מהו בטחון אמיתי?

[מהורהרת12345]

מהו בטחון אמיתי?

אני שואלת את עצמי לאחרונה במה אני באמת בטוחה,במה אני באמת מאמינה.גם בקשר לעצמי,גם בקשר למערכת האמונות שלי. למשל,אני מגדירה את עצמי עכשיו בתור בן אדם שלא מאמין באלוהים.ואני דיי בטוחה בזה,מאוד אפילו.אבל... אמונות זה משהו שאתה יכול לשנות,עד כדי כך שאני חושבת שאם פשוט תדמיין במוחך משהו אחר,אז בעצם תגרום לו להיות נכון.. האם אני יכולה באמת לשבור את המעגל של האמונות שלי ולהחליט שעכשיו אני מאמינה באלוהים פשוט,ועוברת להאמין באלוהים,וזהו,ובכך זה מסתיים,זה הופך להיות נכון בשבילי?כי אני יודעת שאין דבר העומד בפני הרצון,ואם אני ארצה להאמין באלוהים אז אני יאמין באלוהים,או לפחות אנסה לראות את הדברים בצורה אחרת(אני לוקחת את האמונה באלוהים בתור דוגמא,זה לא שאני באמת רוצה לעשות את זה,כי דווקא עם האמונה הזו אני דיי שלמה

השאלה אם זה באמת נכון.אולי בעצם התחלתי להאמין במה שאני מאמינה עכשיו כי אף פעם לא באמת באמת נסיתי להביא את עצמי ואת תפיסות העולם שלי לרמה לגמרי שונה,לזווית ראייה לגמרי אחרת.(במקרה הזה אמונה באלוהים) אני שואלת-איך זה התחיל בעצם?בגלל שלא באמת פתחתי את עצמי לאפשרות הזו של להאמין באלוהים,אז התחלתי להאמין בדברים אחרים,אולי בעצם באופן דיי שרירותי? בכך הפכתי את המחשבה ליוצרת מציאות?או אולי בגלל שבאמת ראיתי את העולם בצורה מסווימת ועל סמך זה פיתחתי לעצמי אמונה מסויימת? האם זה תלויי במחשבה עצמה בלבד? כי מחשבות יוצרות מציאות.זה כמו שבן אדם יקום בבוקר וייישמח שהעולם יפה,ובן אדם אחר ייראה שיש עננים. וכמה אתה יכול להכריח את עצמך להיות מישהו שאתה לא,להיות בטוח בדברים שבהם אתה לא בטוח לגמרי?למשל,האם אני בתור בן אדם פסימי מטבעי פשוט יכולה לעשות סוויץ מטורף במוח ולהחליט מהיום שהחיים יפים,מתוך הידיעה שמחשבות בוראות מציאות? כי לפעמים אני יכולה להסתכל על דברים בצורה שלילית ביותר,ולהרגיש דברים בצורה חזקה גם כשאין להם צידוק הגיוני או ביסוס מהמציאות. ולמרות שהכל בראשי ואני יכולה פשוט להחליט שטוב לי ,שמחשבותיי יוצרות את המציאות ושחופש הבחירה הוא בידיי,הדבר הוא מוגבל.יש גבול לכמה אני יכולה לאתגר את עצמי ולהוציא ממני את הטוב והמושלם ביותר.יש גבול לכמה אני יכולה להכריח את עצמי להיות מישהי שאני לא.מה לעשות,לעולם לא אהיה הבן אדם הכי מאושר ושמח,למרות שהדבר מאוד קוסם לי מהצד-אבל אני פשוט לא כזאת.תמיד אני מוצאת את עצמי מהרהרת על דברים,וכך גם נהיית עצובה מהם (או להיפך-עצובה וכתוצאה מיזה מתחילה להרהר,לא יכולה לדעת מה התחיל את מה) אבל... אולי אני בוחרת לראות את זה בצורה מוגבלת?אולי עוד לא ניסיתי באמת להסתכל על דברים בצורה ממש חיובית וטובה,אולי אני יכולה לנסות יותר? אני יכולה להחליט שטוב לי,ושאני עושה דברים בצורה טובה וחושבת על דברים בצורה חיובית,אבל כנראה לא הכל עניין של החלטה בלבד-יש דברים שכלכך טבועים בך,ורק עם מאוד תירצה תשנה אותם,אך גם זה קשה מאוד.זה כמו שבן אדם ביישן יהיה לו מאוד קשה להיות הבן אדם ההפוך ולהיות הכי פתוח בעולם(דרך אגב,גם כשהם רעים!?ברור שלא הכל עניין של גישה!) אני חושבת שמאוד קשה "לתפוס" את הגבול הזה בין מתי אתה זה שעושה לעצמך את המציאות ובעצם אתה יכול לבחור אחרת,ומתי אתה באמת מרגיש רע או לא בטוח בדברים על סמך דברים שאתה באמת רואה(או חושב שאתה רואה)במציאות החיצונית. מתי אתה אוהב את הדברים בעצמך ובטוח בהם,ואומר לעצמך-את זה אני לא משנה,-ומתי אתה מתחיל לערער על אותם הדברים ולשאול את עצמך אם האמונות שלך והדרך שבחרת בה היא באמת הכי טובה,הכי נכונה. ויכול להיות שאתה אוהב את האמונות שלך רק בגלל שזה מה שאתה מכיר וזה מה שחשבת עליו מההתחלה(במקרה ורק המחשבה עצמה יוצרת את המציאות)כפי שהזכרתי מיקודם.. אז איך נדע?

 

[ישראל שורק]

להשתנות

יש שיר יפה של ברכט שאומר ככה, בערך: הכל משתנה מים שמזגת לתוך היין לא תוכל לשפוך אותם בחזרה אבל להתחיל מחדש יכול אדם בנשימתו האחרונה. אני חושב שכמעט כל דבר אפשרי אם רוצים בו חזק מספיק ומגבשים כיוון פעולה חכם להשגתו. אני מתאר לעצמי שהאמירה התמציתית והסיסמתית הזאת קצת מאכזבת בתור תשובה, אבל זה כרגע מה שאני יכול להגיד על פנייתך הכל כך מפורטת.

 

[אדון נוטרדם]

קודם כל אני מאוד אוהב את ההירהורים

שלך,את מספקת לי חומר להירהורים עצמיים. אז כמה דברים-לגבי ההרוהורים שלך, אני גם שוקע לפעמים במחשבות כאלה ולפעמים הם יכולות לדכא אותי,אבל לאט לאט למדתי לשלוט בהם ולהחליט מתי זה מתחיל להשפיע על החיים שלי ומתי כדאי לי להפסיק עם זה ולעבור למשהו שעושה לי טוב על הנשמה,זה עניין של למידה ואת צריכה ללמוד את זה בעצמך. לגבי "אלוהים"-אני למשל ממש אבל ממש לא מאמין "באלוהים" מעצם ההגדרה שלו ומעצם כל ההתעסקות הזאת בחומריות שלו,ולא משנה כמה אני ינסה לשנות את התפיסה שלי זה לא ירגיש לי נכון ומכוון שהכל אצלי מסודר בראש לגבי "איך זה התחיל"(זה להודעה אחרת אם תרצי),מה שאת לא היית בטוחה בו. השאלה היא האם את בטוחה באיי קיום של אלוהים או את בטוחה בזה שאת לא בטוחה שאלוהים קיים? אם זה השני אז רק תוכלי לשנות את דעתך לדעתי. אם תרצי למשל לשנות את דעתך על מאכל שטעמת רק פעם אחת והוא היה לך ממש מגעיל,רוב הסיכוים שלא תצליחי כי יש פה הרבה פסיכולוגיה בעניין. אני יכול באמת להעיד על עצמי שהיו לי הרבה אמונות ודעות לא כל כך מבוססות וחזקות שרובן השתנו לדעות ואמונות מבוססות וחזקות. למה הם השתנו ולמה אני יותר בטוח בהם עכשיו? אין לי ממש תשובה(אולי כי התבגרתי ואני כבר לא תמים כמו פעם) לגבי הפסימיות שלך- את סדיסטית? את אוהבת לסבול? את אוהבת להיות עצובה? אני מניח שלא, אז למה את עושה לעצמך את זה? אני לא ממש יכול לענות לך כי אני לא פסימי אבל אני יודע שברגע שאני עצוב או מדוכא אני פשוט נזכר בדברים הטובים בחיים או שאני הולך לעשות אותם,זה נשמע כל כך פשוט וקל אבל עדיין הרבה אנשים מעדיפים להישאר לחשוב ולהיות בדיכאון מאשר לצאת מהמצב הנוראי הזה ולעבור למשהו שמח.

 

[hilabarak]

אני אשאל אולי שאלה אחרת, מדוע

להיות בטוח? החיים נועדו להתנסות בהם. כרגע יש לך אמונה באלוהים, אז נהדר. אולי יום אחד תפתחי את הספר "שיחות עם אלוהים" ותשני את התפיסה ואולי הוא לא ידבר אלייך. חלק מהמציאות את יכולה לברוא, כמו חיוך בבוקר שישפיע על כל היום. חלק מהמציאות את לא יכולה לברוא כמו, אם אותו יום פיטרו אותך, אז החיוך של הבוקר בטח יימחק. הפתרון לכל זה (מהזווית שאני בא) הוא השנייה הנוכחית. אתה יכול לחיות כל שנייה ושנייה בדרך הכי נכונה לה. ניקח דוגמא : ב8:00 בבוקר, אתה שומע שיר ברדיו. ב8:05 השכל נודד ומחפש חיזוק לאמונה באלוהות. ב8:10 אתה מתקשר למשרד לוודא משהו. וב22:00 בלילה אתה פותח ספר כזה או אחר ופתאום כבר אין תהייה לגביי אלוהות, אלא לגביי מי אתה. אם אתה לא פועל בכל שנייה במישור אחר, אז כל פעולה תסתור את האחרת. רק בדרך הזו, אתה יכול ב8:00 להאמין. ב10:00 לפקפק וב 8:00 למחרת שוב להאמין. זו נקראת דואליות - להיות גם מאמין וגם לא מאמין בו זמנית. ואז אין צורך בביטחון. כי החיים הם שינוי, וכשאתה שבל לזה, אז אתה פשוט מתשנה איתם. לפעמים חוזר אחורה ולפעמים מתקדם קדימה.

 

[מהורהרת12345]

אתה צודק

אבל לפעמים הדואליות הזו יכולה גם לערער,כי הריי בן אדם בסופו של דבר צריך משהו קבוע להיאחז בו או למצוא בו את הבטחון. אבל בעצם זה נכון,כי ניראה לי שבאמת הדבר היחידי שאני מאמינה בו או שהוא קבוע בשבילי זו החקירה ושאילה והחשיבה עצמה,זאת אומרת השינויי עצמו,החוסר בטחון,החוסר ידיעה.

 

[hilabarak]

לזה בדיוק התכוונתי בדיון על האגו

שלי והמלחמה איתו. האגו דורש ודאות, ואני ואת יודעים שהודאות היחידה היא שהכל משתנה. אבל אנחנו אנושיים, אז צריך לדעת גם לחפש ודאות, כאשר התוצאה היא עצב או דאגה או כעס. וגם מידי פעם לתפוס "פיקוד" ולומר לאוג "שמע, תן גם ליהנות קצת".

 

[מהורהרת12345]

נכון,זה באמת עניין של למידה.

נכון,אם זה מסודר אצלך בראש ואתה נורא בטוח בזה אז זה לא יישתנה.אבל תמיד טוב לפתוח את עצמך לדברים חדשים. גם אני לא מאמינה באלוהים,לקחתי את זה בתור דוגמא כי דווקא זה הדבר שהכי יש לי בטחון בו. לפעמים אני אוהבת להיות עצובה,אולי אני לוקה במזוכיזם קל,אבל אולי בעצם זה מתחיל מחשיבה וחקירת יתר שמביאים לחוסר הבנה לגביי התנהלות העולם ודברים שמביאים לבלבול ובסוף להרגשת תסכול ודכדוך.. אך אני צריכה לשים לעצמי את הגבול ולא להמשיך סתם עם העצב,גם כשזה ניראה לי לעיתים מאולץ. ושוב פעם אני מסכימה איתך,אני חושבת שלרוב הפתרונות הם פשוטים רק קשה לראות אותם,יש כלכך הרבה דברים טובים בחיים שלי אבל קשה לי לראות אותם ככאלו.אני מאלו שייסתכלו על חצי הכוס הרייקה. זהו,ניראה לי,תודה על התגובה! לילה טוב

 

[מהורהרת12345]

אוף אני שונאת את תפוז!

(ממ...פסימיות יתר?) בכל מקרה,התגובה הזו מיועדת לאדון נוטרדם.

 

[אדון נוטרדם]

למה קשה לך לראות את הדברים

הטובים כטובים? מעניין אותי לשמוע... הרצון להבין את כל העולם הוא באמת בעייתי ומכניס אותנו הרבה פעמים לדיכאון כי אין הרבה סיכוי שנגיע לזה וגם אם כן זה יקח לנו הרבה זמן. בלי קשר- אני מסכים איתך שכדאי להיפתח לכמה שיותר דברים,בגלל זה אני מתעניין גם בבודהיזהם וכל הדתות שם וגם בקבלה וגם בנצרות... בהצלחה לך

 

[מהורהרת12345]

ממ בוא ניראה

זה קשור גם לעובדה שהאנשים מסביבי לא כלכך מכירים אותי,אז זה קצת מקשה על ההרגשה,ועל עוד כל מיני דברים שעדיף שלא אציין אותם פה בפורום גדול וכללי זה.וגם בכלליות,קשה לי להעריך את מה שיש לי למרות שאני יודעת שזה המון,קיבלתי המון דברים בחיים שלי ולפעמים קשה לי להעריך אותם באמת. זהו,מקווה שהייתי מובנת.