sleeping is givin in
New member
מהו הערך?
היא ניגשת אליי, מתישבת, ממתינה לליטוף. הוכחה מוחשית לקיומו של טוהר אמיתי בעולם הזה. אני לא רוצה להפסיק להאמין באנשים... כבר שנים שאני מחפשת. מהו הוא הערך של מילים? כשאדם מביט בך, האם הוא באמת רואה אותך? טיילתי עם שניהם. השעה הייתה מאוחרת, הדחקתי את העצב. התחלתי לשיר ולרקוד, לרוץ, לצחוק בקול גדול... לא עוד פחד מביקורת. הם הצטרפו אליי. ככה, בין השתיקות שלהם אני יכולה להרגיש את האהבה, יודעת מתי להתרחק. לפנות מקום למשהו... למשהו הרבה יותר גדול מכל מה שאני, הקטנה והצנומה, מסוגלת להכיל. הוא לקח אותנו לפארק גדול וצפינו באווזים, פורסים כנפיים מפוארות, אך בלי כל כוונה לעזוב את הקרקע... במקום רחוק, מישהו דיבר אליי, כבר שמעתי את השם בעבר. היכן? או... אני לא יודעת כמה זמן חיכיתי שם... הוא הגיע, נתן חיבוק והצטער על העיקוב. אני לא יודעת, אני לא יודעת למה הם תמיד עוזבים... באור הירח קל יותר להתמסר, בבוא השמש נותר רק טל כבד מתחת לעיניים. השנים חולפות ואני מתנוונת. מתיקות מילים מחמיצה את פניי, מאבדת אמונה. שכחתי לגעת, שכחתי להעביר צמרמורת. בידיוק ברגע מיוחל בו נזכרתי להרגיש. איך זה מרגיש לאהוב? לאהוב באמת... מהם חלומות? הדברים החשובים באמת חומקים כה מהר. היא נשכבת על הריצפה, אני מניחה את ראשי על הפרווה הצחורה. נשימות עמוקות, קצב אחיד. למדי אותי, החזירי לי שמץ של תקווה אני יכולה להרגיש זאת בשתיקה שלך... טוהר. ******** אני לא טובה בפרידות. מחר כבר תיהי בדרכך למקום אחר. שיקשוק, מנועים, המראה... תשאירי אחרייך מסך אפלולי של אבק. זוהי סופה של תקופה. סופם של רגעי עלמות תמימים. והמילים... נמוגות. היי שלום, חברה =[
היא ניגשת אליי, מתישבת, ממתינה לליטוף. הוכחה מוחשית לקיומו של טוהר אמיתי בעולם הזה. אני לא רוצה להפסיק להאמין באנשים... כבר שנים שאני מחפשת. מהו הוא הערך של מילים? כשאדם מביט בך, האם הוא באמת רואה אותך? טיילתי עם שניהם. השעה הייתה מאוחרת, הדחקתי את העצב. התחלתי לשיר ולרקוד, לרוץ, לצחוק בקול גדול... לא עוד פחד מביקורת. הם הצטרפו אליי. ככה, בין השתיקות שלהם אני יכולה להרגיש את האהבה, יודעת מתי להתרחק. לפנות מקום למשהו... למשהו הרבה יותר גדול מכל מה שאני, הקטנה והצנומה, מסוגלת להכיל. הוא לקח אותנו לפארק גדול וצפינו באווזים, פורסים כנפיים מפוארות, אך בלי כל כוונה לעזוב את הקרקע... במקום רחוק, מישהו דיבר אליי, כבר שמעתי את השם בעבר. היכן? או... אני לא יודעת כמה זמן חיכיתי שם... הוא הגיע, נתן חיבוק והצטער על העיקוב. אני לא יודעת, אני לא יודעת למה הם תמיד עוזבים... באור הירח קל יותר להתמסר, בבוא השמש נותר רק טל כבד מתחת לעיניים. השנים חולפות ואני מתנוונת. מתיקות מילים מחמיצה את פניי, מאבדת אמונה. שכחתי לגעת, שכחתי להעביר צמרמורת. בידיוק ברגע מיוחל בו נזכרתי להרגיש. איך זה מרגיש לאהוב? לאהוב באמת... מהם חלומות? הדברים החשובים באמת חומקים כה מהר. היא נשכבת על הריצפה, אני מניחה את ראשי על הפרווה הצחורה. נשימות עמוקות, קצב אחיד. למדי אותי, החזירי לי שמץ של תקווה אני יכולה להרגיש זאת בשתיקה שלך... טוהר. ******** אני לא טובה בפרידות. מחר כבר תיהי בדרכך למקום אחר. שיקשוק, מנועים, המראה... תשאירי אחרייך מסך אפלולי של אבק. זוהי סופה של תקופה. סופם של רגעי עלמות תמימים. והמילים... נמוגות. היי שלום, חברה =[