטון - התיאוריה שלו רואה באלוהים מעין פסל או בנאי גדול. ולפי תיאוריה זו אי אפשר לברוא יש מאין. אלוהים יכול לעשות כל דבר בגדר התחום הרציונלי. אפילו האל אינו מסוגל לברוא מבלי להשתמש באיזשהו חומר שקדם לבריאה. לפיכך, אלוהים ברא את העולם מחומר בלתי מוגדר, "חומר קדמון" (חסר צורה, או איכות מוגדרת, עד שאלו ניתנו לו ע"י האל). במילים אחרות, כמו שפסל אינו בורא את החומר ממנו הוא יוצר את הפסל, אלא רק עושה בו בחומר זה שינויים כך נתפס גם אלוהים. השקפתו של אריסטו - הקובע כי קיומו של העולם תלוי ברצונו של האל, אבל העולם הוא נצחי ולכן לא היה כלל מעשה בריאה. התיאוריה מקבילה להיפותיזה המודרנית של "המצב היציב". אלוהים היה קיים מאז ומעולם והוא אין סופי, וכך גם העולם. ומסיבה זו לא היתה לו ראשית. מעבר לכך, אריסטו גורס שמכיוון שהאל מושלם אין הוא מתערב בעולם ועושה בו שינויים. אחרת השינויים היו מעידים על חוסר שלמות. במובן הזה, נשללת הבחירה החופשית וכן התפיסה של אלוהים כישות מוסרית המשמשת לנו דוגמה וחיקוי. הרמב"ם אינו מציין במפורש מהי התיאוריה העדיפה, אך מגייס את מיטב כושרו האינטלקטואלי בכדי לתקוף את התפיסה האריסטוטלית. את הפרק הרמב"ם סוגר באומרו כי "האמונה אינה מהווה הוכחה". היהירות היחידה, לעניות דעתי שאפיינה את הרמב"ם היתה הניסיון של להוכיח את מציאות האל. כידוע החל, מהמאה ה18- באה הגישה של קאנט המוכיחה בעליל כי לא ניתן להוכיח או לשלול בצורה אובייקטיבית את מציאותו של האל. אסכם במילים של הגאון מוילנה : "איננו יודעים שאלוהים קיים" - כלומר האמונה היא אקסיומה, ולכן כל שנותר הוא להצטנע ולהאמין.
על מהות החומר ובריאת העולם באספקט מדעי-פילוסופי אתייחס לכמה שאלות אונטולוגיות ותיאולוגיות מתוך "מורה נבוכים" של הרמב"ם: על שאלת הרוע בעולם -------------------------------- נשאלת השאלה מדוע קיים רוע בעולם? עצם המרכיב החומרי שממנו נברא העולם ע"י אלוהים לוקה בפגמים: אם כדור הארץ מסתובב סביב צירו, כפי שאנו מכירים מן האסטרונומיה, אור השמש קורן רק על מחצית ממנו בכל רגע נתון. המחצית השנייה שרויה בחושך. כאשר הגשם שוטף את ההרים, הסלעים שמהם בנויים ההרים נשחקים ונאכלים. אם הצמחים ובעלי החיים זקוקים לשטח מחיה עבור צאצאיהם, עליהם להזדקן ולמות. " הרמב"ם רואה בכל התחלואים שקיימים בעולם, מחיר שעלינו לשלם עבור קיום העולם. האם זאת באחראיות של אלוהים? הרמב"ם משיב שזוהי אחריות לא ישירה. "כיוון שאי אפשר ליצור עולם שאין בו פגמים הנובעים מטבעם החומרי של רכיביו". כלומר הפגמים נבראו באופן מקרי: "מבחינה זאת, אלוהים "ברא" את הרוע באותה הדרך שבה רופא המבצע ניתוח בחולה "בורא" את הכאב. הרופא אינו מנתח כדי לגרום לכאב. הכאבים המתעוררים בעקבות הניתוח הם תוצאה נלווית הכרחית למעשיו של הרופא, כאשר בכוונתו לנסות ולרפא בלבד." כיצד נברא העולם ------------------- במורה נבוכים, חלק שני, פרק י"ג, הרמב"ם מתאר שלוש השקפות שונות על בריאת העולם: השקפתו של משה - העולם נברא יש מאין, החומר וכל המצויים הגשמיים נבראו בנק´ זמן מסוימת ואלוהים הביא אותם לכלל קיום. השקפתו של אפלטון - התיאוריה שלו רואה באלוהים מעין פסל או בנאי גדול. ולפי תיאוריה זו אי אפשר לברוא יש מאין. אלוהים יכול לעשות כל דבר בגדר התחום הרציונלי. אפילו האל אינו מסוגל לברוא מבלי להשתמש באיזשהו חומר שקדם לבריאה. לפיכך, אלוהים ברא את העולם מחומר בלתי מוגדר, "חומר קדמון" (חסר צורה, או איכות מוגדרת, עד שאלו ניתנו לו ע"י האל). במילים אחרות, כמו שפסל אינו בורא את החומר ממנו הוא יוצר את הפסל, אלא רק עושה בו בחומר זה שינויים כך נתפס גם אלוהים. השקפתו של אריסטו - הקובע כי קיומו של העולם תלוי ברצונו של האל, אבל העולם הוא נצחי ולכן לא היה כלל מעשה בריאה. התיאוריה מקבילה להיפותיזה המודרנית של "המצב היציב". אלוהים היה קיים מאז ומעולם והוא אין סופי, וכך גם העולם. ומסיבה זו לא היתה לו ראשית. מעבר לכך, אריסטו גורס שמכיוון שהאל מושלם אין הוא מתערב בעולם ועושה בו שינויים. אחרת השינויים היו מעידים על חוסר שלמות. במובן הזה, נשללת הבחירה החופשית וכן התפיסה של אלוהים כישות מוסרית המשמשת לנו דוגמה וחיקוי. הרמב"ם אינו מציין במפורש מהי התיאוריה העדיפה, אך מגייס את מיטב כושרו האינטלקטואלי בכדי לתקוף את התפיסה האריסטוטלית. את הפרק הרמב"ם סוגר באומרו כי "האמונה אינה מהווה הוכחה". היהירות היחידה, לעניות דעתי שאפיינה את הרמב"ם היתה הניסיון של להוכיח את מציאות האל. כידוע החל, מהמאה ה18- באה הגישה של קאנט המוכיחה בעליל כי לא ניתן להוכיח או לשלול בצורה אובייקטיבית את מציאותו של האל. אסכם במילים של הגאון מוילנה : "איננו יודעים שאלוהים קיים" - כלומר האמונה היא אקסיומה, ולכן כל שנותר הוא להצטנע ולהאמין.