לגרגרי תירס יש קליפה הבנויה מרכיבים שאיננו מסוגלים לעכל, כגון תאית, המיצלולוז וקצת ליגנין. לכן הקליפה אינה מתעכלת וממשיכה הלאה והחוצה, אך שאר רכיבי הגרגר (עמילן, חלבון, ויטמינים ומינרלים) מתעכלים ונספגים ללא בעיה.
אכן אחרי שאוכלים תירס חלק מהגרגירים נשארים בצורתם השלמה גם אחרי שהם יוצאים מהגוף. הסיבה היא בדיוק זו שפיינל-קאט אמר: הקליפה של הגרגר לא מתעכלת. לכן בזמן האכילה, הגרגירים אותם לעסנו מתעכלים, אבל אם אוכלים את התירס יחסית מהר וחלק מהגרגירים נכנסים למערכת בלי להלעס (כלומר בלי שהקליפה שלהם "נפצעת"), אותם גרגירים לא מתעכלים ויוצאים כלעומת שנכנסו.